סטילביט

סטילביט

סטילביט (לבן) בתצורת אלומת שיבולים יחד עם אפופיליט (ירוק)
סטילביט (לבן) בתצורת אלומת שיבולים יחד עם אפופיליט (ירוק)
תכונות המינרל
הרכב כימי	NaCa2Al5Si13O36•14H2O
מערך קריסטלוגרפי	מונוקליני
צורת הגביש	הגבישים שטוחים דקים באורך עד 14 ס"מ המתקבצים ביחד למבנה דמוי אלומת שיבולים, כמו כן מקבצים סיביים, קורנים או כדוריים.
צבע	לבן קרם או ורוד, לעיתים עם כתמים בצהוב או אדום, חום בהיר עד חום כהה
ברק	זגוגי עד פנינתי במיוחד על משטחי הפצילות
שקיפות	שקוף עד שקוף למחצה
פצילות	מושלמת בכיוון אחד ({010}) במקביל לפינקואיד הבולט
שבירה	בלתי שווה
קשיות	4-3.5 בסולם מוס
משקל סגולי	2.2-2.1
שרטוט	לבן
מידע נוסף	גבישים תאומים חודרים (עד יצירת צורת צלב) נפוצים מאד על {001}.
מינרלים נלווים	אפופיליט, קלציט, קוורץ, בבינגטוניט, פרהניט, נתרוליט, היולנדיט וזאוליטים אחרים

בול מאיי פארו המציג גביש של סטילביט תחת השם החלופי דסמין

סטילביט הוא מונח המתאר שני סוגים של מינרלים טקטוסיליקטיים (סיליקטים במבנה מרחבי) מיוממים המכילים הרכבים שונים של סידן, נתרן ואלומיניום, והשייכים לקבוצת הזאוליטים.

תכונות

הרכב כימי וקריסטלוגרפיה

הסטילביט מופיע בטבע בשתי צורות שכל אחת הוכרה כמינרל בפני עצמו על ידי האגודה הבינלאומית למינרלוגיה על פי סוג הקטיון הבולט.

• סטילביט-Ca‏ - NaCa₂Al₅Si₁₃O₃₆•14H₂O, סוג עשיר בסידן שחלקו הקטן מוחלף בנתרן. זהו הסוג הנפוץ ביותר. הוא מוכר גם בשמות אחרים כדוגמת אדפולרסיט ודסמין.
• סטילביט-Na‏ – Na₃Ca₃Al₈Si₂₈O₇₂•nH₂O, סוג עשיר בנתרן.

כאמור, הסטילביט משתייך לקבוצת המינרלים הגדולה של הזאוליטים. בקבוצה זו ישנם שלושה סוגי מבנים, והסטילביט משתייך לזאוליטים במבנה הקרוי בעלי יריעה.

הסטילביט מתגבש במערכת המונוקלינית, חבורת סימטריות נקודתית "מונוקלינית רגילה" $2/m\$, וחבורת סימטריות מרחבית C 2/m. הפרמטרים של תא היחידה הם: Å‏a=13.595-13.657‏, b=18.197-18.309Å‏ ו-c=17.775-17.8420Å, וגודלה של זווית β הוא 90.05°-90.91°.

תכונות פיזיקליות

הגבישים של הסטילביט שטוחים ודקים באורך עד 14 ס"מ המתקבצים ביחד למבנה דמוי אלומת שיבולים, כמו כן מקבצים סיביים, קורנים או כדוריים. מבנה אלומת השיבולים ייחודי לסטילביט ולסטלריט (CaAl₂Si₇O₁₈•7H₂O), זאוליט קרוב, אבל נדיר. תופעת גבישים תאומים נפוצה בסטילביט, בצורת תאומי חדירה היוצרים לעיתים צורת צלב. לסטילביט יש פצילות מושלמת בכיוון אחד ({010}) במקביל לפינקואיד הבולט. הקשיות של המינרל נמוכה, 4-3.5 בסולם מוס, ומשקלו הסגולי הממוצע 2.15 גרם לסמ"ק.

תכונות אופטיות

אופטית המינרל הוא דו-צירי . מקדם שבירה של הסטילביט הם:nα=1.479-1.492 ‏, nβ=1.485-1.5‏ ו-nγ=1.489-1.5059. גבישי הסטילביט הם שקופים עד שקופים למחצה. צבעם לבן קרם או ורוד, לעיתים עם כתמים בצהוב או אדום, חום בהיר עד חום כהה. בשקף מנוסר הסטילביט הוא חסר צבע. הברק של הסטילביט הוא זגוגי עד פנינתי (במיוחד על משטחי הפצילות), הנפיצה שלו חלשה.

