ספר שעשועים

ספר שעשועים הוא יצירה בספרות העברית של ימי הביניים בספרד, בצורה של פרוזה חרוזה שנכתבה על ידי יוסף אבן זבארה מברצלונה. היצירה מתארת את סיפור נדודיו של דמות המחבר (יוסף אבן זבארה) בחברתו של עינן הנטש בן ארנן הדש, שמפתה אותו לעזוב את עירו ולעבור למקום אחר.

ההתפתחות של הדמות הראשית ושל העלילה, מאפשרת להתייחס ליצירה ספרותית זו כאל רומן, בנוסח ובהשפעת הרומנים שרווחו בתקופת ימי הביניים בספרות החילונית הנוצרית.

הסופר משלב בספרו סיפורים, פתגמים, שירים ותוכן מדעי רפואי ופילוסופי של תקופתו. הספר מחולק לשלושה עשר פרקים (במהדורת דוידזון) כאשר בכולם מופיעות דמויות קבועות במסגרת הסיפורית. יחד עם זאת, כל פרק עומד גם בפני עצמו.

יוסף אבן זבארה

יוסף אבן זבארה נולד בשנת 1140 בברצלונה שבספרד, בן דורו של הרמב"ם, נצר למשפחה מכובדת ומוכרת ששמה מופיע בתעודות נוצריות של התקופה בשמות Sabarez, Zabarra או Avinzabarre. אביו היה רופא ויוסף השתלם אף הוא במקצוע זה וגם רכש השכלה כללית נרחבת. הוא התמצא בפילוסופיה ובמדעים ובשפות שונות כמו ערבית ויוונית. גם הידע שלו בתחום היהדות היה רחב ועל מוריו נמנה יוסף קמחי.

בנוסף לספרו "ספר שעשועים", אבן זבארה כתב גם פיוטים, משלים, תרגומים מערבית ושני ספרי רפואה - "בתי הנפש" העוסק בפיזיולוגיה של אברי גוף שונים ו-"מראות השתן" העוסק במערכת השתן. הספר "ספר שעשועים" נחשב לאחד משיאיה הראשונים של ספרות המקאמה העברית שהחלה פורחת במאה ה-12. כנהוג בספרות זו, הוא כתב את ספרו בטורים דמויי שירה, יחסית מחורזת. מאידך, בשונה ממחברים עבריים רבים אחרים, אין ספר זה דן בנושאי דת, אמונה או תאולוגיה אך הוא משופע בחומר בתחומי מדע רבים ופילוסופיה.

העלילה של "ספר שעשועים", המשמשת כשלד לספר כולו, היא עלילה מקורית של יוסף בן זבארה, שגם מופיע בשמו בתור הגיבור הראשי. הספר בנוי בצורת עלילה בתוך עלילה, כלומר, סיפורים שונים הארוגים אחד בתוך השני ומתרחשים במקביל. רובו הגדול של סיפורים מקבילים אלו אינו מקורי אלא הובא על ידי אבן זבארה ממקורות רבים אחרים, בייחוד מהספרות הערבית.

אבן זבארה הקדיש את ספרו זה לשר ("נשיא") היהודי ששת בן בנבנשת שהיה יועצו ורופאו הראשי של מלך אראגון אלפונסו השני. מדובר באדם בעל השפעה גדולה בחצר המלך, איש עשיר ומשכיל. לא ברורה סיבת ההקדשה לאיש זה אך יש הסבורים שאבן זבארה ציפה לעזרה או תמורה מנדבן זה. נשאלת השאלה האם אפשר לשאוב מספר זה פרטים ביוגרפיים נוספים כדי להשלים את מעט הידוע לנו על המחבר? החוקרים סבורים שמדובר בספר דמיוני לחלוטין ולמרות שהמחבר מופיע בו כגיבור ראשי ובשמו, הספר אינו יכול לשמש כמקור נאמן ביוגרפי.

