סיקסו
ערך זה עוסק בעיירה בהונגריה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו | מדינה |
 הונגריה |
|---|---|
| חבל | צפון הונגריה |
| מחוז |
 בורשוד-אבאוי-זמפלן |
| שטח | 36.23 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 5,278 |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.Szikszo.hu | |
סיקסו (בהונגרית: Szikszó; ביידיש ידועה גם כסיקס) היא עיירה במחוז בורשוד-אבאוי-זמפלן שבצפון מזרח הונגריה.
יהודי סיקסו
יהודים התיישבו במקום החל מהמחצית הראשונה של המאה ה-17. הקהילה התארגנה בשנת 1791 ובין מוסדותיה היו חברה קדישא, בית תפילה ומוסדות חינוך כ"תלמוד תורה", בית ספר וישיבה גדולה. בשנת 1914 נבנה בית כנסת גדול ומפואר.
בין השנים ה'תרכ"ח (1868) - ה'תרל"ז (1877) כיהן רבי שמואל ארנפלד כרב העיר.
במלחמת העולם הראשונה שרתו בצבא האוסטרו-הונגרי 48 מיהודי סיקסו, 10 מהם נפלו בקרבות.
בשנות השלושים גברה הפעילות הציונית בכפר. מבודפשט הגיעו שליחי התנועות: בית"ר, "המזרחי" ו"השומר הצעיר", ובהשפעתם עלו כמה צעירים מסיקסו לארץ ישראל. בשנת 1930 חיו במקום 785 יהודים ובשנת 1944 640 יהודים.
בשנת 1942 גויסו גברים יהודים מסיקסו לעבודות כפייה במסגרת הצבא ההונגרי. רק אחדים מהם חזרו לעיר בינואר 1944.
בשנת 1943 נכלאו ארבעה מיהודי המקום שלא היו בידיהם תעודות אזרחות תקינות במחנה הריכוז בהידשנמטי. באפריל 1944, אחרי כניסת הצבא הגרמני להונגריה, הועברו יהודי סיקסו בעגלות לגטו שהוקם בקושיצה, שם נכלאו בבית חרושת ללבנים וסבלו מחוסר מזון ומים. במאי הועלו יהודי סיקסו לקרונות והוסעו למחנה אושוויץ.
לאחר מלחמת העולם השנייה חזרו 92 ניצולים לעיר ובשנת 1946 התארגנה הקהילה מחדש. בשנת 1960 עלו רובם לישראל.
בשנת 2009 הוצב לוח זיכרון על קיר בית הכנסת בעיר ולידו בית עלמין יהודי המתוחזק באופן סדיר, מוקף חומה ושערו נעול. בשנת 2014 חולל בית העלמין וכתוצאה מכך נהרסו כ-50 מצבות.
לקריאה נוספת
- פנקס הקהילות הונגריה, יוסף שוויצר, עמוד 420–422
- סיקסו (סיקסא), בתוך: שלמה שפיצר, קהילות הונגריה: הקהילות החרדיות בהונגריה - תש"ד, ירושלים: מכון ירושלים, תשס"ט, עמוד 310–311. (נתוני האוכלוסין בספר מבוססים על מפקד קהילות הונגריה של המועצה המרכזית של יהודי הונגריה שנערך בפקודת שלטונות הכיבוש הנאצי באביב 1944)
קישורים חיצוניים
- קהילת סיקסו באתר בית התפוצות
- "סיקסו", באתר JewishGen (באנגלית)
