פרנסיסקו דה טולדו
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. פרנסיסקו ֱאלברז דה טולדו (בספרדית: Francisco Álvarez de Toledo; 10 ביולי 1515- 21 באפריל 1582), המכונה גם "המשנה למלך" היה אריסטוקרט ואיש צבא בממלכת ספרד והמשנה למלך בפרו. לעיתים הוא נחשב ל"טוב שבמושלי פרו ", [1] אם כי הוא חשוף לביקורת עקב ההשפעה הרסנית של כמה ממעשיו על האוכלוסייה הילידית. הוא הביא יציבות לאזור סוער של ספרד וחוקק רפורמות אדמיניסטרטיביות אשר שינו את אופי השלטון הספרדי ואת מערכת היחסים עם הילידים באנדים. [2]
טולדו העביר בכוח חלק גדול מהאוכלוסייה הילידית בפרו ובבוליביה ליישובים חדשים כדי להקל על התנצרותם, לגביית מיסים, ולגיוס עובדי אינקה לעבודה במכרות ובמפעלים ספרדיים אחרים.
הוא מילא את תפקיד המשנה למלך החל מה- 30 בנובמבר 1569, עד ה-1 במאי 1581, בסך הכל אחת-עשרה שנים וחמישה חודשים. הוא זכה לשבחים כ"המארגן העליון" של הסדר במדינה, והעניק לה מבנה משפטי הולם וחיזוק מוסדות חשובים שניהלו את המושבה הספרדית במשך למעלה ממאתיים שנה. [3] הוא קיבל ביקורת על צמצום האוכלוסייה הילידית, הרחבת עבודת הכפייה והוצאה להורג של טופאק אמארו, מנהיג האינקה האחרון של מדינת הנאו-אינקה בווילקאבמבה. [4]
לידה ושנים מוקדמות
פרנסיסקו דה טולדו נולד ב־15 ביולי 1515 [5] באורופסה, קסטיליה השייכת למשפחת האצולה אלווארז דה טולדו. אמו נפטרה בגיל צעיר. דודותיו מרי ואליזבת' היו אחראיות לגידולו. הוא היה הילד הרביעי והאחרון של הרוזן השני מאורופסה. בגיל שמונה עבר לחצר המלך צ'ארלס הראשון מספרד, כדי לשמש משרת למלכה ליאונור ואיזבל. הוא למד לטינית, היסטוריה, רטוריקה ותאולוגיה, מוזיקה, ריקודים, נימוסים ואדיבות.
בשירות המלך צ'ארלס החמישי
פרנסיסקו דה טולדו היה בן חמש עשרה כאשר בשנת 1530 המלך צ'ארלס הראשון קיבל אותו לשרת בביתו. הוא ליווה את המלך עד ימיו האחרונים בנסיבות המגוונות ביותר של שלום ומלחמה כאחד. קשר אישי זה עם המלך, שאימץ את המדיניות הנכונה, "מקיאווליאניזם" והנטייה לחפש איזונים בין שותפיו, ישמשו קו אופי מועיל להמשך עבודתו.
הפעולה הצבאית הראשונה בה היה מעורב הייתה כיבוש תוניס (1535), ניצחון גדול של הכוחות הספרדיים על הטורקים העות'מאניים שכבשו את צפון אפריקה. בעת סיורו באירופה עם הקיסר, עבר פרנסיסקו דה טולדו הצעיר ברומא, שם התעמת המלך קרלוס הראשון עם פרנסיס הראשון מצרפת, שפתח במלחמה נוספת עם ספרד (השלישית בתקופת הקיסר), בין השנים 1536 -1538. לאחר חתימת הסכם השלום, פרנסיסקו דה טולדו חזר לספרד ואחר כך נסע לגנט, בפלנדריה. לאחר מכן השתתף שוב במשלחת צבאית באלג'יר כנגד העות'מאנים, מבצע שהסתיים בכישלון בגלל מזג אוויר גרוע (1541).
