השביתה הכללית באיטליה ב-1994

השביתה הכללית באיטליה ב-1994 פרצה לאחר שסילביו ברלוסקוני ניצח את הבחירות במרץ 1994, לאחר שגיבש רק חודשים ספורים לפני כן את המפלגה שלו פורצה איטליה. סימנים ראשונים לתנועה הרחבה נגדו נראה בהפגנה ב-25 באפריל לזכר השחרור מהפשיזם, שהשתתפו בה מעל חצי מיליון בני-אדם במילאנו. בספטמבר פתח ברלוסקוני במהלך לרפורמה פנסיונית. שר האוצר הכריז שלא יהיו שביתות. אך השביתות החלו מהאיגודים הקטנים, עד שמנהיגות האיגודים נאלצו להצטרף למהלך ולהכריז על שביתה כללית ב-14 באוקטובר למשך 4 שעות. ברלוסקוני הכריז במהלך ביקור ברוסיה: "גם עשר שביתות כלליות לא יסיטו אותי מדרכי."

ב-12 בנובמבר נערכה ההפגנה הגדולה ביותר בתולדות המדינה ברומא בהשתתפות יותר ממיליון וחצי פועלים, נוער, גמלאים, מובטלים.

הממשלה לא ויתרה. ב-2 בדצמבר היה אמור להיות יום נוסף של שביתה כללית. אבל בערב שלפני כן, ב-1 בדצמבר, הצליחו שני הצדדים להגיע אחרי דיונים ארוכים מאוד להסכמה על ביטול התוכנית של ברלוסקוני. ברלוסקוני איבד בעקבות זאת את השותפים הקואליציוניים שלו ונאלץ להתפטר עוד באותו חודש, פחות מ-10 חודשים אחרי שנבחר.