סלמנדרה (חז"ל)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

סלמנדרה מופיעה באגדות חז"ל כבעל חיים בעל תכונות הקשורות באש. משמעות המילה בפרסית היא "בתוך אש". להבדיל, הסלמנדרה מופיעה גם במיתולוגיה היוונית והרומית.

בדברי חז"ל

בדברי חז"ל מוזכרת מספר פעמים חיה בשם "סלמנדרא", והיא מתוארת כחיה הנוצרת מתוך האש.

”יֶשׁ לְךָ בְּרִיּוֹת ... בְּרִיּוֹת הַגְּדֵלוֹת בָּאוּר וְאֵינָן גְּדֵלוֹת בָּאֲוִיר, וְאֵיזוֹ, זוֹ סַלָּמַנְדְּרָא. כֵּיצַד, הַזַּגָּגִין הָעוֹשִׂין אֶת הַזְּכוּכִית, כְּשֶׁהֵן מַסִּיקִין אֶת הַכִּבְשָׁן שִׁבְעָה יָמִים וְשִׁבְעָה לֵילוֹת רְצוּפִין, מִכֹּבֶד הָאוּר יוֹצֵא מִשָּׁם בְּרִיָּה הַדּוֹמָה לְעַכְבָּר (בגרסה נוספת: לְעַכָּבִישׁ), וְהַבְּרִיּוֹת קוֹרִין אוֹתָהּ סַלָּמַנְדְּרָא.” (מדרש תנחומא, ‏וישב). ברש"י[1] מבאר שהסלמנדרא נוצרת מאש של עצי הדס על ידי כשפים.

בהמשך דברי המדרש מובא שכמו הסלמנדרא עצמה שחסינה מפני אש, כך דמה יכול להגן על האדם מאש: ”אָדָם סָךְ יָדוֹ מִדָּמָהּ אוֹ אֶחָד מֵאֵבָרָיו, אֵין הָאוּר שׁוֹלֶטֶת בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. לָמָּה, עַל שֶׁתְּחִלַּת בְּרִיאָתָהּ מִן הָאוּר.” דוגמה לכך, בספר מלכים[2] מסופר שהמלך אחז העביר את בנו, המלך חזקיהו, באש לעבודה זרה, ובגמרא[3] נאמר שהסיבה שחזקיהו ניצל מאותה האש היתה משום שאמו משחה אותו בדם סלמנדרא.

בדומה לזה נאמר בספר הזוהר[4] שהיו עושים בגדים מהסלמנדרא, ואותם בגדים היו מנקים באמצעות העברה באש, ושם הלכלוך היה נשרף והבגד נשאר. הזוהר מדמה את נשמות האדם לבגדים אלו, שכן גם הנשמה כאשר עולה למעלה רוחצת בנהר דינור שהוא נהר של אש, ושם היא מתנקה מזוהמת חטאיה, אבל הנשמה עצמה אינה נשרפת.

גם בסוף מסכת חגיגה[5] נאמר: ”אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: תלמידי חכמים אין אור של גיהנם שולטת בהן, קל וחומר מסלמנדרא, ומה סלמנדרא שתולדת אש היא הסך מדמה אין אור שולטת בו, תלמידי חכמים שכל גופן אש שנאמר:[6] הלא כה דברי כאש נאם ה', על אחת כמה וכמה”.[7]

סלמנדרה זו הנוצרת מן האש היתה מוכרת גם בעמים ותרבויות נוספות, כמו יוון ורומא העתיקות. זו גם הסיבה לכך שבשפה הפרסית משמעותה של המילה סלמנדרה היא "בתוך אש".

זיהוי הסלמנדרא של חז"ל

כיום איננו מכירים את החיה המתוארת בחז"ל, ובודאי שתיאורה אינו מתאים לסלמנדרה של זמננו.

כאמור לעיל, במדרש הסלמנדרא מתוארת כחיה הדומה לעכבר, ויש גורסים לעכביש. גם בתרגום ירושלמי[8] מופיעה המילה סלמנדרא כתרגום של "עכבר".

לעומת זאת בתרגום יונתן בן עוזיאל[9] מופיעה המילה סלמנדרא כתרגום של "תנשמת". ורש"י[10] כתב שתנשמת היא מין של צב (אמנם גם בזה כנראה שאין הכוונה לחיה המכונה בזמננו צב, אלא לבעל חיים אחר).

בתרבות

אגדות שונות נקשרו בסלמנדרה בימי קדם. פליניוס כותב עליה באנציקלופדיה שלו, תולדות הטבע:

סלמנד‫רות מופיעות אך ורק אחרי גשמים עזים ולעולם אינן נראות במזג־אוויר יבש. היא‬ ‫דומה בצורתה ללטאה מנומרת־כוכבים. גופה קר כקרח והיא מכבה את האש אשר תגע‬ ‫בה. כמה בעלי־חיים ארסיים הופכים את טבעם באכלם בעלי־חיים אשר ארס בהם.‬ ‫הנה, למשל, האוכל בהרי פאמפיליה או קיליקיה מבשר חזיר שאכל סלמנדרה, סופו‬ ‫למות בשל ארס הסלמנדרה אשר עבר לגוף החזיר

תולדות הטבע, 10, 67; 86, 11, 53, 116

.

במקורות היווניים מתוארת הסלמנדרה כלטאה יורקת-אש או מוקפת בלהבות.

הסופר יחיאל די-נור קרא לספר הראשון שכתב לאחר שחרורו מאושוויץ "סלמנדרה". שם המשפחה המעוברת שבחר לעצמו - "דינור", קשור אף הוא באש, בדומה לסלמנדרה.

לקריאה נוספת

  • שמואל ספראי, ספרות החכמים
  • נתן סליפקין, Sacred Monsters (פרק 13: "The Secret of the Salamander")

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0