גילוי ומקור השם

הסטילביט נתגלה ב-1756 על ידי המינרלוג השוודי הברון אקסל פרדריק קרונשטט (Axel Fredrik Cronstedt ), ותואר לראשונה בספרות ב-1796 על ידי המינרלוג והקריסטלוגרף הצרפתי רנה ז'יסט אאיאי המפרט כי הוא קיבל דוגמיות מאיסלנד מאנדראסברג (Andreasberg) בהרי הרץ שבגרמניה מהרי האלפים בצרפת (Alpes Dauphinoises) ומנורווגיה, אבל אין מידע מוחלט היכן המקום בו נתגלה המינרל לראשונה. סטילביט-Na נתגלה לראשונה בכף פולה (Capo Pula) בסמוך לעיירה פולה (Pula) בנפת קליארי במחוז העצמאי סרדיניה שבאיטליה, והוכר כמינרל נפרד ב-1998.

מקור שם המינרל ביוונית "סטילבין" שפירושו "להבריק" או "סטילבה" שפירושו "מראה" בהתייחס לברק הזגוגי עד פנינתי של המינרל.

שמות נוספים של המינרל:

• אדלפורסיט (באנגלית Aedelforsite) סוג של סטילביט-Ca הקרוי על שם המקום בו נתגלה, מכרה אדלפורש (Ädelfors) בפרובינציית סמולנד שבשוודיה
• דסמין (במקור הגרמני Desmin) – סוג של סטילביט-Ca. שם זה שמשמעותו "חבילה" הוצע למינרל כאשר הוא הופרד מהיולנדיט ב-1818 ועדיין מקובל כשמו של המינרל בגרמניה.
• אפידסמין (באנגלית Epidesmine) – שם מיושן לסטילביט בתצורה אורתורומבית

שימושים

למינרל יש שני שימושים נפוצים: עבור אספני מינרלים, וכמסננת מולקולרית להפרדת מולקולות. הסטילביט, כמו שאר הזאוליטים, בנוי כך שהחללים המולקולריים מתחברים ויוצרים תעלות. הגודל המקסימלי של מולקולות או יונים היכולים לחדור לנקבוביות של הסטילביט נקבע על פי קוטר התעלות, ורק מולקולות בגדלים וצורות מסוימים יכולים לעבור. הסטילביט משמש לסינון פחמימנים בזיקוק נפט.

מקור ותפוצה

הסטילביט מצוי בדרך כלל בחללים דמוי השקד שבבזלת ובסלעים דומים כדוגמת אנדזיט יחד עם זאוליטים רבים אחרים, ולעיתים בגרניט ובגנייס, ולעיתים רחוקות בעורקים הידרותרמיים. נברא בששת ימי בראשית במשקעים של מעיינות חמים, וכחומר מגבש בכמה אבני חול וקונגלומרטים.

הסטילביט הוא אחד מסוגי הזאוליטים הנפוצים. הסטילביט מצוי בשפע בסלע הוולקניים של איסלנד, איי פארו, האי סקאי, מפרץ פאנדי בנובה סקוטיה, מסביב לגונדה (Gunnedah) וטמבר ספרינגס (Tambar Springs) בניו סאות' ויילס שבאוסטרליה, ובצפון ניו ג'רזי ובצפון קרולינה שבארצות הברית. גבישים בגוון ורוד-סלמון יחד עם גבישי אפופיליט בגוון ירוק חיוור מצויים במדרגות דקאן בסמוך למומביי ופונה במדינת מהרשטרה שבהודו, מקבצים דמויי אלומת שיבולים מצפים את הקלציט של ברופיורד (Berufjord) בסמוך לדזופיווגר (Djupivogr) באיסלנד; גבישים בצורת אלומות בגוון חום מצויים בסמוך לעיירה פטרסון (Paterson) בניו ג'רזי שבארצות הברית וגבישים בגוון אדום לבנה מצויים באולד קילפטריק (Old Kilpatrick) שבסקוטלנד.

לקריאה נוספת

• Deer, W.A., R.A. Howie, and J. Zussman Rock Forming Minerals 4: framework silicates , 1963, Pages 377-385.

קישורים חיצוניים

• אתר Mindat
• אתר Mineral Galleries

סטילביט-Ca

• אתר WebMineral
• אתר Mindat
• פרויקט rruff

סטילביט-Na

• אתר WebMineral
• אתר Mindat