סינון תכנים באינטרנט באיראן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבים מהאתרים הפופולריים בעולם נחסמו באיראן.[1] ממשלת איראן, בתגובה להפגנות האיראניות ב-2019–2020, יישמה כיבוי אינטרנט שהפחית את תעבורת האינטרנט במדינה ל-5% מהכמות הרגילה שלה. איראן נתפסת בעיני רבים כמדינה עם צנזורה באינטרנט.[2][3][4]

איראן בולטת במידת הצנזורה שלה באינטרנט בחסות הממשלה.[5][6] נכון לשנת 2012, אין גישה לכ-27% מאתרי האינטרנט מאיראן,[7] ונכון לשנת 2013, הממשלה חסמה מחצית מ-500 האתרים המובילים שביקרו בהם ברחבי העולם.[8] ממשלת איראן ומשמרות המהפכה האסלאמית חוסמות אפילו מספר פלטפורמות מדיה חברתית ותקשורת, בין היתר יוטיוב, פייסבוק, טוויטר, Blogger, טלגרם, סנאפצ'ט ומדיום. כמו כן, הממשלה חוסמת מספר שירותי סטרימינג, בין היתר נטפליקס והולו.[9][10] יתר על כן, אתרים הקשורים לבריאות, מדע, ספורט, אקטואליה, קניות וכן תכנים לא הולמים נחסמים באופן שוטף על ידי המדינה.[11]

האינטרנט האיראני נשלט על ידי המטה הכללי של הכוחות המזוינים של איראן (אנ') והמועצה העליונה של מרחב הסייבר (אנ').‏[12][13] ראש המטה הכללי של הכוחות המזוינים של איראן נבחר על ידי המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי,[12][14] הדוגל בכך שהאינטרנט הומצא על ידי אויבי איראן כדי להשתמש בו נגד אנשיה.[15][16][17] נשיאה השישי של איראן, מחמוד אחמדינז'אד, תומך גם הוא בצנזורת האינטרנט במדינה.[18][19][20][21][22] על אף תמיכתם בצנזורה, ח'אמנאי ואחמדינז'אד שיתפו פוסטים ברשתות החברתיות החסומות באיראן,[23] כמו פייסבוק וטוויטר.[23][17][24] למרות ההגבלות הממשלתיות, האיראנים עדיין משתמשים במדיה החברתית,[25][26] אם כי בלוגרים, פעילים מקוונים וצוותים טכניים רבים התמודדו עם עונשי מאסר, עינויים, הטרדות והתעללות.[27][28]

היסטוריה

העשור הראשון של המאה ה-21

עלייה בשימוש באינטרנט באיראן הייתה בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21.[29] משתמשים רבים ראו באינטרנט דרך קלה לעקוף את חוקי העיתונות הנוקשים של איראן.[30][31] ככל שהשימוש הבין-לאומי באינטרנט גדל, גדלה הצנזורה שלו באיראן ואתרים פופולריים רבים נחסמו לגישה באיראן,[29][32] במיוחד בתקופת כהונתו של מחמוד אחמדינז'אד.

ב-2005–2018,[9][33] המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי הורה לנשיא איראן, למטה הכללי של הכוחות המזוינים של איראן ולמשמרות המהפכה האסלאמית, להקים רשת אינטראנט לאומי לאיראן, בשם רשת המידע הלאומית (אנ').‏[15][34][35][36] רשת המידע הלאומית נחשפה במהלך ההפגנות שהתרחשו באיראן ב-2019 ו-2020.[6] רשת זו פועלת באופן דומה לחומת האש הגדולה של סין, אך עם ניטור קפדני יותר.[9][37][16][36] לאחר שיוטיוב נחסמה באיראן,[38] נוסדה ב-2011 הרשת החברתית לשיתוף וידאו מקוון, אפראט (אנ'). ב-2020, עקב פעילותו של משתמש באפראט, נגזרו על מנכ"ל אפראט 10 שנות מאסר בשל ריאיון לא הולם עם ילדים שפורסם על ידי gelofen TV.‏[39][40] השוק למכירת VPN‏, SOCKS ושרתי פרוקסי באיראן מוערך במיליוני דולר אמריקאי בעקבות הביקוש הרב להם.[41] השר ה-12 של משרד טכנולוגיית המידע והתקשורת של איראן (אנ'), איסה זרפור (אנ'), הודיע שמכירת VPN ושירותי פרוקסי באיראן הניב רווחים ניכרים ליצרנים ולקמעונאים שלה, ויש מאמצים לעצור את העסקים הללו באיראן.[42][43]

בשנים 2006 ו-2010, ארגון עיתונאים ללא גבולות הגדיר את איראן כאחת מ-13 מדינות "אויבות האינטרנט".[44][45] כמו כן, עיתונאים ללא גבולות, בשיתוף פעולה עם עיתונאים לדמוקרטיה בסרי לנקה (אנ'), שלחו מכתב לנציבת האומות המאוחדות לזכויות אדם, נאווי פילאי, כדי לחלוק את דאגה העמוקה של הארגון על איראן, ולבקש את התערבותה על שחרורם של והיד אסגרי (אנ') וחוסיין דרח'שאן.[46][47]

העשור השני של המאה ה-21

בעקבות מחאת הבחירות של 2009, איראן אישרה בשנת 2010 את חוק פשעי המחשב, שקבע את כללי הצנזורה באינטרנט.[48] הוראות בולטות של החוק כוללות, בין היתר, את הסעיפים הבאים:[49]

  • סעיף 10, האוסר על משתמשי אינטרנט וחברות להשתמש בהצפנה או הגנה על נתונים, באופן ש"ישלול גישה של אנשים מורשים למערכות נתונים, מחשבים וטלקומוניקציה".
  • סעיף 14, המפליל "הפקה, שליחה, פרסום, הפצה, שמירה או עיסוק כספי בתוכן מגונה".
  • סעיף 21, המחייב ספקי שירותי אינטרנט לשמור רישומים של נתוני תעבורת אינטרנט והמידע האישי של משתמשי האינטרנט שלהם.
  • סעיף 48, המחייב ספקי שירותי אינטרנט להקליט נתונים משיחות טלפון דרך האינטרנט.

