אבדה

אֲבֵדָה היא חפץ שיצא מרשות בעליו, והבעלים אינו יודע את מקום הימצאו. כאשר אדם אחר מוצא את האבדה ונוטל אותה, היא הופכת למְצִיאָה.

בהלכה נכללת מצוות השבת אבדה, המורה למוצא האבדה ליטלנה ולפעול למען השבתה לבעליה.

בהלכה

ערך מורחב – השבת אבדה

בהלכה, יש הרחבה מפורטת למצוות השבת אבדה. ככלל, המוצא חפץ לאחר שבעליו התייאשו ממנו, הרי החפץ שלו, אולם אם מצא את החפץ קודם שהבעלים התייאש, חייב להחזירו לבעליו.
לכן, המוצא חפץ ויש בו סימן, חייב לחפש את בעליו ולהחזירו לו, אולם אם מצא חפץ ללא סימן, או במקרים אחרים בהם נראה שהבעלים התייאש כגון חפץ שאבד בים, המציאה שייכת לזוכה.
ישנם כמה סוגיות מפורסמות בתלמוד בענין השבת אבדה: פרק אלו מציאות הוא הפרק השני במסכת בבא מציעא ועוסק בגדרי סימן המחייב את החזרת האבדה. סוגיית שניים אוחזין בטלית עוסקת במחלוקת בין שניים הטוענים לבעלות על אותה מציאה, וסוגיית ייאוש שלא מדעת עוסקת במעמדה של אבדה שנמצאה לפני שנודע לבעליה שאבדה.

לפי ההלכה האב מקבל את מציאת אשתו ובתו (הכוונה לאבדה שעל פי ההלכה שייכת למוצאה).

אבדה בחוק הישראלי

בחוקי מדינת ישראל מורה חוק השבת אבדה, תשל"ג-1973: "המוצא אבדה ונוטלה חייב להשיבה לבעלה או להודיע עליה בהקדם למשטרה, זולת אם בנסיבות העניין יש להניח שבעל האבדה התייאש ממנה מחמת מיעוט שוויה".

בביטוח מיטלטלין, שהוא חלק מביטוח רכוש, נכלל לעיתים פרק העוסק בפיצוי שיינתן למבוטח במקרה של אבדה של מיטלטלין שנהוג להוציאם אל מחוץ לבית, כגון תכשיט או מצלמה.

ראו גם

• אבודה מכל אדם
• אבידה מדעת
• יאוש
• יאוש שלא מדעת
• סימנים
• הפקר

קישורים חיצוניים

• הערך "אבדה", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה

ערך זה הוא קצרמר בנושא חוק ומשפט. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.