פדרו סרמיינטו דה גמבואה
פדרו סרמיינטו דה גמבה (Pedro Sarmiento de Gamboa; 1532–1592) היה חוקר, סופר, היסטוריון, מתמטיקאי, אסטרונום ומדען ספרדי. מקום הולדתו אינו ברור וייתכן שהיה פונטונדרה, או אלקלה דה הנארס בקסטיליה, שם נודע שמו. [1] אביו ברטולומה סרמיינטו נולד בפונטוודרה ואמו מריה גמובה נולדה בבילבאו שבחבל הבסקים.
ראשית חייו
_Alcal%C3%A1_de_Henares.png)
בגיל 18 נכנס סרמיינטו דה גמבה לצבא המלכותי בזמן המלחמות באירופה. בין השנים 1550 - 1555 מי שיהיה בעתיד נווט ימי, נלחם בצבאותיו של המלך צ'ארלס החמישי. בשנת 1555 החל את דרכו בחקירות העולם, כשהוא שט באוקיינוס האטלנטי. היעד הראשון שלו היה "ספרד החדשה" (מקסיקו), שם התגורר שנתיים. מעט ידוע על התקופה הזו בחייו, מלבד העובדה שהוא נתקל בקשיים עם האינקוויזיציה. לאחר מכן הפליג לפרו, שם התגורר למעלה מעשרים שנה, וזכה למוניטין כנווט ימי.[2]
בלימה הואשם על ידי האינקוויזיציה בהחזקת שתי טבעות קסם וקצת דיו קסמים ובעקבות מצוותיו של כת משה. לאחר מכן הוא הצטרף למשלחתו של אלבארו דה מנדניה שיצאה לדרום האוקיינוס השקט כדי למצוא את הטרה אוסטרליס אינקוגניטה.[3] אם מנדניה היה עוקב אחרי ההוראות של סרמיינטו הוא היה מגיע לניו זילנד או / או לאוסטרליה. במקום זאת הם גילו את איי שלמה בשנת 1568. המשלחת לא הצליחה למצוא זהב וניסיונות להקים יישוב באיי שלמה הסתיימו בכישלון.[2]
על מנת לקחת לעצמו קרדיט על התגליות, השמיד מנדינה את המחברות והמפות שיצר פדרו סרמיינטו דה גמבה ונטש אותו במקסיקו. עם זאת, נערך באותו הזמן משפט בלימה, שנתן את הקרדיט לסרמיינטו בגין התגליות האלה.
בשנת 1572 הוזמן על ידי פרנסיסקו דה טולדו, המשנה למלך בפרו, לכתוב את תולדות האינקה. טולדו קיווה שהיסטוריה כזו תצדיק התיישבות ספרדית על ידי חשיפת ההיסטוריה האלימה של האינקה. סרמיינטו אסף עדויות בעל פה ממקור ראשון מאנשי האינקה וכתב את היסטוריה של האינקה, שמתעדת את כיבושם האלים של האזור.
תולדות האינקה
הספר נכתב בקוסקו, בירת אימפריה האינקה, ארבעים שנה בלבד לאחר בואם של הספרדים הראשונים לעיר. היסטוריית האינקה של סרמינטו מכילה תיאורים מפורטים במיוחד של תולדות האינקה והמיתולוגיה שלהם. החסות המלכותית לעבודתו הבטיחה לסרמיינטו גישה ישירה לפקידים הספרדים הגבוהים ביותר בקוסקו. הדבר אפשר לו לזמן ילידים בעלי השפעה, כמו גם את אלה שהיו עדים לנפילת אימפריה האינקה, כך שיוכלו לספר את סיפוריהם.[4]
סרמיינטו נסע רבות וראיין מספר מנהיגים מקומיים, ראיין את בני משפחות האינקה המלכותיות, ואת מעט הכובשים הספרדים שנותרו שעדיין התגוררו בקוסקו. לאחר השלמת הטיוטה הראשונה של הספר, במאמץ חסר תקדים לבסס את האותנטיות הבלתי מעורערת של היצירה, הוא נתן את כתב היד שלו, לארבעים ושניים אנשים ילידים לצורך פירושם ותיקונם. לאחר הקריאה, שהתקיימה ב־29 בפברואר וב־1 במרץ 1572, הופקד כתב היד בידי חבר המשמר האישי של המשנה למלך. הוא אמור היה לקחת את כתב היד לספרד ולמסור אותו למלך פיליפ השני, יחד עם ארבעה בדים מצוירים המציגים את תולדות האינקה ומספר חפצים אחרים שטולדו אסף. עם זאת, בשל שורה של אירועים חריגים, המסמך הנדיר הזה של תולדות האינקה נעלם במשך מאות שנים.[5] [6]
מיצר מגלן
הוא הפך למפקד התחנה הימית באוקיינוס השקט בשנת 1578, כאשר סר פרנסיס דרייק תקף בחופי פרו ומקסיקו. סרמיינטו דה גמבה הפליג מנמל קלאו עם אחת עשרה כלי שיט בשנת 1579 כדי לתפוס את דרייק. הוא לא מצא אותו, ועבר מערבה דרך האוקיינוס השקט, אבל הוא חקר את האוקיינוס השקט לאורך דרום אמריקה, ועבר את מיצרי מגלן ממערב למזרח בפעם השנייה. הוא שרטט מפות חשובות של נקודות רבות במיצר, לאחר שייט וחציית האוקיינוס האטלנטי מדרום-מערב לצפון-מזרח, הוא הגיע לספרד בסוף 1580.[7]
לאחר שדיווח על תוצאות משלחתו למלך ספרד פיליפ השני, המלך החליט לבצר את המיצר, ובשנת 1581 שלח משלחת של עשרים וארבעה כלי שיט עם 2,500 איש מקאדיז, בפיקודם של סרמיינטו דה גמבה ודייגו פלורס ולדז. המשלחת איבדה שמונה כלי שיט בסערה, ופלורס, כתוצאה מיריבות עם סרמיינטו דה גמבה, נטש אותו עם שתים עשרה כלי שיט בכניסת למיצר וחזר לספרד.