באפריל 2011, חבר המג'לס לשעבר, עלי אגה-מוחמאדי (אנ'), הודיע שלממשלה יש תוכניות להשיק אינטראנט לאומי,[50] שיתאים לערכים האיסלאמיים ויספק שירותים באישור הממשלה.[51] רשת כזו, הדומה לקוואנגמיונג (אנ') בקוריאה הצפונית ולמערכות הקיימות במיאנמר וקובה, תמנע ממידע לא רצוי מחוץ לאיראן להיכנס למערכת הסגורה.[52]

בשנת 2012, משרד טכנולוגיית המידע והתקשורת של איראן הודיע כי הוא החל לבחון רשת "אינטרנט לאומית" ארצית, כתחליף לשירותים המופעלים דרך הרשת העולמית.[51] כמו כן, המשרד החל לעבוד על רובוטי תוכנה לניתוח מיילים וצ'אטים, כדי למצוא "דרכים יעילות יותר לשלוט בפעילויות המקוונות של המשתמשים". מומחה IT איראני אחד הגן על התוכנית כמכוונת לא "בעיקר" לבלימת האינטרנט הגלובלי, אלא לאבטחת הצבא, הבנקאות והנתונים הרגישים של איראן מפני התקפות סייבר חיצוניות, כמו סטקסנט.[51] בנוסף, עד סוף ינואר 2012, בעלי אינטרנט קפה נדרשו לרשום את זהות הלקוחות שלהם לפני מתן שירות מסוים. לפי אתר החדשות Tabnak, החוק האיראני קובע כי:[51]

בתי קפה אינטרנט נדרשים לרשום את שם המשפחה, שם המשפחה, שם האב, מספר תעודת זהות, מיקוד ומספר טלפון של כל לקוח. מלבד המידע האישי, עליהם לשמור מידע נוסף של הלקוח כגון תאריך ושעת השימוש באינטרנט וכתובת ה-IP, וכתובות האתרים שבהם ביקר. הם צריכים לשמור מידע זה עבור כל אדם לפחות שישה חודשים.

המקור באנגלית
Internet cafes are required to write down the forename, surname, name of the father, national identification number, postcode, and telephone number of each customer. Besides the personal information, they must maintain other information of the customer such as the date and the time of using the internet and the IP address, and the addresses of the websites visited. They should keep these informations for each individual for at least six months.

לקראת הבחירות הכלליות במרץ 2012 (אנ') והשקת האינטרנט הלאומי,[51] הנהיגה ממשלת איראן כללים נוקשים לבתי קפה אינטרנט. המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי, הנחה את הרשויות האיראניות להקים את המועצה העליונה של מרחב הסייבר (אנ'), גוף המפקח על האינטרנט, המורכב מנשיא איראן, שר המודיעין וראשי משמרות המהפכה האסלאמית. כמו כן, הגוף מגדיר מדיניות ומתאם החלטות בנוגע לאינטרנט באיראן. זוהי הצנזורה הגדולה ביותר לאינטרנט שבוצעה על ידי מדינה.[53] יתר על כן, הגוף מחייב את כל האיראנים לרשום את אתרי האינטרנט שלהם במשרד האומנות והתרבות האיראני.[54]

כמו כן, במרץ 2012, איראן החלה ליישם אינטראנט לאומי, כתגובה לפעולות מערביות, כמו תולעת המחשב סטקסנט על המתקן העיקרי להעשרת אורניום של איראן.[55] כתגובה לכך, ממשלת איראן ומשמרות המהפכה האסלאמית חייבו שימוש במערכות דוא"ל איראניות בלבד, תוך חסימה של שירותי דואר אלקטרוני פופולריים, בלימת הצפנה, בין היתר על ידי השבתת ה-VPN וה-HTTPS במדינה, וכן איסור תוכנות אבטחה שפותחו מחוץ לאיראן.[9][56][57]

במאי 2012 מתחה איראן ביקורת על גוגל על כך שהורידה את השם "המפרץ הפרסי" מהמפות שלה, והותירה את שמו של המפרץ ללא שם. שישה ימים לאחר מכן, איראן הודיעה כי גוגל וג'ימייל יתווספו לרשימת האתרים האסורים לכניסה באיראן. כלי תקשורת באיראן דיווחו כי המערכת החדשה תהיה מוכנה לכל היותר עד מרץ 2013.[58] הרשת כבר אירחה מספר אתרים ממשלתיים ואקדמיים.[59]

בידוד הרשת הנפרדת משאר העולם הוגדרה, על ידי איראן, כשיפור באבטחת הרשת. שר טכנולוגיית המידע והתקשורת של איראן, רזא תקפור (אנ'), אמר כי: "השליטה באינטרנט לא צריכה להיות בידי מדינה אחת או שתיים. במיוחד בנושאים מרכזיים ובזמן משברים, אי אפשר לסמוך על הרשת הזו בכלל."[58]

בספטמבר 2012, קרא המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי, למנהיגי המערב לצנזר את הטריילר של תמימות המוסלמים, שפורסם ביוטיוב. בנוסף, הוא טען כי ”איך אין מקום לחופש ביטוי במקרים (כגון חסימת אתרים נאציים במדינות מסוימות), אבל העלבת האסלאם וקדושתו יכולה להיות בחינם?”.[60]

החל מאמצע 2014, ממשלתו של חסן רוחאני ביקשה להקל על מגבלות האינטרנט במדינה, כאשר שר התרבות האיראני, עלי ג'נאטי (אנ'), השווה את ההגבלות לאיסור על מכשירי פקס, מכשירי וידאו וקלטות וידאו לאחר המהפכה האיראנית ב-1979.[61]

בדצמבר 2016, התובע האיראני, אחמד עלי מונטזרי, העומד בראש ועדת הצנזורה של איראן באינטרנט, אסר על הצגת 14,000 אתרים באיראן.[62] הוא הדגיש כי הנשיא רוחאני ושר הפנים האיראני, עבדולראזה רחמני פאזלי (אנ'), הסכימו איתו בנושא, כאשר ייחס לאותם אתרים כ-"אזהרות רציניות".[62]

