ירושלים של זהב (תכשיט)
התכשיט ירושלים של זהב או עיר של זהב מופיע במספר מקומות בדברי חז"ל בהקשרים הלכתיים ואגדתיים. את שמו קיבל מצורת העיר ירושלים שהייתה חקוקה בקדמתו.
לדעת רוב המפרשים היה התכשיט מין עטרה (כתר) מוזהבת שהיו הנשים האמידות חובשות על ראשן,[1] אך יש שהבינו שהייתה זו שרשרת המחוברת לבגד במין סיכה.[2]
התכשיט באגדה
חז"ל מציינים את תרומתה של רחל, בתו של כלבא שבוע, להישגיו של רבי עקיבא בעלה בלימוד התורה. לפי האגדה רבי עקיבא היה רועה את צאנו של כלבא שבוע, אחד מעשירי ירושלים, ורק בגיל ארבעים החל ללמוד תורה. ומעשה שהיה כך היה:
”ראתה רחל, בתו של כלבא שבוע, בעקיבא שהוא צנוע ומעולה, אמרה לו: אם אתקדש לך, תלך לבית המדרש? אמר לה: הן. נתקדשה לו בצנעה. שמע אביה והוציאה מביתו והדירה הנאה מכל נכסיו. הלכה ונשאה לרבי עקיבא. בימות החורף היו ישנים במתבן... אמר לה: אלמלי היה בידי, הייתי נותן לך ירושלים של זהב (מין כתר של זהב שירושלים מצוירת בו). בא אליהו הנביא ונדמה להם כבן אדם וקרא על הפתח ואמר להם: תנו לי קצת תבן, כי אשתי ילדה ואין לי במה להשכיבה. אמר רבי עקיבא לאשתו: ראי אדם זה שאפילו תבן אין לו. אמרה לו: לך ולמד בבית המדרש. הלך וישב שתים עשרה שנה בבית המדרש לפני רבי אליעזר ורבי יהושע. כאשר חזר מקץ שתים עשרה שנה לביתו שמע את אשתו אומרת לשכנתה: הלוואי שישב וילמד עוד י"ב שנה. מבלי להיכנס אל הבית חזר לאחוריו, וכעבור שתים עשרה שנה נוספות שב לביתו ועמו עשרים וארבעה אלף תלמידים, כאשר חזר רחל נדחקה אליו לנשק את רגליו וכאשר רצו התלמידים לגרשה אמר להם שיניחו לה כי "תורתי ותורתכם שלה היא". כאשר שמע כלבא שבוע שהגיע רב גדול לעיר רצה להתיר את נדרו (לחתנו שלו, למרות שלא ידע שהפך לרבי עקיבא), שאל אותו רבי עקיבא אם היה יודע שחתנו ילמד תורה, היה נודר כך? ענה לו כלבא שבוע שאם היה יודע אפילו הלכה אחת לא היה נודר כך. אמר לו רבי עקיבא שנדרו מותר כי הוא חתנו”.(נדרים נ, א ודומה לו בכתובות סב, ב) ”אלא אומרים להם מפני שזיכתה רחל אשתו. בן מ' שנה הלך ללמוד תורה סוף שלוש עשרה שנה לימד תורה ברבים, אמרו לא נפטר מן העולם עד שהיו לו שולחנות של כסף ושל זהב ועד שעלה למיטתו בסולמות של זהב. הייתה אשתו יוצאה בקרדמין ובעיר של זהב אמרו לו תלמידיו: רבי ביישתנו ממה שעשית לה אמר להם הרבה צער נצטערה עמי בתורה”.[3]
לגבי אפיונו של התכשיט ניתן ללמוד מן המשנה בסוטה {פרק ט' משנה י"ד} "בפולמוס (במלחמה) של טיטוס גזרו על עטרות (כתרי) כלות" ובגמ' מסביר רבה בר בר חנה "מאי עטרות כלות? ...עיר של זהב". מכאן משתמע שירושלים של זהב היה מין כתר מזהב בצורת ירושלים, שניתן על ראשי הכלות.
הרב מתתיהו שטרשון כתב שהמטרה בלבישת העיר של זהב הייתה במטרה לזכור את ירושלים תמיד.
בהלכה
בהלכות הוצאת תכשיט לרשות הרבים בשבת, כתוב במשנה כי אסור לאשה לצאת לרשות הרבים בשבת בתכשיט "עיר של זהב"[4], ולפי מה שמסר רבה בר בר חנה בשם רבו רבי יוחנן הכוונה היא לתכשיט עיר של זהב כמו שעשה רבי עקיבא לאשתו.
בברייתא מובאת מחלוקת תנאים האם אשה שיוצאת בעיר של זהב לרשות הרבים חייבת להביא קרבן חטאת, או שמא מדובר באיסור מדברי חכמים, או שמא הדבר מותר. רבי מאיר מחייב חטאת, חכמים אוסרים, ורבי אליעזר מתיר לכתחילה. בתלמוד הוסבר, כי רבי מאיר סובר שעיר של זהב אינה נחשבת לתכשיט כלל (ככל הנראה מכיוון שהוא תכשיט לעשירות כלל ואינו לבוש ותכשיט מקובל), שאר החכמים סוברים שמדובר בתכשיט למרות שרק עשירות נושאות תכשיט כזה אבל אסור לנושאו בשבת ברשות הרבים גזירה שמא תוציא את התכשיט ותראה לחברתה.