סיפור מסגרת

עינן הנטש בן ארנן הדש

הפרק הראשון בספר שעשועים פותח בכך שאבן זבארה מספר (בגוף ראשון) שראה בחלום איש ענק, וכשהתעורר הוא פגש את האיש ההוא אצלו בחדר וכשהוא שאל אותו על שמו הוא לא נתן לו את שמו האמיתי ונתן לעצמו שם בדוי הוא קרא לעצמו "עינן הנטש בן ארנן הדש" שבמהלך הסיפור מתברר שזה עינן השטן בן ארנן השד. "עינן" ניסה לאורך כול הסיפור לפתות את אבן זבארה ללכת איתו לעיר מולדתו וששם יכבדו אותו. הוא טוען זאת בגלל שבעיר מולדתו של אבן זבארה אף אחד לא מעריך ומכבד אותו, לכן, הוא ניסה לפתות אותו בגאווה כל הזמן.

אבן זבארה ספר לעינן השד על איש שעוזב את ארצו והלך למקום אחר, אבל הוא לא מצא במקום החדש את מה שהיה לו בעיר מולדתו ונסה להוכיח לעינן שלא טוב לעזוב את עיר המולדת. אבן זבארה סיפר לו עוד הרבה סיפורים ואחד מהם היה "הנמר והשועל". בסיפור זה מסופר על שועל שמנסה כל הזמן לשכנע את הנמר לעזוב את המקום שהוא חי בו ולעבור למקום אחר. כשהנמר סיפר לאשתו על הצעתו של השועל, אשתו של הזהירה אותו מהשועל ואז היא סיפרה לו סיפור אחר ודומה על שועל ואריה. הנמר השתכנע מדברי אשתו ואמר לשועל שאשתו לא הסכימה. השועל הערמומי, כששמע את דברי הנמר הוא סיפר לנמר ארבעה סיפורים, ומוסר ההשכל שאין לשמוע לעצת אישה. הנמר השתכנע וחזר הביתה וצווה על אשתו לצאת מהארץ ואז השועל לקח אותם למקום אחר. אחרי שבעה ימים ירד גשם ומלאו את הנהרות, ובחצות המים גרפו את כל המשפחה, וכשהנמר ראה את עצמו טובע הוא התחרט על כך שלא שמע לעצת אשתו.

באמצעות משל זה, אבן זבארה ניסה להוכיח ל"עינן השד" שמי שנענה לבקשתו של מישהו לא מוכר, צפוי להיות מאוכזב ואפילו להיענש על זאת, ואפילו יאבד את חייו כפי שהנמר התפתה ואיבד את חייו בסיפור.

אחרי ש"עינן השד" שמע את הסיפור של השועל והנמר, הוא ניסה לשכנע את אבן זבארה שהוא אוהב אותו ושאבן זבארה חברו והוא לעולם לא יעשה לו דבר רע. בנוסף, הוא (השועל) אמר לו (אבן זבארה) שהסיפורים האלו משמשים רק כדי לשעשע ואין מהם מוסר השכל. אבן זבארה שמע זאת מ"עינן השד" והאמין לו ויצא איתו מארץ מולדתו ואז התחיל המסע שלהם.

הם עברו דרך הרבה מקומות ומהם קורדובה, טובה, ובסוף הגיעו לעיר לוניל. בעיר זו הם נפגשו עם זקן אחד והוא ר' יהודה, שסיפר להם פתגמים ומשלים ושעשע אותם, אחר כך זבארה נשאר בעיר מולדתו של "עינן השד".

אחרי מספר שנים, אחרי שאבן זבארה לא זכה באהבת ואהדת האנשים בעיר מולדתו של "עינן השד", הוא החליט לשוב לעיר מולדתו. אבן זבארה אמר שהוא לא קיבל כבוד והערכה כפי שהיה מקבל אותם בעיר מולדתו.