נכון לשנת 2018, ההערכה היא שבין 64% ל-69% מהאיראנים משתמשים באינטרנט.[63][64]

חסימת האינטרנט בהפגנות 2017–2018

במהלך ההפגנות האיראניות ב-2017–2018, ממשלת איראן חסמה את הגישה לאינטרנט מרשתות סלולריות ואתרי אינטרנט שונים, כולל אינסטגרם וטלגרם, במאמץ למנוע הפגנות. במספר נקודות, הממשלה חסמה לחלוטין את הגישה לאינטרנט בחלקים רבים של המדינה.[65][66] דו"ח מינואר 2018 שנכתב על ידי ארבעה כתבים מיוחדים (אנ') של משרד הנציב העליון של האו"ם לזכויות אדם הביע דאגה מחסימת האינטרנט, וקבע כי: "הפסקות תקשורת מהוות הפרה חמורה של זכויות יסוד".[66]

חסימת האינטרנט ב-2019

ב-17 בנובמבר 2019, ממשלת איראן הטילה סגירה מוחלטת של האינטרנט למשך שבוע בתגובה להפגנות הדלק ב-2019.[67] סגירה זו אורגנה על ידי המועצה העליונה לביטחון לאומי ומשרד טכנולוגיית המידע והתקשורת של איראן (אנ')‏.[68][69] אף על פי שבסופו של דבר הגישה לאינטרנט חזרה, זו הייתה השבתת האינטרנט הגדולה ביותר בהיסטוריה האיראנית.[70][6][71]

העשור השלישי של המאה ה-21

חסימות האינטרנט ב-2022

למרות הגינוי הכלל עולמי, הממשלה כיבתה והאטה את חיבורי הנתונים לאינטרנט למשך לפחות 40 ימים.[72] הקבינט של ארצות הברית הנפיק רישיון D-2 כהקלה לסנקציות באיראן לחברות אינטרנט אמריקאיות שיעזרו לאיראנים להתחבר לאינטרנט.[73] מוקדם יותר השנה נכנס לתוקף חוק הגנת מרחב הסייבר באיראן.[74][75][76][77][78][79]

רשימת אתרים חסומים באיראן

ה-SmartFilter של איראן חוסם את הגישה לרוב אתרים בעלי תוכן לא צנוע, אתרים פוליטיים, אתרי מדיה חדשותית וכלי תוכנה פרטיים. איראן הואשמה בצנזורת אינטרנט יותר מכל מדינה אחרת מלבד הרפובליקה העממית של סין.[44] החל משנת 2006, ה-SmartFilter של איראן מוגדר לאפשר אתרים מקומיים בשפה הפרסית, ולחסום אתרים בולטים בשפה האנגלית, כגון ה-BBC ופייסבוק.[80] עד שנת 2008, חסמה איראן את הגישה ליותר מחמישה מיליון אתרים, שתוכנם נחשב לא מוסרי ואנטי-חברתי.[81]

על אף שמספר אתרים פופולריים, כגון Reddit ואינסטגרם, יכולים להיחשב כלא מוסריים ואנטי-חברתיים באיראן, הם נותרים ללא חסימה על ידי המשטר האיראני.

להלן רשימה חלקית של אתרים ידועים שנחסמו על ידי איראן:[82][83][80][9][84]

בספטמבר 2020, אבולחסן פירוזבאדי, מנהל המרכז הלאומי למרחב הסייבר של איראן, תיאר את סין כ-"מודל" מצליח בצנזור האינטרנט. הוא הוסיף כי הצנזורה חלה כאשר "מערכת ההפעלה אינה עומדת בחוק האיראני" או "יוצרת בעיות תרבותיות, חברתיות, פוליטיות וביטחוניות" עבור ממשלת איראן.[87][88]

ממשלת איראן גם מודעת לכך שתוכן שהופק מקומי, הנחשב כלא רצוי, יכול להופיע באינטרנט.

על אף ההגבלות הממשלתיות, איראנים רבים רשומים ברשתות החברתיות המקוונות.[84][29][9][13][18][89][44]

במהלך הפסקת האינטרנט במהלך ההפגנות ב-2022, כ-80% מכל האתרים הפופולריים נחסמו מיידית, כולל אינסטגרם, וואטסאפ, App Store, Google Play, סקייפ ו-LinkedIn (וזאת בנוסף להפסקות האינטרנט הממושכות ברחבי איראן).[90]

שיטות

המנוע העיקרי של הצנזורה האינטרנטית באיראן הוא מסנן האינטרנט SmartFilter, שפותחה על ידי חברת Secure Computing Corporation (אנ') בסן חוזה, קליפורניה.[91] החברה האמריקאית טוענת כי איראן לא רכשה את התוכנה באופן חוקי.[92] איראן פיתחה מאז חומרה ותוכנה משלה לסינון האינטרנט.[93] כל תעבורת האינטרנט מנותבת דרך תשתית התקשורת הנשלטת על ידי המדינה של חברת התקשורת של איראן (TCI), המיישמת אמצעי מעקב נוספים.[93]

יש עשרות ספקי שירותי אינטרנט (ISP) שפועלים באיראן.[93] על כולם החוק מחייב להטמיע תוכנת בקרת תוכן לאתרי אינטרנט ולדואר אלקטרוני, עם עונשים מחמירים על אי ציות לחוק. נכון לשנת 2008, לפחות 12 ספקי אינטרנט נסגרו בגלל אי התקנה של מסנני אינטרנט מתאימים. ספק שירותי אינטרנט חייב לקבל אישור הן על ידי TCI והן על ידי המשרד לתרבות והכוונה אסלאמית לפני שהוא יוכל לפעול.[94] ספק שירותי האינטרנט חייב לאחסן את כל הנתונים שנשלחים או מתקבלים על ידי משתמש למשך שלושה חודשים לפחות, ועליו לאחסן את הנתונים בגבולות איראן.[95]

