עמק הבכא
עֵמֶק הַבָּכָא הוא עמק שצמחו בו עצי ערבה או עצי צפצפה שהפך לאתר סמלי של סבל יהודי וכלל אנושי.
המשמעות המקראית
השם נגזר מלשון "בכא", כנראה מין עץ. השם נזכר לראשונה בתנ"ך, בספר שמואל ב', פרק ה', פסוקים כ"ג-כ"ד:
- ”וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה' וַיֹּאמֶר לֹא תַעֲלֶה הָסֵב אֶל-אַחֲרֵיהֶם וּבָאתָ לָהֶם מִמּוּל בְּכָאִים וִיהִי כְּשָׁמְעֲךָ אֶת-קוֹל צְעָדָה בְּרָאשֵׁי הַבְּכָאִים אָז תֶּחֱרָץ כִּי אָז יָצָא ה' לְפָנֶיךָ לְהַכּוֹת בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים”.
המושג "עֵמֶק הַבָּכָא" מוזכר במפורש בספר תהלים, פרק פ"ד, פסוקים ז'-ח':
- ”עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ גַּם בְּרָכוֹת יַעְטֶה מוֹרֶה. יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל יֵרָאֶה אֶל אֱלֹקִים בְּצִיּוֹן.”
משתמע מההקשר של הפסוק במזמור, שכשעולי הרגל לירושלים עוברים בעמק העצוב הוא נעשה למבורך. יש המפרשים שמדובר בעמק מצפון לגיא בן הנום, שבו היו צומחים עצי "הַבָּכָא", שהעלים שלהם היו מרשרשים במעין קול דמוי בכי. בתרגום התנ"ך לאנגלית של המסורה, מופיעה המילה Mulberry Tree ובתרגום לעברית - עץ תות. ייתכן והכוונה היא לתות שחור בכותי שהוא זן ממשפחת תות עץ אשר נראה כעץ בוכה ועל כן שמו.
פירוש אחר אומר שהמלה "בכא" נגזרת מ"פיכה" - נזל, ירד. והכוונה לשרף של העצים, כנראה עצי מיש דרומי, שהיה מפכה ונוזל מן העצים.
חוקר הצמחים יהודה פליקס מזהה את הבכא עם אלת המסטיק, כיוון שצמח זה משמיע קול בעת שבירת זרדיו ועליו (בשל קשיותם ושברירותם), ומכיוון שלאחר שבירתם נוזל צרי בצורת דמעות, הרי הוא תבלין המסטיקא המפורסם הנמכר עד ימינו בצורת "דמעות" (ושהיה מוכר מאוד בעת העתיקה כמסטיק ללעיסה - מקור שמו כנראה פיניקי-עברי, כיוון שהיה "משתיק" את לועסו) .
המשמעות הסמלית
"עמק הבכא" קיבל את משמעותו הסמלית, היהודית ואחר כך גם הכלל אנושית, הרבה יותר מאוחר, כשהפך לכינוי למקום עינויים וסבל, וסמל של גלות עם ישראל המתמשכת. פירוש זה נזכר לראשונה בתפילה, ובפיוט "לכה דודי". ביטוי זה הוא גם כינוי לעולם הזה ותלאותיו. במאה ה-16 כתב ההיסטוריון היהודי ר' יוסף הכהן הרופא ספר היסטוריה בשם "עמק הבכא", ובמאה ה-19 חיבר הסופר מנדלי מוכר ספרים ספר בשם "בעמק הבכא".
מלחמת יום הכיפורים
.jpg)
בהיסטוריה של מדינת ישראל, "עמק הבכא" הוא כינוי של עמק נרחב ברמת הגולן, בין הר חרמונית לבין העיירה קוניטרה, שדרכו ניסו לפרוץ הדיוויזיות הסוריות במלחמת יום הכיפורים. טנקים של חטיבה 7 ושל חטיבה 188 בעזרת סיוע של גדוד 405 בלמו שם את כוחות השריון הסורים, בקרב דמים קשה שנמשך כארבע יממות. הכוח הישראלי מנה 150 טנקים ומולו התייצבו כ-450 טנקים סוריים. הודות לקרב בלימה שנוהל על ידי מפקד גדוד 77 של חטיבה 7, אביגדור קהלני, נכשלה המתקפה של הצבא הסורי והושמדו כ- 300 טנקים סוריים. צה"ל איבד 76 לוחמים ולזכרם הוקמה במקום אנדרטה. לקרב ניתן הכינוי קרב עמק הבכא בסדרת כתבות של רנן שור בעיתון במחנה בנובמבר 1973.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
28642280עמק הבכא