סלאוקוס השלישי
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. סלאוקוס השלישי סוֹטֶר ("המושיע"), הקרוי גם סלאוקוס קראונוס ("הרעם") (ביוונית: Σέλευκος Γ' Σωτὴρ ו-Σέλευκος Κεραυνός; 243 לפנה"ס - 223 לפנה"ס)[1] היה שליטה של הממלכה הסלאוקית, בנו בכורו של סלאוקוס השני ולאודיקה השנייה. כאשר נולד, נקרא סלאוקוס השלישי על שם אח-סבו, המצביא הסלאוקי אלכסנדר. שמו האמיתי- אלכסנדרוס שונה[2] לסלאוקוס לאחר שירש את כס השלטון מאביו[3]. אמו של סלאוקוס השלישי, לאודיקה, אחות אנדרומאכוס, ילדה לסלאוקוס השני שני בנים, אלכסנדרוס היה הבכור ואנטיוכוס הצעיר. חינוכם תאם את יעודם. מן המעט הידוע אודות יורשי הכתר מתברר כי אמנם פותחו שאיפות מדיניות בבני סלאוקוס השני. סלאוקוס השלישי, כאביו בשעתו, היה בן עשרים בקירוב כשנטל את הממלכה על כתפיו. לאחר שמלך לתקופה קצרה של כשלוש שנים (225 - 223 לפנה"ס)[4], נרצח סלאוקוס באנטוליה על ידי אנשי צבאו בזמן המערכה נגד אטלוס הראשון מפרגמון. מכיוון שלסלאוקוס השלישי לא היו ילדים, עלה אחריו לכס השלטון, אחיו אנטיוכוס השלישי.
ימי מלכותו הצבאיים
ניסיונותיו העיקריים בתור מלך כללו ניסיון לאשש את מממלכתו בזכות כיבוש של שטחים שאבדו בעקבות מעשיו של אביו, סלאוקוס השני ובן דודו, אנטיוכוס היראקס לטובת אטלוס הראשון "סוטר", מפרגמון. סלאוקוס השלישי לא עמד בציפיות כינויו - קראונוס ("הרועם", או "המרעים"), שכן הוא לא הצליח בניסיון הראשון לתבוע את מערב אסיה הקטנה מבן דודו, אטלוס מפרגמון ויותר מכך - הוא נרצח בניסיונו השני פחות משנתיים לאחר הכתרתו.[5].
המלך הצעיר לא השלים עם הצטמצמות מלכות אבותיו וגבולות שלטונה. המעצמה התלמיית השכנה החזיקה באורח בולט בנמל הבירה, סלאוקיה; בנוסף הרחיבו התלמיים את שליטתם על חשבון הסלאוקים באסיה הקטנה; השאר - שהוא חלק הארי של תחום שלטון הסלאוקים באסיה הקטנה - נתפשׂ על ידי אטלוס בעקבות ניצחונותיו המוחצים על אנטיוכוס היראכס שנים אחדות לפני כן (230-229 לפני הספירה). במזרח הממלכה נמצאו בני סאטראפים לשעבר ותקיפים מרדנים מקיימים את שלטונם באורח עצמאי. עם כל זאת, היו כל החזיתות האלו שלוות. סלאוקוס הצעיר צריך היה אפוא להחליט אם לפתוח בחזית, ובאיזו חזית, סביר שנועץ עם מטהו ויועצי אביו ומאחר שאלה יעצו לפני אביו וחזיתות לא נפתחו, הכריע המלך הצעיר בקבלת ההחלטות החדשות. הפור נפל על החזית באסיה הקטנה: דהיינו, על פתיחת מערכה להחזרת נחלות הסלאוקים שנשלטו על ידי אטאלוס כבר שש שבע שנים ולהרחקת השפעתו מגבול שלטונם שם. הכנות המלחמה, שהוצאותיהן בצדן, לא התארכו במיוחד. ידועים שני ניצחונות לפחות, שאטאלוס הנציחם באבן, "על הסטראטגים של סלאוקוס". אין זאת אלא שהצבאות, אשר העמיד סלאוקוס למשימה היעודה, היו חלשים או מעטים מידי, הוא עצמו היסס לצאת בראש צבאותיו. אפשר שידע כי אופיו ודרך התנהגותו עם פקודיו גורמים להתקוממות ולאי לציות.