איראן משתמשת ביכולות האזנת סתר על מערכות התקשורת כדי לפקח על התקשורת של מתנגדי המשטר ואנשים אחרים. מרכז ניטור שהותקן על ידי נוקיה נטוורקס מנטר ומאחסן תקשורת אינטרנטית עבור גורמי אכיפת חוק איראניים.[96] גם רשתות חברתיות מקוונות, במיוחד פייסבוק, מנוטרות על ידי המשטר האיראני. אזרחים שחוזרים הביתה ממגורים מחוץ לאיראן נחקרו ונעצרו בשל תוכן דפי האינטרנט האישיים שלהם בפייסבוק. לאחר ההפגנות בעקבות בחירות 2009, המעקב אחר המדיה החברתית גבר.[97]

איראן מגבילה את מהירות האינטרנט כדי לתסכל משתמשים ולהגביל את התקשורת באיראן. הגבלת מהירות האינטרנט בקנה מידה גדול נצפתה בעקבות הבחירות לנשיאות איראן ב-2009, השבועות שלפני בחירות 2013, ובתקופות של תהפוכות פוליטיות בין-לאומיות.[26] באוקטובר 2006, הממשלה הורתה לכל ספקי האינטרנט להגביל את מהירויות ההורדה שלהם ל-128 קילובייט לשנייה (kbit/s) עבור לקוחות פרטיים ובתי קפה אינטרנט, ללא כל סיבה שהוכרזה בפומבי. על פי רויטרס, המטרה של הוראה זו הייתה להגביל את הצריכה של תקשורת ההמונים המערבית (אנ')‏.[98] החל משנת 2010, ספקיות האינטרנט בטהראן עשויות להציע מהירות גבוהה יותר של לפחות שני מגהבייט לשנייה (Mbit/s) עבור עסקים, בעוד שהמהירות המותרת למגורים נשארה 128 קילובייט לשנייה (kbit/s)‏.[99]

סינון מבוסס ניתוח תוכן התעבורה (אנ')‏ (DPI) היא טכנולוגיה שחוסמת אתרים (או לפחות המרכיב המפר בו) על ידי ניתוח באופן מתמשך את תוכן התעבורה, על בסיס מופע של מילים או חומר ויזואלי (ללא קשר אם הוצפן או לא) שהוגדרו כבעייתיים. איראן עשויה להשתמש בו כדי לזהות חיבורים ל-VPN מבוססי TLS ולהשתמש בהתקפות על ה-TCP כדי להפריע לאותם חיבורים.[100] בשנת 2009, הוול סטריט ג'ורנל דיווח שייתכן שנוקיה מכרה תוכנת DPI לאיראן לצורך ניטור ושינוי התוכן של תקשורת קולית ודואר אלקטרוני באינטרנט האיראני.[101] אנדרו לייטן, עובד של נוקיה, טען כי נוקיה מכרה תוכנה לאיראן לצורך האזנות סתר, אך החברה אינה מוכרת מוצרים עם סינון מבוסס ניתוח תוכן התעבורה.[102]

ענישה של מתנגדים

עורכת הדין האיראנית-אמריקאית לזכויות אדם והגירה, לילי מאזהרי (אנ'), המייצגת מתנגדים איראנים, דיווחה שאחד מלקוחותיה נעצר באופן מיידי לאחר ששלח אליה מסרון. היא אמרה כי: "הוא אמר לי שקיבל טלפון ממשרד המודיעין, והבחור הזה כשהלך לחקירה, שמו לפניו עותקים מודפסים של הצ'אטים שלו איתי. הוא אמר שהוא המום, והוא נשלח לכלא."[96]

עקיפת החסימה

שיטות

בשנת 2003, קול אמריקה החל להפעיל שרת פרוקסי עבור אזרחים איראנים, ללא תשלום, בשיתוף פעולה עם החברות האינטרנטיות Anonymizer (אנ') ו- International Broadcasting Bureau (אנ'). בכל פעם שששרת הפרוקסי נחסם במדינה, הוא מתחלף לכתובת IP אחרת, עד שגם זו נחסמת.[103] חלק מהאתרים ומילות מפתח לא צנועות חסומים בפרוקסי האמריקאי.[103][104] כמו כן, עוד אתרים (כגון שגרירות ארצות הברית) עלולים להיחסם בטעות.[105]

סנקציות של ארצות הברית

לאחר הבחירות לנשיאות איראן ב-2009, הסנאט האמריקני אשרר את חוק נפגעי הצנזורה האיראנית (אנ')‏ (VOICE), בהקצאה של 50 מיליון דולר למימון צעדים "כדי להתמודד עם מאמצי הממשלה האיראנית לבלום שידורים מבוססי רדיו, לוויין ואינטרנט".[106]

בשנת 2018, ממשל טראמפ הגביר את הסנקציות הכלכליות האמריקאיות נגד איראן, בעקבות פרישת ארצות הברית מהסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית. הסנקציות הללו לא נועדו למנוע מאזרחים איראנים לגשת לשירותי אינטרנט בסיסיים, אך חברות טכנולוגיה אמריקאיות רבות חסמו לאחר מכן את הגישה לשירותיהן באיראן. גם משתמשים איראנים שעובדים עם ממשלת איראן או מעורבים בטרור ספגו סנקציות. יתר על כן, ספקי טכנולוגיה מסתכנים בהעמדה לדין על ידי הקבינט של ארצות הברית אם הם מוכרים שירותי אינטרנט למשתמשים שהוטלו עליהם סנקציות.[107]

זיהוי משתמש באינטרנט יכול להיות קשה, ולכן חלק מהחברות הפסיקו לחלוטין לשרת משתמשים באיראן.[108] חנות האפליקציות של אפל[109] ופלטפורמת ההודעות Slack‏[110] אינן זמינות באיראן מאז 2018. בשנת 2019, הושעתה גם הגישה לשירותים בחינם ל-GitHub‏, GitLab (אנ')‏, Amazon Web Services ומספר שירותי משחקי וידאו.[111][108][112] עם זאת, השעיות כאלו עלולות לחזק בטעות את הצנזורה, על אף ש-Amazon Web Services, שירות שנאסר לשימוש באיראן, מארח את רוב הכלים שעוזרים לאיראנים לעקוף את מסנני הצנזורה. לפיכך, מפתחי אתרי אינטרנט נאלצו להשתמש בכלי אירוח פחות מאובטחים, שמותירים את אתריהם חשופים להתקפות רשת ומסכנים את אבטחת המשתמשים.[113]