בשנים שלאחר מכן המשיך לשרת את המלך הספרדי, והשתתף גם בוועדות ובמועצות שונות. זו הייתה תקופה סוערת מאוד. העות'מאנים הסתערות וניסו לעצור את התקדמות של הפרוטסטנטיות בגרמניה, והמלך הספרדי התערב בכך. בכל אותה תקופה פרנסיסקו דה טולדו הייתה ליד הקיסר צ'ארלס החמישי. באותה העת, הוא עמד בראש משא ומתן ספרדי עם אנגליה לפתיחת מלחמה חדשה נגד צרפת.
הוא עסק גם בסוגיות אמריקה הלטינית התעניין במעמד המשפטי שצריכים לקבל הילידים. בשנת 1543 עזב את ברצלונה עם הקיסר, ויצא לאיטליה וגרמניה במהלך המלחמה הרביעית נגד צרפת. הוא השתתף בקרבות חלדרנד ודארן.
המשנה למלך בפרו
טולדו הפך למשנה למלך בפרו בשנת 1569. הוא מונה על ידי פיליפ השני לאחר שכיהן בבית הדין המלכותי. הוא ירש מצב כאוטי בפרו, אך הוא הגה ויישם תוכנית שאפתנית לדכא את ההתקוממות האינקה וחיזק את השלטון הקולוניאליסטי ואת המוסדות המשפטיים, של האוכלוסייה הילידית. הגביר את הקתוליות במדינה, והסדיר את ההכנסה מהכרייה.
במהלך שלטונו, טולדו היה אחראי על הממשלה וביצע רפורמות רבות. הוא ריכז את התפקודים השלטוניים הקולוניאליים והניח את הבסיס למינהל העתיד. הוא ביסס את הסמכות המלכותית והדומיננטיות הספרדית במושבה. הוא שבר את כוחם של המתנגדים, והפחית את השפעתם בין המשרתים בכתר. הוא נקרא "אחד המנהלים הגדולים בתקופתו." [6]
הוא עבד קשה כדי להמיר את הילידים ולהעניק להם הכשרה דתית. טולדו הוסיף חוקים חדשים וגזרות מלוכה בנוגע לילידים ואדמותיהם. הוא ריכז אותם לכפרים ועיירות. הוא הוציא חוקים שחלים על ילידים וספרדים כאחד. הוא ניסה להתאים את המבנים הפוליטיים והחברתיים של האינקה לחיים החדשים. במסגרת הרפורמות שלו לא ניתן היה לגייס יותר משביעית מאוכלוסיית הגברים בכפר, לא ניתן היה להכריח אותם לעבוד רחוק מכפרי הולדתם, והם היו זכאים לפיצוי על עבודתם. הרפורמות הללו לאחר מכן נקראו רפורמות טולדו.
טולדו הטיל על פדרו סרמיינטו דה גמבה את המשימה לכתוב כרוניקה של זמנים פרה-ספרדיים בפרו על ידי איסוף מידע שנמסר על ידי כמה מהניצולים המבוגרים מאותה תקופה. עבודתו של סרמיינטו נחשבת כמקור מידע לא יסולא בפז באותה תקופה. טולדו שלח את העבודה למלך, בתקווה שיוקם מוזיאון.
הוא הקים את האינקוויזיציה בפרו בשנת 1570. ג'רונימו לואיס דה קבררה ייסד את העיר קורדובה (בארגנטינה המודרנית) ב־6 ביולי 1573. טארג'יה וקוצ'מבה (שניהם בבוליביה המודרנית) נוסדו בשנת 1574.
בשנת 1574 ליווה טולדו משלחת צבאית לאזור צ'אקו במקום שנמצא במזרח בוליביה כדי לדחוק את תושבי הגואראני המזרח בוליביים, שהאינקה והספרדים קראו להם צ'יריגואנוס. הגוארני פשטו על יישובים ספרדים וילידים בהרי האנדים. המשלחת הייתה כישלון וטולדו כמעט מת ממחלה, ככל הנראה ממלריה. [7]
הוא ערך מפקד מפורט המתאר את הקבוצות האתניות השונות ומעמדן הכלכלי. טולדו ערך סיור נרחב במושבה, ועבר מעל 8,000 ק"מ במשך יותר מחמש שנים. הוא היה המשנה למלך היחיד של פרו שביצע משימה כל כך גדולה לאיסוף נתונים.[8]
הוא בנה ביצורים בחוף להגנה מפני פיראטים והקים גם את לה ארמדה דל מאר דל סור (צי הדרום) בנמל אל קלאו. (סר פרנסיס דרייק היה פעיל מאד באותה העת בחופי פרו בשנת 1579.)