סגנון ודימוי למקאמה

ספר שעשועים נכתב בסוגה (ז'אנר) של המקאמה, סוגה שכבשה לעצמה מקום נכבד בספרות הערבית ובספרות העברית שהושפעה ממנה. הספר בנוי בסגנון ערבי, מקושט במשלי הודו וחידותיה, תוכו רצוף מבחר חכמת יוון ומואר בתורותיו של המזרח. הספר בכללותו זכר רב הוא לשקידת יהודי ימי הביניים בלימודי חול.

אבן זבארה אחד הראשונים מסופרי ישראל שהשתמשו בסגנון הערבי של פרוזה חרוזה, סג'ע, שהיא מין שירה בלי משקל. עוד יש בסיפור עשרים ושניים שירים, שילוב של פרוזה חרוזה, שירים, דמויות, גרם לכך שראו בספר השפעות סגנון המקאמה, סגנון זה היה חביב על סופרי ישראל בימי הביניים בגלל שבסגנון זה הרווח בין חרוז לחרוז אינו קצוב וכמו כן אין קביעות בדבר, מספר פעמים סיום החרוז הולך ונכפל.

ישנן ארבע מידות שעזרו לסיווג יצירות עבריות כמקאמות:

1. הצורה החיצונית: היצירה צריכה להיות כתובה בפרוזה מחורזת כששזורים בה שירים שקולים, על פרוזה זו להרבות בשיבוצים.
2. יסוד עלילתי: לכל מקאמה צריך להיות סיפור עלילה, יהיה סיפור עלילה רצוף (כמו מנחת יהודה ליהודה אבן שבתאי), או סיפור עלילה מרכזי שלתוכו משולבים סיפורים, אנקדוטות, משלים, ודיונים מדעיים, שלה תפקיד חשוב ביצירה (כמו בספר שעשועים לאבן זבארה).
3. הגיבור והמספר (המגיד): במקרים רבים מופיעות במקאמה שתי דמויות, דמות הגיבור ודמות המספר. הגיבור מניע לרוב את היצירה בתעלוליו, בנדודיו, בכשרונותיו הרטוריים ובוויכוחיו. לדמות המרכזית השנייה, דמות המספר, גם כן פנים רבות. כמו הגיבור כך גם המספר אוהב נדודים ולא פעם פוגש בנדודיו את הגיבור, ואז הוא עד לתעלוליו.
4. מוטיבים חוזרים: המקאמות עוסקות במגוון של נושאים, כפי שסיכמם יפה יהודה אלחריזי בהקדמתו של ספר תחכמוני. בתוך מגוון נושאים זה יש מספר נושאים דומיננטיים העולים וחוזרים ברב המקאמות. הנושא הראשון הוא נושא הנשים, מקאמות רבות אף ארוגות סביב נושא האישה, בין אם מדובר בשבחה ובין אם מדובר בגנותה. ליד נושא האישה ישנם שני מוטיבים דומיננטיים נוספים בספרות המקאמות, האחד הוא מוטיב הנדודים והשני הוא מוטיב ההתחפשות.

נושא מרכזי בספרות המקאמות הוא הוויכוח. בהרבה מקאמות ישנה גם ביקורת חברתית, ביקורת זו נמתחת על בעלי תפקידים בקהילה ובחברה כמו חזנים ורופאים.

ספר שעשועים עונה לארבע אמות המידה של המקאמה כפי שהוצגו לעיל. היצירה כתובה בפרוזה מחורזת ומשובצים בה שירים שקולים, יש בה שיבוצים ומובאות רבות מן התלמוד ומן המדרשים. משתמש יוסף אבן זבארה בכל קישוטי השיר כמו צימודים ורמיזות.