ההשעיות הללו נמשכות על אף קיומו של הרישיון הכללי D-1, שהונפק לראשונה על ידי המשרד לבקרה על נכסים זרים (ORAC) ב-2014. רישיון זה מאפשר לחברות פרטיות לספק טכנולוגיות מסוימות של "תקשורת אישית" למשתמשים באיראן.[114] כאשר הסנקציות הוטלו מחדש על ידי ארצות הברית, מחלקת האוצר של ארצות הברית הדגיש כי רישיון כללי D-1 יסייע ב-"טיפוח חופש האינטרנט ותמיכה בעם האיראני".[115]

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סינון תכנים באינטרנט באיראן בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ "What You Need to Know about Internet Censorship in Iran". Centre for International Governance Innovation (באנגלית). 9 בינואר 2018. ארכיון מ-2020-11-24. נבדק ב-2020-11-10. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Skinner, Helena (2019-11-22). "How did Iran's government pull the plug on the Internet?". euronews (באנגלית). ארכיון מ-2019-11-27. נבדק ב-2019-11-24.
  3. ^ אתר למנויים בלבד Finbar Anderson, ‏Iran's internet blackout: What is happening, and why did the government turn it off?, The Telegraph, 23 November 2019
  4. ^ "It's not the first time Iran has shut down the internet, but this time, it's different". Access Now (באנגלית). 2019-11-19. ארכיון מ-2019-11-19. נבדק ב-2020-11-10.
  5. ^ Newman, Lily Hay (2019-11-17), "How Iran's Government Shut Off the Internet", Wired (באנגלית), ISSN 1059-1028, ארכיון מ-2019-11-24, נבדק ב-2019-11-24
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 Lunden, Ingrid (2019-11-17). "Iran shuts down country's internet in the wake of fuel protests". TechCrunch (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-2020-11-25. נבדק ב-2019-11-24.
  7. ^ "Current State of Internet Censorship in Iran". viewdns. 23 במרץ 2012. ארכיון מ-17 בנובמבר 2015. נבדק ב-16 בנובמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Khodabakhshi, Leyla (2018-01-10). "How do Iranians defy the internet censors?" (באנגלית בריטית). BBC News. ארכיון מ-2019-11-02. נבדק ב-2019-11-02.
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 9.5 Refugees, United Nations High Commissioner for. "Refworld | Freedom on the Net 2018 – Iran". Refworld (באנגלית). ארכיון מ-2020-11-24. נבדק ב-2020-10-30.
  10. ^ Millichronicle (2020-11-01). "Iran's Intranet: a Master Plan for Internet Censorship" (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-2020-11-21. נבדק ב-2020-11-15.
  11. ^ "How to help #KeepItOn in Iran". Access Now (באנגלית). 2018-01-10. ארכיון מ-2020-11-18. נבדק ב-2020-11-15.
  12. ^ 12.0 12.1 "Armed forces urges unity for active, deterrent cyber-defense". Mehr News Agency (באנגלית). 2020-08-10. ארכיון מ-2020-08-11. נבדק ב-2020-08-31.
  13. ^ 13.0 13.1 Azali, MohammadReza (2017-08-27). "All You Need to Know About Internet Censorship in Iran". TechRasa (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-2019-11-03. נבדק ב-2020-09-06.
  14. ^ "Supreme Leader's important, strategic statement to Iranian nation". ISNA (באנגלית). 2019-02-13. ארכיון מ-2020-11-24. נבדק ב-2020-08-31.
  15. ^ 15.0 15.1 "Iran's Leader urges confronting enemy schemes in cyberspace". ISNA (באנגלית). 2016-09-06. ארכיון מ-2020-11-24. נבדק ב-2020-08-31.
  16. ^ 16.0 16.1 "Ayatollah Khamenei Issues Statement on "2nd Phase of Revolution"". KhabarOnline (באנגלית). 2019-02-13. ארכיון מ-2019-02-15. נבדק ב-2020-08-31.
  17. ^ 17.0 17.1 Torbati, Yeganeh (2012-12-17). "Internet ayatollah: Iran's supreme leader "likes" Facebook". Reuters (באנגלית). ארכיון מ-2020-11-07. נבדק ב-2020-10-30.
  18. ^ 18.0 18.1 "Iran steps up Internet censorship as Khamenei declares war on Telegram". Middle East Institute (באנגלית). ארכיון מ-2020-11-24. נבדק ב-2020-10-30.
  19. ^ AsiaNews.it. "Ahmadinejad now wants control of who uses the internet". www.asianews.it. ארכיון מ-2020-11-24. נבדק ב-2020-09-27.
  20. ^ Welle (www.dw.com), Deutsche. "Mahmoud Ahmadinejad wants a third term as Iran's president | DW | 13.04.2017". DW.COM (באנגלית בריטית). ארכיון מ-2020-10-16. נבדק ב-2020-09-27.
  21. ^ Robertson, Adi (2012-12-17). "Iran's Supreme Leader adds Facebook to growing online presence, despite official ban". The Verge (באנגלית). ארכיון מ-2017-01-17. נבדק ב-2020-11-01.
  22. ^ "Former Iranian President Ahmadinejad Battling With Powerful Judiciary". RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית). ארכיון מ-2020-11-09. נבדק ב-2020-09-27.
  23. ^ 23.0 23.1 Toor, Amar (2013-12-04). "If an ayatollah tweets in Iran, who hears it?". The Verge (באנגלית). ארכיון מ-2020-11-24. נבדק ב-2020-11-01.
  24. ^ Kenyon, Peter (4 בפברואר 2013). "Iran's Leader Embraces Facebook; Fellow Iranians Are Blocked". www.wutc.org (באנגלית). ארכיון מ-2020-11-24. נבדק ב-2020-10-30. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ "Iranians stay connected on social media despite regime restrictions". NBC News (באנגלית). ארכיון מ-2020-10-30. נבדק ב-2021-02-01.
