עמירם רבינוביץ'

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמירם רבינוביץ'
מדינה ישראלישראל ישראל
שופט בבית הדין הארצי לעבודה
מרץ 1997 – 6 בדצמבר 2014
(כ־17 שנים)
שופט ראשי בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב
מאי 1995 – מרץ 1997
(כשנה ו־43 שבועות)
סגן שופט ראשי בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב
נובמבר 1991 – מאי 1995
(כ־3 שנים ו־26 שבועות)
שופט בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב
אוקטובר 1982

עמירם רבינוביץ' הוא שופט בית הדין הארצי לעבודה בדימוס.

נולד בישראל בשנת 1944 וסיים את לימודיו התיכוניים בשנת 1962 בבית הספר אהל שם ברמת גן. בשנים 1962–1965 שירת בצה"ל. בשנת 1968 סיים לימודי משפטים בשלוחת האוניברסיטה העברית בתל אביב, ובשנת 1969 הוסמך כעורך דין. בין השנים 1969 ל-1975 עבד כעורך דין שכיר במשרד עורכי דין. בשנים 1976–1982 שימש כסגן היועץ המשפטי של חברת המים מקורות.

באוקטובר 1982 מונה לשופט בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.[1] בנובמבר 1991 מונה לסגן שופט ראשי בבית הדין האזורי, ובמאי 1995 לשופט הראשי בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. במרץ 1997 מונה לשופט בבית הדין הארצי לעבודה.

בפסק דין משנת 2009 קבע כי עובדי מגזר ציבורי שפרשו במסגרת תוכניות פרישה והתייעלות, זכאים לדמי הודעה מוקדמת בנוסף לכספי הסתגלות.[2] בפסק דין נוסף מאותה השנה, קבע כי סיוע כספי מהמשפחה איננו שולל את הזכות לקצבת הבטחת הכנסה מהביטוח הלאומי.[3] רבינוביץ' אף היה חלק מהרכב השופטים בפסק דין פלאפון בו נקבע כי מעסיקים אינם רשאים להתבטא באשר להתאגדות עובדיהם בהתארגנות ראשונית.[4]

ב-6 בדצמבר 2014 פרש לגמלאות.

קישורים חיצוניים

עמירם רבינוביץ' באתר הרשות השופטת.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37217981עמירם רבינוביץ'