מבנה ספר שעשועים

מבחינת מבנהו של הספר הוא מחולק לחמישה חלקים, הבנויים בצורה מיוחדת במינה – שני מעגלים, זה בתוך זה, מסביב לציר מרכזי. החלק הראשון של הספר המושלם על ידי החלק החמישי, מהווה את המעגל החיצוני, ואת המעגל הפנימי מהווים החלק השני של הספר המושלם על ידי החלק הרביעי. מהחלק השלישי של הספר משתרגים חוטים לחלקים שלפניו ושלאחריו. סיפור העלילה, הקורות את זבארה ועינן, עוטף את כל חלקי היצירה ועולה בכל חלק מחדש. הנושאים המועלים בחלק הראשון והשני של הספר באים לידי השלמה בחלקו החמישי והרביעי. מבנה זה, של שני חצאי מעגלים המשלימים זה את זה, ניתן לראות כבר בחלק הראשון ובחלק האחרון של הספר. שני חלקים אלה מוקדשים לנדיב רב ששת בנבנשת. בחלק הראשון מתואר הנדיב באמצעות שיר ארוך, ובחלק החמישי שהוא סיומו של הספר הוא שוב הקדשה ארוכה לרב ששת. שתי הקדשות אלו משלימות זו את זו הן בתוכנן והן בצורתן הספרותית, ויוצרות את המעגל החיצוני של "ספר שעשועים". המבנה של שני חצאי מעגלים המשלימים זה את זה ניכר עוד יותר בחלקו השני ובחלקו הרביעי של הספר. החלק השני, שבו מתרחשת העלילה בבית זבארה, הוא פשוט מבחינת מבנהו, ועיקרו-הצגת הגיבורים ותיאור מאמציו של עינן למשוך את זבארה לעירו. לעומת זאת, חלקו הרביעי של הספר ארוך ומורכב מבחינת מבנהו וצורתו. מתברר כי כל הנושאים המועלים בחלקו השני של הספר, אם ברמיזה ואם בקצרה, נשזרים מחדש וביתר אריכות בחלקו הרביעי, ולא פעם באופן שונה ומפתיע..

ספר שעשועים כרומן

ספר שעשועים שייך לסוג ספרותי שלא היה מצוי בלשון העברית לפני זבארה, אפשר לכנותו בשם רומן. זה מונח שהופיע בצרפת זמן קצר בלבד לפני דורו של זבארה. בניגוד לרוב אוספי המקאמות הערביים והעבריים, יש לספר שעשועים עלילה עיקרית רצופה הנמשכת מראשית הספר עד לסופו. שתי נפשות פועלות בקביעות בעלילה הזאת: אחת מהן המחבר, והאחרת היא דמותו של עינן הנטש. היצירה אינה מכוונת להטיף מוסר, ולא כל שכן לשמש דוגמה.

חוכמת הרפואה

אבן זבארה היה רופא, והוא משלב בספרו בין הסיפורים, השירים והפתגמים ידע רב מהרפואה של ימי הביניים, למשל:

• ענייני חיתוך האיברים ובחיי הגוף, ובקשר לחיתוך איברי הגוף וחיי הגוף ישנה התייחסות בערך לכל איברי הגוף, ומסביר על כל איבר מהם, ומן האיברים:

העיניים, השיניים, הצוואר, הקיבה, הכבד, הטחול, הכליות, הבועה, השינה, העטישה, הגידול, הקומה.

מהמידע הזה יכולים לראות שרובו נמצא בספרו של ר' גרשון בר שלמה מקשטלוניא "ספר שער השמיים", ויש לראות את זה מההערות הנמצאות בתוך הספר. יכולים לראות גם שאבן זבארה דן בעניין השיניים כשעינן שואל אותו למה שיני הילדים נופלות ואז מתחיל אבן זבארה להסביר והוא גם מסביר למה השיניים נופלות בעת זקנה.