  26. ^ 26.0 26.1 Shaheed, Ahmed (2014-05-07). "Layers of Internet Censorship in Iran". United Nations Special Rapporteur. ארכיון מ-2014-05-14. נבדק ב-14 במאי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ Amnesty International. (2004.) "Iran: Civil society activists and human rights defenders under attack". (אורכב 14.09.2007 בארכיון Wayback Machine) AmnestyInternational.org. Retrieved December 9, 2006.
  28. ^ Reporters Without Borders. (2005.) "Reporters Without Borders welcomes release of blogger Arash Sigarchi" (אורכב 13.07.2007 בארכיון Wayback Machine) RSF.com. Retrieved 9 December 2006.
  29. ^ 29.0 29.1 29.2 "What You Need to Know about Internet Censorship in Iran". Centre for International Governance Innovation (באנגלית). 9 בינואר 2018. ארכיון מ-2020-11-24. נבדק ב-2020-11-08. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ Feuilherade, P. (2002.) "Iran's banned press turns to the net" (אורכב 14.06.2004 בארכיון Wayback Machine). BBC.com. Retrieved 9 December 2006.
  31. ^ BBC News. (2003.) "Iran Steps Up Net Censorship" (אורכב 22.02.2007 בארכיון Wayback Machine). BBC.com. Retrieved 9 December 2006.
  32. ^ Aryan, Simurgh; Aryan, Homa; Halderman, J. Alex (2013). "Internet Censorship in Iran: A First Look". Usenix (באנגלית). ארכיון מ-2020-09-23. נבדק ב-2020-11-08.
  33. ^ "خبرگزاری فارس - شبکه ملی اطلاعات و ضرورت ملی آن". خبرگزاری فارس. 2020-05-11. ארכיון מ-2021-07-29. נבדק ב-2020-12-19.
  34. ^ "مطالبه رهبری درباره فضای مجازی روی زمین مانده است". خبرگزاری مهر | اخبار ایران و جهان | Mehr News Agency (בפרסית). 2020-08-24. ארכיון מ-2020-08-24. נבדק ב-2020-12-19.
  35. ^ Reuters Staff (2019-12-25). "Iran curbs internet before possible new protests – reports". Reuters (באנגלית). ארכיון מ-2020-10-18. נבדק ב-2020-09-22.
  36. ^ 36.0 36.1 "Fiery Debate on Fate of Local Messengers, Iran's National Intranet". Eghtesad Online (באנגלית). ארכיון מ-2020-11-25. נבדק ב-2020-08-31.
  37. ^ "Iran To Work With China To Create National Internet System". www.rferl.org. ארכיון מ-2020-09-30. נבדק ב-2020-09-30.
  38. ^ "What You Need to Know about Internet Censorship in Iran". Centre for International Governance Innovation (באנגלית). 9 בינואר 2018. ארכיון מ-2020-11-24. נבדק ב-2020-10-30. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ "مدیر آپارات و تهیه‌کنندگان گزارش ژلوفن ‌تی‌وی 'به ۱۰ سال زندان محکوم شدند'". BBC News فارسی (בפרסית). 2020-10-25. ארכיון מ-2020-10-29. נבדק ב-2020-10-26.
  40. ^ "مدیرعامل آپارات به خاطر انتشار این ویدئو ۱۰ سال حبس گرفت". همشهری آنلاین (בפרסית). 2020-10-25. ארכיון מ-2020-10-29. נבדק ב-2020-10-26.
  41. ^ "Jahromi Defends ICT Performance". Eghtesad Online (באנגלית). ארכיון מ-2019-10-27. נבדק ב-2019-10-27.
  42. ^ Telewizja Polska S.A, Iran to criminalise use of VPNs: minister, tvpworld.com (באנגלית) (ארכיון)
  43. ^ Iran to criminalize sale of VPNs: minister, Arab News (באנגלית) (ארכיון)
  44. ^ 44.0 44.1 44.2 Tait, R. (2006.) "Censorship fears rise as Iran blocks access to top websites" (אורכב 25.11.2020 בארכיון Wayback Machine). The Guardian UK. Retrieved 9 December 2006.
  45. ^ Reporters Without Borders. (2010). "Web 2.0 versus Control 2.0 – The Enemies of the Internet 2010" (אורכב 21.02.2014 בארכיון Wayback Machine). Retrieved 25 November 2010.
  46. ^ RWB and JDS address open letter to Navi Pillay | RSF, rsf.org (באנגלית) (ארכיון)
  47. ^ RSF and JDS call on Navi Pillay evaluate media freedom | Tamil Guardian, www.tamilguardian.com (ארכיון)
  48. ^ Islamic Republic of Iran, Cyber Police (2014). "Islamic Republic of Iran's Computer Crimes Act" (PDF). United Nations Office on Drugs and Crimes. ארכיון (PDF) מ-2020-05-10. נבדק ב-2019-10-04.
  49. ^ ARTICLE19 (2012). "ARTICLE19's Legal Analysis of Iran's Computer Crimes Law" (PDF). ARTICLE19. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2019-08-09.
  50. ^ Peccia, T., Meda, R., (2016) The Impact of Social Media in Modern Societies: Highlighting New Ideological Barriers, Geostrategic Divisions and Future Prospects, Scienza e Pace, Research Paper, University of Pisa.
  51. ^ 51.0 51.1 51.2 51.3 51.4 "Iran clamps down on Internet use" (אורכב 28.10.2017 בארכיון Wayback Machine), Saeed Kamali Dehghan, The Guardian, 5 January 2012
  52. ^ Christopher Rhoads and Farnaz Fassihi, 28 May 2011, Iran Vows to Unplug Internet (אורכב 19.05.2019 בארכיון Wayback Machine), Wall Street Journal
  53. ^ BBC News Middle East (7 במרץ 2012). "Iran's Supreme Leader sets up body to oversee internet". BBC News Middle East. ארכיון מ-21 באוקטובר 2018. נבדק ב-20 ביוני 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  54. ^ "صفحه اصلی -". אורכב מ-המקור ב-1 באפריל 2018. נבדק ב-25 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  55. ^ Alimardani, Mahsa (2019-07-03). "Stuxnet, American Sanctions, and Cyberwar Are Legitimizing Iranian Internet Controls". Vice (באנגלית). ארכיון מ-2019-08-12. נבדק ב-2019-10-04.