עם ארבע כלי שיט בלבד המשיך סרמינטו דה גמבה את ההפלגה והגיע בינואר 1583 לנקודה מתאימה שם הקים מצודה ומושבה שהוחזקה על ידי 300 איש, אותה כינה ריי דון פליפה.
היישוב נכשל זמן קצר לאחר שהוא עזב, וכשביקר בהריסות המקום תומאס קוונדיש בשנת 1587 הוא שינה את שמו למקום "נמל הרעב".
בשנת 1584 הפליג סרמיינטו דה-גמבה לאירופה, אך הוא נפל בשבי הצי האנגלי בפיקודו של סר וולטר ראלי ונלקח לאנגליה שם הוצג בפני המלכה אליזבת הראשונה. הם ניהלו שיחה בלטינית, שהייתה שפתם היחידה המשותפת, ולמרות המדיניות הרשמית של ספרד לשמור על סוד כל מידע הקשור לניווט, הוא שיתף את מפותיו עם הקרטוגרפים הבריטיים. [2] המלכה אליזבת נתנה לו "מכתב שלום" שיישא למלך פיליפ השני מספרד.
עם זאת, בדרכו חזרה לספרד הוא נלכד על ידי הוגנוטים צרפתים והוחזק בשבי עד 1588. באותה תקופה ספרד הרכיבה את הארמדה הספרדית ותקפה את הצי האנגלי. אם "מכתב השלום" של המלכה אליזבת היה נמסר בזמן לספרד, ייתכן שלא הייתה מלחמה.
בינתיים המושבה שלו התפרקה עקב רעב; אחד הניצולים חולץ על ידי צי קוונדיש בשנת 1587, ואחד אחר על ידי מרישה בשנת 1589. לאחר שחרורו, סרמיינטו דה-גמבה הגיש תלונה למלך פיליפ השני נגד פלורס. נראה שתלונתו הוזנחה.
חיים מאוחרים
פדרו סרמיינטו דה גמבה בילה את שארית חייו והקדיש את עצמו לכתביו ועבד כעורך שירה. במשימתו הימית האחרונה בשירות המלך, הוא נעשה לאדמירל לארמדה בדרכה להודו.
הוא נפטר באונייה, בסמוך לחופי ליסבון.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Relación y derrotero del viaje y descubrimiento del Estrecho de la Madre de Dios - antes llamado de Magallanes
- ^ 2.0 2.1 Quanchi (2005). Historical Dictionary of the Discovery and Exploration of the Pacific Islands, page 221.
- ^ Estensen, Miriam (2006). Terra Australis Incognita. Allen & Unwin
- ^ Sarmiento de Gamboa, Pedro (1943). Historia de los Incas. Buenos Aires: Emecé Editores.
- ^ Vaccarella, Eric. "Fábulas, letras, and razones historiales fidedignas: The Praxis of Renaissance Historiography in Pedro Sarmiento de Gamboa's Historia de los Incas ". Colonial Latin American Review 16 (1): 97–103.
- ^ Sarmiento de Gamboa, Pedro (2007). The History of the Incas. English translation of Pedro Sarmiento de Gamboa’s (1572) Historia de los Incas. Translated and edited by Brian S. Bauer and Vania Smith. Introduction by Brian S. Bauer and Jean Jacque Decoster. Austin: The University of Texas Press.
- ^ Quanchi, Max (2005). Historical Dictionary of the Discovery and Exploration of the Pacific Islands. The Scarecrow Press.