הוא בנה גשרים ושיפר את בטיחות הנסיעות. המטבעות הראשונים שהוטבעו בפרו הופיעו בין 1568 ל־1570. הכסף ממכרות בפוטוסי הסתובב ברחבי העולם.
הוצאה להורג של טופאק עמרו
הטענה כי הוצאתו להורג של טופאק אמארו בשנת 1571 לאחר המרד של האינקה, היא הכתם הגדול היחיד בהיסטוריה של המשנה למלך טולדו. ישנם דיווחים כי אנשי דת רבים, היו משוכנעים בחפותו של טופאק עמרו, התחננו למשנה למלך כי יישלח לספרד למשפט. עם זאת, טענות אחרות אומרות אחרת - שטופאק אמארו אכן היה במרד, שטולדו ניסה בדרכי שכנוע ליישוב את ההבדלים, וכי טופאק עמרו הקים צבא שהתנגד לצבא הקולוניאלי.
עם זאת, מלך ספרד פיליפ השני לא הסתייג מההוצאה להורג. טולדו גם עשה לעצמו אויבים באמצעות הרפורמות שביצע. המשנה למלך הקודם, לופ גרסיה דה קסטרו, היה אחד מהם. גרסיה דה קסטרו היה כעת חבר במועצה ובתפקידו התנגד לרוב הרפורמות של טולדו. חלק מהספרדים בפרו התנגדו למשנה למלך בגלל אובדן חלק מהזכויות שלהם. עם זאת, הכנסות המלוכה מפרו שנשלחה לספרד עלו. הספרים היו מאוזנים לראשונה מזה חמש עשרה שנה, גביית המס הייתה מסודרת ואוכפת וההכנסות ממכרות הכסף גדלו.
חזרה לספרד, מאסר ומוות
למרות זאת, טולדו הואשם בכך שספרי המשנה למלך לא היו מאוזנים והמסים לא הוחזרו לספרד.
הוא חזר לספרד בשנת 1581. שם נכלא עד 1582, ומת מסיבות טבעיות.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Tantaleán Arbulú, Javier. El Virrey Francisco de Toledo y su tiempo. 2 T. Universidad de San Martín de Porres. Lima. 2011. http://www.librosperuanos.com/libros/detalle/11817/El-Virrey-Francisco-de-Toledo-y-su-tiempo.-2-T
- ^ Viceroyalty of Peru|historical area, South America," https://www.britannica.com/place/Viceroyalty=of=Peru#ref76658, accessed 6 July 2016
- ^ Roberto Levillier: Don Francisco de Toledo, Peru supreme organizer. His life, his work [1515-1582]. Buenos Aires, Espasa-Calpe, 1935 to 1942
- ^ Luis E. Valcárcel: The viceroy Toledo, great tyrant of Peru: a historical review. Lima, National Museum Press, 1940.
- ^ Francisco de Toledo, Viceroy of Peru by Debbie Wells. http://historicaltextarchive.com/sections.php?action=read&artid=632
- ^ Mabry, Donald J., Colonial Latin America. Coral Springs, Fla.: Llumina Press, 2002
- ^ Mumford, Jeremy Ravi (2012), Vertical Empire: The General Resettlement of Indians in the Colonial Andes, Durham: Duke University Press, p. 135
- ^ Zimmerman, Arthur Franklin, Francisco de Toledo: Fifth Viceroy of Peru 1566-1881. Caldwell, Ida.: The Caxton Printers, Ltd., 1938.
26212284פרנסיסקו דה טולדו