פאבלה, נסיך יוגוסלביה
 | |||||||||
| לידה |
27 באפריל 1893 סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
14 בספטמבר 1976 (בגיל 83) פריז, צרפת  | ||||||||
| שם מלא | פָּאבְלֶה קָרָג'וֹרְגֶ'בִיץ' השני, נסיך יוגוסלביה | ||||||||
| מדינה | יוגוסלביה | ||||||||
| בת זוג | אולגה, נסיכת יוון ודנמרק | ||||||||
| שושלת בית קראג'ורג'ביץ' | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
פָּאבְלֶה קָרָג'וֹרְגֶ'בִיץ' (בסרבו-קרואטית: Pavle Karađorđević, בסרבית קירילית: Павле Карађорђевић; 27 באפריל 1893, סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית – 14 בספטמבר 1976, פריז, צרפת) היה עוצר המלוכה בממלכת יוגוסלביה בין 1934 ל-1941. הוא התמנה לתפקידו לאחר רציחתו של המלך אלכסנדר הראשון מאחר שבנו ויורשו של המלך, פטר השני, היה בן 11 שנים. ב-25 במרץ 1941 חתמה יוגוסלביה על ההסכם התלת-צדדי. צעד זה הוביל להפיכה צבאית בחסות בריטית, הדחתו של פאבלה קרג'ורג'ביץ', והמלכתו של פטר השני. בחלוף ימים אחדים פלשה גרמניה הנאצית ליוגוסלביה והכניעה אותה.
ביוגרפיה
פאבלה קרג'ורג'ביץ' נולד ב-27 באפריל 1893 בסנקט פטרבורג לארסן, נסיך יוגוסלביה (אנ') (אחיו של המלך פטר הראשון) ולאאורורה פאבלובה דמידובה, בת למשפחת אצולה מהאימפריה הרוסית. הוא רכש השכלה אקדמית באוניברסיטת אוקספורד.
ב-1923 נשא בבלגרד לאישה את אולגה, נסיכת יוון ודנמרק, שהייתה נכדתו של גאורגיוס הראשון, מלך יוון, ובאירוע נכח הנסיך ג'ורג', דוכס יורק, אשר היה שושבינו של פאבלה.
ב-9 באוקטובר 1934, לאחר רציחתו של המלך אלכסנדר הראשון ובהתאם לצוואתו, מונה פאבלה ליושב ראש מועצת עוצרי המלוכה ולשליט בפועל של יוגוסלביה. יחד עמו כיהנו במועצת העוצרים הפרופסור ראדנקו סטאנקוביץ'(אנ'), שכיהן כשר החינוך של הממלכה, ואִיבוֹ פטרוביץ'(אנ'), אשר כיהן כסגן שר הפנים. פאבלה נקט במדיניות ליברלית יותר מקודמו, התיר חופש עיתונות מסוים ופעל לפתרון הבעיה הקרואטית באמצעות משא ומתן תוך הענקת אוטונומיה לחבל.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה הכריזה יוגוסלביה על נייטרליות מדינית, אך ככל שהורע מצבן של בעלות הברית, ובעיקר לאחר כיבוש צרפת, נטתה המדיניות היוגוסלבית לכיוון מדינות הציר. ב-25 במרץ 1941 חתמה יוגוסלביה על ההסכם התלת-צדדי ויומיים לאחר מכן פרצה בממלכה הפיכה צבאית בתמיכת מנהלת המבצעים המיוחדים הבריטית. פאבלה קרג'ורג'ביץ', מועצת העוצרים וממשלת יוגוסלביה הודחו ופטר השני הומלך למלך יוגוסלביה. פאבלה ומשפחתו הוגלו לקניה והושמו במעצר בית עד תום המלחמה. בראשית אפריל פלשה גרמניה הנאצית ליוגוסלביה והכניעה אותה תוך ימים אחדים.
פאבלה קרג'ורג'ביץ' הלך לעולמו בפריז ב-14 בספטמבר 1976 והוא בן 83, ונקבר בשווייץ. ב-2012 הועברו עצמותיו לקבורה באחוזת משפחת קרג'ורג'ביץ, הסמוכה לטופולה שבסרביה.