תבוסות צבאות סלאוקוס, אשר באחת מהן נפל בשבי אף דודו, אחי אמו אנדרומאכוס, דלדלו את שארית היוקרה המדינית שנותרה לכתר הסלאוקי. נראה הדבר שבלית ברירה, באמצעים שלא הבטיחו רבות, החליט סלאוקוס השלישי, בשנה השלישית למלכותו, לצאת בעצמו בראש צבאו אל אסיה הקטנה (אביב שנת 223 לפני הספירה). כמצופה מנושא כתר בית סלאוקוס נהג המלך הצעיר להכריז, בין השאר, כי הוא בא להחזיר לערים היווניות את חירותן ואת שלטונן העצמי, נדיבות שזיכתה אותו בתואר המושיע (Σωτήρ, Soter), כינוי זה הופיע על מטבעות סלאוקיות בימי יורשיו. שדרת הצבא בעקבות המלך הגיעה עד מהרה אל פריגיה, בלא שנתקלה בהתנגדות עזה. אף על פי כן, לא שקט המחנה. בעיצומו של הקיץ קשרו אליו קצין מקדוני בכיר וראש שכירים גאלים אשר נמנו עם המקורבים אליו במיוחד, נראה כי הסיבה הבלבדית הייתה אי יכולתו של המלך לשלם את שכר חייליו.[6]
ימי מלכותו המדיניים
נמצאו כמה כתובות המעידות על שלטונו של סלאוקוס השלישי.[7][8] כתובות אלה, הנמצאים במוזיאון הבריטי, מגיעות מאזור בבל. מתואר בהן כיצד תמך המלך בפסטיבל של השנה החדשה (Akitu) ואיך אחיו של המלך מבקר בבבל בשנת 224/223 לפני הספירה. כנראה שמטרת הביקור הייתה לבדוק האם הכסף שהושקע בפסטיבל לא התבזבז לחינם[9]. כמו כן, באחד הכתבים יש תיאור של השושלת הסלאוקית[10].
סלאוקוס השלישי השתמש בכספיו של השאטאמו (Shatammu), שהוא יושב ראש מועצת המקדש. מועצת המקדש הייתה מעין גוף מנהל של המקדש. שימושו העיקרי בכספיו של השאטמומו היה למען קניית שוורים, כבשים וברווזים להפקת פסטיבל השנה החדשה (Akitu), שהתקיים באפריל- ביום השמיני של ניסן (7 באפריל, שנת 224 לפנה"ס)[11]. כמו כן שימשו כספיו של השאטאמו הועבר גם למען מטרת פולחן מלכותי. לאחר מכן בכתובת העתיקה יש תיאור כי השאטאמו ייעד חלקים מהשאריות לעצמו ולנגנים שהשתתפו בפסטיבל. השאטאמו, כדי להגן על עצמו, אף שלח חלקים מהשאריות לשופטים ולבית המשפט של האזרחים החופשיים (mâr banî) בסלאוקיה. ניתן לשער כי מטרת ביקורו של אחיו של סלאוקוס- אנטיוכוס השלישי במקום הפסטיבל הייתה בחינה אם כספו של אוצר הממלכה אינו מבזבז לרעה. יש לציין כי פרטים על ימי חגיגות אלו אינם ידועים במלואם, אבל נראה כי המלך אמור למלא תפקיד בחגיגות אלה. ולכן נראה שסלאוקוס השלישי אכן ניסה למלא את תפקידו, בכך ששלח מנחות לפסטיבל, ממקום מושבו הרחוק[12]. בנוסף לפי דעת החוקרים, המשמעות האמיתית שבגינה סלאוקוס השלישי נתן את אישורו למימון רכישת לבעלי החי, אמנם מאוצר המלוכה אך מעזבונו של השאטאמו (Shatammu) עצמו, היות שהמשפט המתייחס לכך מדבר דווקא על אחוזתו הפרטית של השאטאמו (Shatammu) ולא על אחוזתו הפרטית של סלאוקוס השלישי עצמו. וישנה לכך תמיכה, מעצם העבודה כי השאטאמו (Shatammu) היה איש עשיר, למשל נראה כי עזבונו הכיל פי עשרה מהדרוש לפסטיבל כמאה כבשים וכמאה שוורים.[13]
נפילתו ומותו
מועד מותו המשוער של סלאוקוס השלישי הוא בין החודשים אפריל-יוני שנת 222 לפנה"ס. הוא נפטר באנטוליה. לגבי אופן מותו: על פי המקורות ההיסטוריים, סלאוקוס היה חולה מאד. קיימת תאוריית קונספירציה שסלאוקוס הורעל על ידי בית המשפט כי לא היה מסוגל לשלוט על צבאו.[14] פרשת ההרעלה זעזעה והביכה את צמרת השלטון הסלאוקי. אולם לא לאורך ימים, אנטיוכוס, אחיו הצעיר של המלך הנרצח - אחרי מאמצים עליונים ותהפוכות דמים - השכיל לאחות בזירה זו לא מעט מן הקרעים שבאדרת השלטון הסלאוקי.