  56. ^ Pennsylvania, for University of. "Mapping internet censorship in Iran". Hyperakt (באנגלית). ארכיון מ-2020-08-15. נבדק ב-2020-11-15.
  57. ^ Powers, Shawn M; Jablonski, Michael (באפריל 2015). The Real Cyber War. Champaign, IL: University of Illinois Press. pp. 63–69. ISBN 978-0-252-09710-2. ארכיון מ-2015-11-17. נבדק ב-2015-11-16. {{cite book}}: (עזרה)
  58. ^ 58.0 58.1 Hosseinian, Zahra; Torbati, Yeganeh (2012-09-23). "Iran readies domestic Internet system, blocks Google". Reuters. ארכיון מ-2015-09-21. נבדק ב-2017-07-01.
  59. ^ "Iran preparing internal version of Internet". The Washington Post. 2012-09-19. ארכיון מ-2018-01-09. נבדק ב-2017-09-01.
  60. ^ "Iran's top leader urges West to block film mocking Prophet Muhammad". Associated Press. 2012-09-17. אורכב מ-המקור ב-2012-09-18. נבדק ב-2017-09-01.
  61. ^ "Iran's internet politics: Everyone's doing it" (אורכב 06.02.2017 בארכיון Wayback Machine), The Economist, 19 July 2014.
  62. ^ 62.0 62.1 "Iran bans 14 thousand websites and accounts weekly" (אורכב 09.12.2016 בארכיון Wayback Machine), Al Arabiya, 8 December 2016.
  63. ^ "Some 64% of Iranians Are Internet Users: report". Tehran Times (באנגלית). 2019-01-11. ארכיון מ-2019-10-25. נבדק ב-2019-10-04.
  64. ^ "Iran Internet Stats and Telecommunications Reports". www.internetworldstats.com. ארכיון מ-2019-10-25. נבדק ב-2019-10-04.
  65. ^ Ailsa Chang,In Response To Protests, Iran Cuts Off Internet Access, Blocks Apps (אורכב 07.01.2018 בארכיון Wayback Machine), NPR, Morning Edition (3 January 2018).
  66. ^ 66.0 66.1 Laura Smith-Spark, UN experts urge Iran to respect rights of protesters, end Internet crackdown (אורכב 05.01.2018 בארכיון Wayback Machine), CNN (5 January 2017).
  67. ^ "Iran has turned off the internet". The Independent (באנגלית). 2019-11-19. ארכיון מ-2019-11-20. נבדק ב-2019-11-24.
  68. ^ "Internet being restored in Iran after week-long shutdown". NetBlocks (באנגלית אמריקאית). 2019-11-23. ארכיון מ-2019-11-28. נבדק ב-2019-12-01.
  69. ^ "Internet disrupted in Iran amid fuel protests in multiple cities". NetBlocks (באנגלית אמריקאית). 2019-11-15. ארכיון מ-2019-11-16. נבדק ב-2019-12-01.
  70. ^ "Iran begins reconnecting internet after shutdown over protests". Reuters. 21 בנובמבר 2019. ארכיון מ-21 בנובמבר 2019. נבדק ב-21 בנובמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  71. ^ "How Iran's Government Shut Off the Internet", Wired (באנגלית), ISSN 1059-1028, ארכיון מ-2019-11-24, נבדק ב-2019-12-01
  72. ^ Sam BiddleMurtaza HussainSam Biddle, Murtaza HussainOctober 28 2022, 4:01 A.m, Hacked Documents: How Iran Can Track and Control Protesters’ Phones, The Intercept (באנגלית) (ארכיון)
  73. ^ U.S. Treasury Issues Iran General License D-2 to Increase Support for Internet Freedom, U.S. DEPARTMENT OF THE TREASURY, ‏September 23, 2022 (ארכיון)
  74. ^ Iran tightens grip on internet freedom – DW – 02/15/2022, dw.com (באנגלית) (ארכיון)
  75. ^ How the Islamic Republic has enslaved Iran’s Internet | RSF, rsf.org (באנגלית) (ארכיון)
  76. ^ Green, Yasmin. "Iran's Internet Blackouts Are Part of a Global Menace". Wired (באנגלית אמריקאית). ISSN 1059-1028. ארכיון מ-2022-11-03. נבדק ב-2022-11-03.
  77. ^ Iran's Industries Suffer From Government Internet Disruption, Iran International (באנגלית) (ארכיון)
  78. ^ US Condemns Iran’s Restrictions on Internet Access, VOA (באנגלית) (ארכיון)
  79. ^ Iran protests: Government uses internet 'kill-switch' as tech savvy youth continue to evade digital censorship, Sky News (באנגלית) (ארכיון)
  80. ^ 80.0 80.1 Tait, Robert (5 בדצמבר 2006). "Censorship fears rise as Iran blocks access to top websites". The Guardian. London. ארכיון מ-20 באפריל 2020. נבדק ב-14 בדצמבר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  81. ^ "Over five million Web sites blocked in Iran". France 24 (באנגלית). 2008-11-19. ארכיון מ-2022-11-14. נבדק ב-2022-11-03.
  82. ^ "Internet censorship in Iran". IFMAT (באנגלית אמריקאית). 2019-11-05. ארכיון מ-2020-11-17. נבדק ב-2020-11-15.
  83. ^ "Iran lifts block on popular messaging app as protests wane | CBC News". CBC (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-2018-01-14. נבדק ב-2020-11-14.
  84. ^ 84.0 84.1 "Iranians stay connected on social media despite regime restrictions". NBC News (באנגלית). ארכיון מ-2020-10-30. נבדק ב-2020-10-30.
  85. ^ "Death toll from Iran protests rises to 154, NGO says". MSN. ארכיון מ-2022-10-27. נבדק ב-2022-11-04.
  86. ^ "The US says it's helping Iranians navigate a massive internet blackout. Activists say it's too little, too late". CNN. 4 באוקטובר 2022. ארכיון מ-2022-10-15. נבדק ב-2022-11-04. {{cite web}}: (עזרה)
  87. ^ "وزیر ارتباطات ایران از ورود نیروهای مسلح به "توسعه" پیام‌رسان‌ها خبر داد". radiofarda. 2020-09-07. ארכיון מ-2020-09-07. נבדק ב-2020-09-17.