שיטה שלישית היא של רבי אליעזר, המסכים לכלל שמדובר בתכשיט, אך סובר שלא קיים חשש שאשה עשירה, שרק לה יש תכשיט כזה, תוציא את התכשיט במקום ציבורי, דבר שאינו לפי כבוד אשה עשירה[5].
הסבר זה של רבי אליעזר, שתכשיט זה היה נחשב ליקר במיוחד, מתאים למסופר בתלמוד ירושלמי כי אשתו של רבן גמליאל שהיה עשיר ונשיא ישראל, ראתה את התכשיט, וקנאה ברחל אשת רבי עקיבא, ובאה ואמרה לבעלה, והוא השיב לה, כי אין דרגתה מגיעה לרחל אשת רבי עקיבא שמכרה משערה כדי שבעלה רבי עקיבא יוכל לעסוק בתורה[6].
חכמי התוספות מבהירים כי גם לאשה חשובה, שאין דרכה להראות את תכשיטיה לחברותיה במקום ציבורי אסור להוציא תכשיטים פשוטים לרשות הרבים, ודווקא בתכשיט כזה שרק עשירות נושאות אותו, מותר לנושאו ברשות הרבים, כי לא חילקו חכמים בין הנשים, והם הציבו גדר ברור מה אסור ומה מותר מבלי לחלק בין איש לאיש.
זיהוי
מתוך רשימה ארוכה של תכשיטי מלכה אוגריתית נמצא תכשיט שלא זוהה בשמו משום ששם התכשיט נכתב בשומרית, ותרגומו המילולי היה "עיר של זהב". חוקרי השפה לא הכירו מונח כזה. המושג "עיר של זהב" ידוע גם מתרבויות שונות מהמזרח התיכון הקדום, כסוג של עטרה של זהב, שנלבשת על ידי נשים אצילות או אלות, והייתה לה צורה של חומת עיר עם צריחים.[7]
השם "עיר של זהב" מתגלה בניסוח שונה במדרש אבות דרבי-נתן. שם מופיע "כתר של זהב", מכאן ניתן ללמוד שהתכשיט "עיר של זהב" הוא עטרה של זהב.
מסופר שרבני קיסריה כינו את "ירושלים של זהב" במונח יווני, ששובש במשך הדורות והחוקרים לא יכלו לזהותו, עד שפרופסור שאול ליברמן פענח את החידה ופירש אותה בתור "צריח או מבצר של זהב". מכך ניתן להבין שרבני קיסריה תיארו את מראהו של כתר מזהב, שצורתו חומה, מבצרים ומגדלים. המונח בא לאפיין כתר מיוחד, שצורתו כחומה מבוצרת. המונח עבר מדור לדור בתרבויות שונות, עד שהתגלגל לעולמם של חז"ל, שקיבלו את המונח ואת הכתר, והוסיפו לו נופך משלהם בכך שזיהו את ה"עיר של זהב" כירושלים. כך נולד שמו של התכשיט "ירושלים של זהב".[8]
התייחסויות אחרות
תכשיט זה, "ירושלים של זהב", הוא מקור השם של שירה של נעמי שמר, "ירושלים של זהב", שהפך להיות כמעט להמנון שני של מדינת ישראל. הביטוי "ירושלים של זהב" ונגזרות שלו מופיעים בשירים של משוררים נוספים.[9]
לקריאה נוספת
- הרב ישראל דנדרוביץ, ירושלים של זהב, בתוך: ספר הנחמדים מזהב, ירושלים תש"ע, פרק כב, עמודים: 329-338.
קישורים חיצוניים
- מילות השיר "רבי עקיבא", באתר שירונט - סיפור המעשה בשיר של דליה רביקוביץ
הערות שוליים
- ^ תוספות וריטב"א למסכת שבת, דף נט עמוד א. פירוש המשנה לרמב"ם מסכת שבת, פרק ו משנה א.
- ^ רש"י שבת דף נז עמוד א, ד"ה עיר.
- ^ אבות דרבי נתן, פרק ו, ג.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"ז עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"ט עמוד ב'.
- ^ ירושלמי, סוטה ט, טו (וילנא). מובא בפירושו של רב ניסים גאון המודפס על גיליון התלמוד בשבת נט ב.
- ^ Jerusalem of Gold — Revisited
- ^ עפרה בריל, תכשיט בלתי-מזוהה של מלכה אוגריתית, עורר את חוקר המקרא שלום פאול ללכת בעקבותיו, ולגלות את מקור המונח ואת התכשיט עצמו., באתר מאוצרות ארכיון עין השופט, פורסם במקור בעיתון על המשמר., 17.5.83
- ^ נתי גבאי, התגלה בארכיון: "ירושלים של זהב" של המשוררת רבקה דוידית, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, 30.07.2017
35714097ירושלים של זהב (תכשיט)