פאבלה קרג'ורג'ביץ' והקהילה היהודית
ערך מורחב – יהדות יוגוסלביה
במפקד האוכלוסין שנערך ביוגוסלביה ב-1931 נמנו 68,405 יהודים ב-117 קהילות מאורגנות. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הגיעו ליוגוסלביה פליטים יהודים בעיקר מגרמניה ואוסטריה וב-1941 נמנו בממלכה כ-82,000 יהודים.[1][2] השלטונות הכירו ביהדות כאחת משלוש הדתות הרשמיות במדינה ואף תמכו כספית באופן מצומצם במוסדות הקהילה. יהודי יוגוסלביה היו מעורים בחברה ופעילים בחיים הציבוריים. רובם היו בני המעמד הבינוני.[3] כאמור, בפרוץ מלחמת העולם השנייה הכריזה יוגוסלביה על נייטרליות, אך בהמשך התקרבה לגרמניה הנאצית עד להצטרפותה להסכם התלת-צדדי. תהליך זה לווה גם בחקיקה אנטישמית. באוגוסט 1940 החלו מגבלות לא רשמיות על רישום יהודים למוסדות חינוך.
שר החינוך היוגוסלבי אנטון קורושץ(אנ'), אשר כיהן קודם לכן גם כראש ממשלה ושר הפנים של יוגוסלביה והיה ידוע בדעותיו האנטישמיות, הוביל את תהליך החקיקה להגבלת כניסת היהודים למוסדות החינוך. ראשי הקהילות נפגשו עם שרי ממשלת יוגוסלביה ואף עם הנסיך פאבלה ונמסר להם כי זהו תהליך שנועד לרצות את גרמניה הנאצית והוא זמני. ב-4 באוקטובר 1940 פורסמו תקנות רשמיות שהגבילו את הפעילות הכלכלית של יהודי יוגוסלביה וקבעו נומרוס קלאוזוס במוסדות להשכלה גבוהה. האליטה האינטלקטואלית היוגוסלבית מתחה ביקורת נוקבת על החלת החוקים.[2] בהמשך, הוגבלו גיוסם של יהודים לצבא וקבלתם לקורסי קצינים. הרב הראשי של יהדות יוגוסלביה ד"ר יצחק אלקלעי אולץ להתפטר מתפקידו. במקביל, החלו להתפרסם בעיתונות היוגוסלבית מאמרי שטנה אנטישמיים. עם פרוץ ההפיכה הצבאית שהובילה להדחתו של פאבלה קרג'ורג'ביץ', פסקו הלימודים והפעילות הקהילתית ברחבי הממלכה.[4]
קישורים חיצוניים
- לאן פני יוגוסלאביה מועדות?, דבר, 20 באוקטובר 1934
- יוגוסלביה וציר רומא-ברלין, דבר, 9 ביולי 1939
- ראש ממשלת יוגוסלאויה ומיניסטר החוץ יצאו לווינה לחתימת ההסכם, דבר, 25 במרץ 1941
- מחאות ומהומות דמים בערי יוגוסלאויה, דבר, 27 במרץ 1941
- מפקד עליון חדש ביוגוסלאויה, דבר, 6 באפריל 1941
הערות שוליים
- ^ ג'ני לבל, שואת יהודי יוגוסלאביה - הקהילות במאקדוניה, פירוט וחבל קוסובו, פורסם ב"פעמים", 27, תשמ"ו 1986, עמ' 72–75. חוברת שהוקדשה לנושא יהדות ספרד והמזרח בתקופת השואה. באתר מה-יא"ה, אוחזר ב-30 במרץ 2014.
- ^ 2.0 2.1 יהדות יוגוסלביה, באתר יד ושם, אוחזר ב-31 במרץ 2014.
- ^ מנחם שלח, יהודי יוגוסלאביה בין שתי מלחמות העולם, באתר יד יצחק בן-צבי, אוחזר ב-1 באפריל 2014.
- ^ ג'ני לבל, עד הפתרון הסופי, היהודים בבלגרד 1521 - 1942, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006, באתר דעת, אוחזר ב-30 במרץ 2014.