  88. ^ "فیروزآبادی در مورد شبکه‌های اجتماعی: اگر مسئله ایجاد کنند فیلتر خواهند شد". radiofarda. 2020-09-06. ארכיון מ-2020-09-07. נבדק ב-2020-09-17.
  89. ^ Jafari, Hamed (2016-08-29). "Iran Initiates the First Phase of the National Information Network". TechRasa (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-2017-09-08. נבדק ב-2020-09-06.
  90. ^ Zad, Arash (2022-09-29). "When Will Iran's Internet Censorship Collapse?". Slate Magazine (באנגלית). ארכיון מ-2022-10-05. נבדק ב-2022-11-02.
  91. ^ OpenNet Initiative (2006). "Internet Filtering in Iran in 2004–2005: A Country Study" (אורכב 08.01.2009 בארכיון Wayback Machine). Retrieved 9 December 2006.
  92. ^ Knight, W. (2005.) "Iranian net censorship powered by US technology" (אורכב 15.03.2008 בארכיון Wayback Machine). The New Scientist. Retrieved 9 December 2006.
  93. ^ 93.0 93.1 93.2 "Iran". ארכיון מ-26 בספטמבר 2018. נבדק ב-25 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  94. ^ Reporters Without Borders. "Report on Iran" (אורכב 24.02.2008 בארכיון Wayback Machine). Retrieved 9 December 2006.
  95. ^ eTeknix.com (2016-05-30). "Messaging Apps Must Store Data Within Iran's Borders". eTeknix (באנגלית בריטית). ארכיון מ-2022-11-04. נבדק ב-2022-07-01.
  96. ^ 96.0 96.1 Lake, Eli (13 באפריל 2009). "Fed contractor, cell phone maker sold spy system to Iran". Washington Times. ארכיון מ-4 בדצמבר 2010. נבדק ב-31 באוקטובר 2009. {{cite journal}}: (עזרה)
  97. ^ Fassihi, Farnaz (3 בדצמבר 2009). "Iranian Crackdown Goes Global". The Wall Street Journal. ארכיון מ-15 ביולי 2017. נבדק ב-8 באוגוסט 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  98. ^ Reuters. (2006.) "Iran cuts Internet speeds to homes, cafes" (אורכב 14.07.2007 בארכיון Wayback Machine). Reuters.com.
  99. ^ "تعرفه صبانت برای اینترنت محدود". אורכב מ-המקור ב-7 באפריל 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  100. ^ "my ISP is injecting RST packets during a TLS handshake". 7 ביוני 2019. ארכיון מ-25 בנובמבר 2020. נבדק ב-19 במאי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  101. ^ "Iran's Web Spying Aided By Western Technology" (אורכב 24.08.2017 בארכיון Wayback Machine) by Christopher Rhoads in New York and Loretta Chao in Beijing, The Wall Street Journal, 23 June 2009. Retrieved 6/23/09.
  102. ^ "Andrew Lighten June 23, 2009, "What I do for a job"". ארכיון מ-11 בנובמבר 2012. נבדק ב-25 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  103. ^ 103.0 103.1 Poulson, K. (2003). "US sponsors Anonymiser – if you live in Iran" (אורכב 10.08.2017 בארכיון Wayback Machine). The Register UK. Retrieved 9 December 2006.
  104. ^ A complete list of the blocked keywords on the American server can be found here (אורכב 05.03.2011 בארכיון Wayback Machine).
  105. ^ McCullagh, Declan (3 במאי 2004). "U.S. blunders with keyword blacklist". CNET News. אורכב מ-המקור ב-16 ביולי 2012. נבדק ב-9 בדצמבר 2006. {{cite web}}: (עזרה)
  106. ^ "Secretary of State Clinton on Internet Freedom". America.gov. 2010-01-21. ארכיון מ-2011-10-14. נבדק ב-2011-09-15.
  107. ^ Treasury Department Reaffirms Commitment to Fostering Internet Freedom and Supporting the Iranian People, U.S. Department of the Treasury (באנגלית) (ארכיון)
  108. ^ 108.0 108.1 "Locked Out: US sanctions are ruining online gaming in Iran". Al Jazeera. 2019-12-23. ארכיון מ-2021-08-01. נבדק ב-2021-08-02.
  109. ^ Kastrenakes, Jacob (2018-03-15). "Apple appears to have totally cut off Iran from the App Store". The Verge (באנגלית). ארכיון מ-2019-07-25. נבדק ב-2019-10-04.
  110. ^ Brandom, Russell (2018-12-20). "Slack is banning some users with links to Iran even if they've left the country". The Verge (באנגלית). ארכיון מ-2019-10-09. נבדק ב-2019-10-04.
  111. ^ Tung, Liam. "GitHub starts blocking developers in countries facing US trade sanctions" (באנגלית). ZDNet. ארכיון מ-2019-09-24. נבדק ב-2019-10-04.
  112. ^ Motamedi, Maziar (2 באוקטובר 2019). "Locked out: Why is Amazon blocking Iranians from its services?". Al Jazeera. ארכיון מ-2021-06-19. נבדק ב-2021-08-02. {{cite web}}: (עזרה)
  113. ^ "More Iranians Forced to Rely on Unsafe Online Hosting After Amazon Ban". Center for Human Rights in Iran. 2019-08-07. אורכב מ-המקור ב-2019-10-25. נבדק ב-2019-10-04.
  114. ^ OFAC. "GENERAL LICENSE D-1: General License with Respect to Certain Services, Software, and Hardware Incident to Personal Communications" (PDF). ארכיון (PDF) מ-2019-06-12. נבדק ב-2019-10-05.
  115. ^ "Treasury Department Reaffirms Commitment to Fostering Internet Freedom and Supporting the Iranian People" (Press release). U.S. Department of the Treasury. אורכב מ-המקור ב-2019-10-01. נבדק ב-2019-10-05.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37423120סינון תכנים באינטרנט באיראן

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=סינון_תכנים_באינטרנט_באיראן&oldid=2592781"