• עוד מתייחס אבן זבארה לאופני שמירת הבריאות, כללי שמירת הבריאות שבספר מתייחסים רובם לאכילה ולשתייה, ולשתיית היין. וישנו הסבר על היין ובו מסבירים גם כן למה היין טוב לגוף האדם, והסבר זה בא מתוך ספרו של נזיר אנגלי מן המאה ה-13, והוא גם מדבר על היין האדום.
• "שאר נושאים מחוכמת הרפואה", וכאן יכולים לראות שאבן זבארה מתייחס לעניין הכרת המחלה והריפוי ממנה.
• שואל שאלות הנוגעות בעניין הדופק וסימני השתן וכל מיני, אבל ללא תשובות.
• "חוכמת הטבע", ובקשר לחוכמה זו ישנה התייחסות לאמירות של פילוסופים שהם בעלי חוכמה ותבונה, וישנה גם כן התייחסות לאבן זבארה בקשר לחוכמת הטבע.
• "חוכמת הפרצוף", היא ההתייחסות האחרונה בספר זה. בקשר לחוכמה זו שיער החוקר ל. דוקס כי המאמר שנזכר בספר שעשועים לקוח מן ה"שער בהכרת הפרצוף" שבספר "סוד הסודות" המיוחס לאריסטו. כפי שנראה שאבן זבארה השתמש בנוסחה הערבית לפני שנעשה לה תרגום.

בספר שעשועים, ניתן לראות שאבן זבארה היה בקי גם כן בחוכמת הכוכבים, חוכמת העבור, חוכמת השעור, הנגון, ההגיון, ועוד כמה, אבל הוא לא הרחיב את הדיבור על חוכמות אלו אלא הרחיב בחוכמת הרפואה, הטבע.

מטרות ספר שעשועים

כתוצאה מחווייתו של יוסף אבן זבארה עם עינן כתב את הספר, ולספר ישנן שלוש מטרות מרכזיות:

א. מטרה ראשונה ומרכזית של הספר היא, להשיב לעינן כגמול על מה שעולל ליוסף אבן זבארה, ולכן הוא מצויר באור כה שלילי, לעומת יוסף החכם והבקי.

ב. מטרה שנייה היא לשעשע ולבדר, ולכן שזורים בו סיפורים, אנקדוטות ופתגמים.

ג. המטרה השלישית של הספר היא ללמד, ולכן נמצאים בספר שעשועים כברוב ספרי ימי הביניים היהודיים, הנוצריים והערביים, וגם דיונים במדעים שונים.

דוידזון ישראל בספר שעשועים גם כן מתייחס למטרות הספר, הוא אומר שתכליתו העיקרית של הספר היא כשמו, לשעשע את הקורא ולשם כך הוא מפנה מקום הגון לסיפור-העם שהוא השעשוע הרגיל בימי הביניים. הוא מזכיר לנו שהספר לא מתכוון רק לשעשע אלא גם להורות.

השפעות

בנוסף השפעת השירה הערבית ניכרת בשימושי הלשון והמבטאים, וגם במספר רב של פתגמים ומשלים שכלל ביצירה מגוון של נושאים על אהבה ושנאה, גבר ואישה, שמחה ויגון, חכמה וסכלות, טוב-לב ורע-לב, ייסורים והנאה, חריצות ועצלות ועוד. עוד כולל הספר מספר רב של משלים והן 190 פתגמים שמקורם הודי.

יש הטוענים שספר שעשועים הוא עיבוד לאגדת שלמה מרקולפוס, ונקודת הדמיון בין ספר שעשועים לבין האגדה היא שבשניהם יש פתגמים עממיים, ושמרקולפוס מתואר כמו עינן מבחינת המראה. ההבדל מתבטא בכך שההתייחסות לתוכן היא שונה, כאשר בספר שעשועים אין זכר לדת, והשאלות בספר שעשועים אינן קשורות לדת בכלל לעומת זה באגדה כשהשאלות והתשובות כמעט כולן דתיות.

