סטניסלב אולם
 | |
| סטניסלב אולם על תג העובד שלו במעבדות לוס אלמוס במהלך מלחמת העולם השנייה | |
| לידה | 13 באפריל 1909 |
|---|---|
| פטירה | 13 במאי 1984 (בגיל 75) |
| ענף מדעי | מתמטיקה |
| מקום מגורים | פולין, ארצות הברית |
| הערות | יהודי |
| תרומות עיקריות | |
| בתורת המספרים, בתורת הקבוצות, בתורה ארגודית ובטופולוגיה אלגברית | |
סטניסלב מרצ'ין אוּלַם (בפולנית: Stanisław Marcin Ulam; 13 באפריל 1909 – 13 במאי 1984) היה מתמטיקאי פולני-אמריקאי יהודי, תלמידו של סטפן בנך, שהשתתף בתוכנית מנהטן, מאבות פצצת המימן. בין תרומותיו האחרות למדע: שיטה חדשה להנעה גרעינית של חלליות וכן חידושים בתורת המספרים, בתורת הקבוצות, בתורה ארגודית ובטופולוגיה אלגברית.
חייו
סטניסלב מרצ'ין אוּלַם נולד בעיר למברג (לבוב) שבגליציה, אז חלק מן האימפריה האוסטרו-הונגרית, למשפחה יהודייה אמידה של בנקאים ותעשיינים בתחום העץ, שנמנתה עם המיעוט היהודי הגדול בעיר. מורהו באוניברסיטה היה סטפן בנך הנודע, אחת הדמויות הבולטות באסכולת לבוב במתמטיקה ובפולין בין מלחמות העולם. בשנת 1933 הוענק לו תואר דוקטור בפוליטכניקום של לבוב.
הגירה לארצות הברית
בשנת 1938 היגר אוּלַם לארצות הברית בעקבות משרה שהציעה לו אוניברסיטת הרווארד. בקיץ 1939 שב לפולין לביקור, והצליח להימלט עם אחיו אדם ערב מלחמת העולם השנייה. שאר משפחתו נספתה בשואה. כאשר לא הוארכה משרתו בהרווארד, הצטרף לסגל אוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון במדיסון.
תוכנית מנהטן
במהלך מלחמת העולם השנייה הזמין אותו חברו ג'ון פון נוימן להשתתף בפרויקט סודי בניו מקסיקו. אוּלַם שקל את האפשרות ושאל בספריית האוניברסיטה ספר על ניו מקסיקו; בכרטיס ההשאלה של הספר מצא את שמותיהם של עמיתיו באוניברסיטה שנעלמו בזה אחר זה מן האוניברסיטה. הוא הצטרף לתוכנית מנהטן בלוס אלמוס.
במסגרת עבודתו בלוס אלמוס הציע להשתמש בשיטת מונטה קרלו להערכה של אינטגרלים סבוכים המופיעים בתורה של תגובות שרשרת גרעיניות, מבלי לדעת שאנריקו פרמי ואחרים הציעו שיטה דומה קודם לכן. הצעתו זו הביאה לפיתוח סיסטמטי יותר של שיטת מונטה קרלו על ידי פון נוימן, ניקולס מטרופוליס ואחרים.
פיתוח נשק תרמו-גרעיני
אוּלַם, ביחד עם שותפיו, הראה שהמודל המוקדם של אדוארד טלר לפצצת מימן איננו מספק, ובמקומו הציע מודל טוב יותר. הוא היה הראשון שהבין כי ניתן לארוז את כל רכיבי פצצת המימן באריזה אחת, למקם פצצת אטום (פצצת ביקוע גרעיני להבדיל מהיתוך גרעיני) בקצה אחד ואת הדלק התרמו-גרעיני בקצה השני, ואז להשתמש בכוח המכני של פצצת הביקוע כדי לדחוס ולפוצץ את הדלק התרמו-גרעיני (ובכך לגרום להיתוך). רעיון זה היה ככל הנראה תולדה של רעיונותיו הראשוניים של אוּלַם לבנות פצצה גרעינית רגילה מדורגת, שבה זרם הנייטרונים מפצצת ביקוע אחת ידחס את הדלק שבפצצת הביקוע השנייה, ובכך יגדיל את יעילותה.
אדוארד טלר התנגד בתחילה להצעתו של אוּלַם, אך אחר כך הבין את יתרונותיה והציע להשתמש ב"מצת" פלוטוניום, שימוקם במרכז דלק ההיתוך, כדי להתחיל את התגובה הגרעינית ולהגביר אותה. טלר גם שינה את הרעיון של אוּלַם לדחוס את דלק ההיתוך, בכך שהבין שהקרינה מפצצת הביקוע תדחס את הדלק בצורה יעילה בהרבה מן הכוח המכני של הפיצוץ. מבנה הפצצה הזה, של קריסה (פיצוץ כלפי פנים) מבוססת קרינה ומדורגת, הפך מאז למבנה הסטנדרטי של פצצות מימן. אף שסבורים שגם הפיזיקאי הסובייטי אנדריי סחרוב הגה את המבנה הזה באופן עצמאי, הוא זכה לשם "פצצה מסוג טלר-אולם". אוּלַם וטלר הגישו ביחד בקשה לרישום פטנט על סוג זה של פצצה.
חידושים במתמטיקה
במתמטיקה הטהורה, התמקדה עבודתו של אולם בתורת הקבוצות (כולל מונים מדידים ומידות מופשטות), בטופולוגיה ובתורה ארגודית. לאחר מלחמת העולם השנייה פנה ממתמטיקה טהורה וריגורוזית לעבודה ספקולטיבית יותר, הציג בעיות והעלה השערות בנוגע ליישומים של מתמטיקה בפיזיקה ובביולוגיה. חברו ג'אן-קרלו רוטה ייחס זאת לדלקת מוח שבה לקה בשנת 1946, שלדבריו שינתה את אופיו של אולם. השערה זו נתמכה בידי רבים, אך נדחתה על ידי אלמנתו של אולם, פרנסואז.
בין התוצאות הקרויות על שמו במתמטיקה: משפט בורסוק-אולם, משפט מזור-אולם, מודל פרמי-אולם (במערכות דינמיות), השערת אולם, מספרי מזל, ספירלת אולם ומספרי אולם.
אולם היה בין הראשונים שהתייחסו לאפשרות של סינגולריות טכנולוגית, וייתכן שאף הציע את השימוש במושג הפיזיקלי "סינגולריות" לשם כך.
לאולם מספר ארדש 1.
אחרית ימיו
בשנת 1965 קיבל אוּלַם משרה באוניברסיטת קולורדו בבולדר. במקביל המשיך לעבוד כיועץ בלוס אלמוס, ומשום כך חילק את זמנו בין בולדר וסנטה פה. מאוחר יותר נהג לבלות את החורף ביחד עם אשתו בגיינסוויל, פלורידה, שבה החזיק משרה באוניברסיטת פלורידה. הוא נפטר בסנטה פה ב-13 במאי 1984.
