תזה
תֶּזָה (מיוונית: θέσις) היא רעיון שאדם מציג, תוך שהוא בוחן את מאפייניו ומשמעותו. בעולם האקדמי, תזה מציגה מחקר שערך מציג-התזה, והיא משמשת בדרך כלל למילוי חלק מהדרישות לקבלת תואר שני. המסמך המקביל, לקבלת תואר "דוקטור" (ובמדינות אירופיות ואסייתיות רבות, גם לקבלת דרגת פרופסור), נקרא "דִּיסֶרְטַצְיָה".
מציג התזה מקבל הדרכה אישית במהלך כתיבת התזה מאיש מחקר המכונה "מנחה התזה". המנחה הוא גם אחד מהאנשים השופטים את איכות התזה לשם קבלת התואר. קבוצת שופטים זו מכונה "ועדת התזה". ועדה זו מכילה, ברוב האוניברסיטאות בעולם, שלושה אנשי מחקר במקרה של תזה לקבלת תואר שני, וחמישה אנשי מחקר במקרה של דיסטרציה לקבלת תואר "דוקטור".
התזה אינה כלי נוח לדיווח על ממצאי מחקרים ובמאה ה-21, היא נכתבת רק כמטלה לימודית ומכוחה של מסורת. הסיבה לכך היא אורך התמליל הדרוש לניסוחה. הכלי המרכזי לדיווח על ממצאי מחקר הוא עתה מאמר בכתב עת אקדמי בעל ביקורת עמיתים. ככל שהאינטרנט מתפתח, קל יותר לאתר מאמרים בכתבי עת כאלה והדבר גורם לירידה מתמדת במעמדן של התזות. אמצעים מקובלים אחרים לדיווח על ממצאים הם קיום הרצאה מול קהל בכינוס מחקרי, כשההרצאה כוללת מצגת, או הצגת פוסטר בכינוס מחקרי.
פטור מכתיבת תזה
בשנות האלפיים, ישנם מוסדות אקדמיים המקיימים מסלולי לימודים לתואר שני ללא תזה. הלומדים בהם אינם נדרשים להגיש עבודת מחקר ואז, מספר הקורסים שעל הסטודנט ללמוד במסגרת המסלול, גדול יותר מאשר במסלולים הכוללים תזה. במרבית המקרים, צריכים הסטודנטים במסלולים אלה להגיש בתום הלימודים עבודת גמר יישומית (לא מחקרית). תואר שני ללא תזה אינו מאפשר המשך ללימודי דוקטורט.
בחלק מהמוסדות האקדמיים, פטורים תלמידי דוקטורט מכתיבת תזה, אם הם פרסמו מספר מאמרים בכתבי עת מחקריים שבהם נהוגה ביקורת עמיתים. מבין המוסדות שאינם פוטרים מכתיבת תזה במקרה כזה, יש כאלה שפוטרים את התלמידים מעריכת מחקר חדש עבור התזה, ומאפשרים להם לסכם את כל המאמרים שהם כבר פרסמו לחיבור בעל מבנה של תזה.
תלמידים שהצטיינו בלימודי התואר הראשון יכולים כיום להתקבל למסלול ישיר לדוקטורט. ישנן מדינות בהן מסלול זה מדלג לחלוטין על כל לימודי התואר השני וישנן מדינות, כמו ישראל, שבהן הוא מדלג רק על כתיבת התזה של התואר השני, אך לא על הגשת הצעת המחקר המקדימה לה.
ראו גם