כאשר קוראים את הספר חיבור יפה מהישועה ואת ספר שעשועים מזדקרים מיד לעין שני סיפורים מקבילים, והם סיפור האישה שלא עמדה במבחן וסיפור השועל והכרם. עיון נוסף מראה כי הספר חיבור יפה מהישועה היווה אחד המקורות של ספר שעשועים וממנו נשאבו לא רק סיפורים אלה, אלא גם מוטיבים, דרשות תלמודיות ואמצעים אומנותיים. נושא הנשים הוא נושא חשוב הן בספר חיבור יפה מהישועה והן בספר שעשועים. בשני הספרים מוקדש לנושא הנשים פרק שלם בעל מבנה אומנותי, סביר להניח כי בנושא הנשים הושפע זבארה גם מחיבור יפה מהישועה. קרוב לוודאי שמחבר ספר שעשועים הושפע גם כן, מספרות האדב הערבית, שברוב ספריה מוקדש פרק מיוחד לנשים הטובות והרעות. נראה שספר שעשועים הושפע מחיבור יפה מהישועה לא רק ברעיונות, סיפורים, מוטיבים ודרשות, אלא במידה מסוימת גם באמצעים אומנותיים. אמצעי אומנותי אחד שנלקח כנראה גם מהספר חיבור יפה מהישועה, הוא נתינת מסגרת אוטוביוגרפית לספר, הרי המסגרת האוטוביוגרפית של ספר שעשועים משוכללת במידה רבה מזו של הספר חיבור יפה מהישועה. אמצעי אחר שנלקח, אולי, מהספר חיבור יפה מהישועה הוא תיאור מסע משותף. ישנה גם השפעה בחלוקת הספר ליחידות גדולות, המוקדשים לנושאים מסוימים, כמו נושא הנשים. לכל הנאמר ראוי להוסיף,כי בחיבור יפה מהישועה ובספר שעשועים יש חומר סיפורי המצוי גם בספרים החיצוניים, כמו סיפור יהודית וסיפור האם ושבעת בניה בחיבור יפה מהישועה, וסיפור טוביה בספר שעשועים.

למרות שספר שעשועים הוא אחד הספרים החשובים, המרתקים והמעניינים בספרות העברית של ימי הביניים, לא היה לו מזל רב. רק שני סופרים יהודים בני זמנו של המחבר מזכירים אותו: יהודה אלחריזי בן ארצו של זבארה, ואברהם בדרשי מפרובאנס, שחי באמצע המאה הי"ג. יהודה אלחריזי מזכיר את יוסף אבן זבארה במחברת ה-18 בספר תחכמוני לאחר המשוררים הגדולים כיהודה הלוי ומשה אבן עזרא.

מהדורות הספר

הספר זכה למספר מהדורות: המהדורה הראשונה היא של רבי יצחק עקריש, שפורסמה בשנת 1577 בקושטא. כאשר פורסמו מספר ספרים ואחד מהם היה ספר שעשועים. יש לציין שבמהדורה עצמה לא הייתה שנת דפוס ולא נאמר בה מי הוא המוציא לאור.

בשנת 1865 נדפס ספר שעשועים על פי כ"י מאוסף הברון גינצבורג, ובשנה שאחריה הוסיף עליו שניאור זק"ש פתיחה לספרו של אבן זבארה ולשני ספרים אחרים שיצאו באותו כרך.

המהדורה הנוכחית, מהדורת דוידזון משנת 1925 בנויה על שתי המהדורות הקודמות כאחד, וישנו עוד חידוש במהדורה הנוכחית שהספר חולק לפרקים, ולכל פרק ישנו שם.

לקריאה נוספת

• כתבי ספר שעשועים בפרויקט בן-יהודה
• ישראל דוידזון, ספר שעשועים לר' יוסף בן מאיר בן זבארה, בהוצאת "אשכול", ברלין, 1925
• חיים שירמן, תולדות השירה העברית בספרד הנוצרית ובדרום צרפת, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, 1997
• יהודית דישון, האם היה יוסף אבן זבארה שונא נשים?, בצרון, 1985
• יוסף אבן זבארה "ספר שעשועים"  תרגום לרוסית: דן ברג

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29740352ספר שעשועים