סלאוקוס השלישי לא עמד בציפיות שעוררו כינויי: "המושיע" ו"הרועם". הוא נכשל בכבוש מערב אסיה הקטנה מבן דודו אטלאוס מפרגמון ואף נרצח בניסיון השני שלו כשנתיים לאחר מכן. לולי הצליח אחיו הצעיר, אנטיוכוס השלישי לבנות מחדש את כוחה של השושלת, היה יכול מותו של סלאוקוס השלישי לסמן את שקיעתה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- דוד גולן, תולדות העולם ההליניסטי, מאגנס, 1983
- Bevan, E.R. (1966). the house of Seleucus, New York : Barnes & Noble, Vol. 1
- Cancik, Hubert, Helmuth Schneider, Christine F. Salazar, and David E. Orton. (2002). "Brill's New Pauly: encyclopaedia of the ancient world Antiquity", Leiden, The Netherlands : Brill, Vol. 13
- Jacoby, F. (1957). "Die Fragmente der griechischen Historiker", Leiden: E.J. Brill
- Shipley, G. (2005). the Greek world after Alexander 323-30 BC, London : Routledge
קישורים חיצוניים
- Appian, Syrian Wars Horace White, Ed.
- Ancient Warfare Magazine
- (Bert van der Spek, The Seleucid Accessions Chronicle (BCHP 10
- (Bert van der Spek, Seleucus III Chronicle (BCHP 12
- Mahlon H. Smith, An American Theological Library Association Selected Religion Website
הערות שוליים
- ^ Cancik, Hubert, Helmuth Schneider, Christine F. Salazar, and David E. Orton. (2002). "Brill's New Pauly: encyclopaedia of the ancient world Antiquity", Leiden, The Netherlands : Brill, Vol. 13
- ^ Jacoby, F. (1957). "Die Fragmente der griechischen Historiker", Leiden: E.J. Brill, 260, F 32
- ^ http://www.livius.org/cg-cm/chronicles/bchp-dynastic/dynastic_01.html
- ^ http://www.livius.org/se-sg/seleucids/seleucus_iii_keraunos.html
- ^ http://virtualreligion.net/iho/seleucus_3.html
- ^ גולן, ד. (1983). תולדות העולם ההלניסטי. הוצאת ספרים מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים. עמ' 305-304
- ^ http://www.livius.org/cg-cm/chronicles/bchp-seleucus_iii/seleucus_iii_01.html
- ^ http://www.livius.org/cg-cm/chronicles/bchp-dynastic/dynastic_01.html
- ^ http://www.livius.org/cg-cm/chronicles/bchp-seleucus_iii/seleucus_iii_01.html
- ^ http://www.livius.org/cg-cm/chronicles/bchp-dynastic/dynastic_01.html
- ^ "Year 88", Seleucus (III Keraunos) king, month Nisannu (I). That month, 8th day (7 April 224), a certain Babylonian, the shatammu of Esagila, provided. in Seleucus III Chronicle: BCHP 12
- ^ “with money from the royal treasury from his own estate 11 fat oxen, 100 fat sheep and 11 fat ducks for the food offering within Esagila” in Seleucus III Chronicle: BCHP 12
- ^ http://www.livius.org/cg-cm/chronicles/bchp-seleucus_iii/seleucus_iii_02.html
- ^ App. Syr. 11.66, As Seleucus was sickly and poor and unable to command the obedience of the army, he was poisoned by a court conspiracy in the Y.R. 530 second year of his reign
