נתרוליט
 | |
| תכונות המינרל | |
|---|---|
| הרכב כימי | Na2Al2Si3O10-2H2O |
| מערך קריסטלוגרפי | אורתורומבי |
| צורת הגביש | מערכים של גבישים דקים דמויי מחט המסתיימים בפירמידה וגם כגושים קטנים, סיביים |
| צבע | שקוף או לבן, לעיתים מוכתם בצהוב או חום |
| ברק | זגוגי עד עמום. |
| שקיפות | שקוף עד שקוף למחצה |
| פצילות | מושלמת בשני כיוונים |
| שבירה | דמוית קונכייה |
| קשיות | 5.5-5 בסולם מוס |
| משקל סגולי | בערך 2.2 |
| שרטוט | לבן |
| מינרלים נלווים | קוורץ, אפופיליט, בניטואיט, היולנדיט, סטילביט וזאוליטים אחרים. |
נתרוליט הוא מינרל סיליקטי השייך לקבוצת הזאוליטים, קבוצה של מינרלים אלוּמוֹ־סיליקטיים במבנה תלת־ממדי הקרוי טקטוסיליקט (סיליקט במבנה מרחבי). הנתרוליט הוא סיליקט הכולל אלומיניום, נתרן ומים ונוסחת הרכבו הכימי היא Na2Al2Si3O10-2H2O.
את השם "נתרוליט" נתן למינרל הכימאי הגרמני מרטין היינריך קלפרות (Martin Heinrich Klaproth) ב-1803. השם הוא הלחם של המילה "נתרן", יסוד כימי המצוי במינרל, ו"ליתוס" - ביוונית, אבן. שמות נוספים לנתרוליט הן: "אבן מחטית" או "זאוליט מחטי", רמז לצורת הגביש המחטית הנפוצה, שלרוב הוא דקיק מאד ומצטבר בקבוצות שצורתן מגוונת. צורת הגבישים הגדולים היא מנסרה מרובעת המסתיימת בפירמידה נמוכה, כשהזוויות בין פאות המנסרה קרובות לזווית ישרה. לכאורה צורת הגבישים היא טטרגונלית בעוד שלמעשה הם אורתורומביים. קיימים משטחי פצילות מושלמים במקביל לפאות המנסרה. המינרל מופיע גם לעיתים קרובות כגושים סיביים, כשלסיבים יש צורת כוכב קורן. קל להבחין בין נתרוליט לזאוליטים סיביים אחרים באמצעות מאפייניו האופטיים.
כמו כל הזאוליטים בנוי הנתרוליט מארבעונים של SiO4+4 הקשורים בכל ארבעת קדקודיהם לארבעונים אחרים. בחלק מהארבעונים מחליף אלומיניום את הצורן במרכז הארבעון. מבנה דומה לזה של פצלת השדה, אלא שבנתרוליט המבנה יוצר חללים גדולים (במונחים מולקולריים) בין הארבעונים. בחללים אלו מתיישבות בדרך כלל מולקולות של מים. החללים יוצרים תעלות ברוחב המאפשר ליונים עד גודל מסוים לעבור בתוכו ולכן יכול הנתרוליט לשמש כמסננת של חומרים כימיים. שרשרת ארבעונים בנתרוליט מסודרת בכיוון אחד, מבנה היוצר את הגבישים דמויי המחט. הפצילות המושלמת שלו נובעת מקשרים חלשים בין שרשרות הארבעונים.
צבעו של הנתרוליט הוא בדרך כלל לבן או חסר צבע, אבל לעיתים גונו אדמדם או צהבהב. למינרל יש ברק זגוגי, או ברק משי כשהמינרל מצוי בצורת סיבים עדינים. משקלו הסגולי של המינרל הוא 2.2 גרם/סמ"ק וקשיותו היא 5.5 בסולם מוס. ניתן להתיך את המינרל בקלות. המינרל ניתך בלהבה של נר כשהוא מפיץ אור צהוב בשל נוכחות הנתרן. המינרל מתפרק בחומצת מלח, כשאחד מתוצרי התגובה הכימית הוא סיליקה צמיגית.
נתרוליט מופיע יחד עם זאוליטים אחרים בחללים האמיגדלואידיים (דמויי השקד) שבסלעי היסוד הבזלתיים. הדוגמאות הטובות ביותר הם קבוצות של גבישים פריזמתיים לבנים המצויים בבזלת דחוסה בפוי-דה-מרמה (Puy-deMarman), שבמחוז פוי-דה-דום (Puy-de-Dôme) שבצרפת. הגבישים הגדולים ביותר הם אלו מברוויג (Brevig) שבנורווגיה. קירות החללים בבזלת המצויה באתר המורשת העולמית סוללת הענק במחוז אנטרים שבצפון אירלנד, מצופים בדרך כלל במחטי נתרוליט דקיקים, וחומרים דומים מצויים בשפע בסלעים הגעשיים (בזלת ופונוליט) בשלסל, אוסיג ומקומות נוספים בצפון בוהמיה שבצ'כיה (המקום בו אותר הנתרוליט לראשונה). בישראל מצוי נתרוליט בכרמל בלבות ובטופים תת-ימיים מתור הקרטיקון המאוחר. שני סוגי זאוליטים נוספים הדומים מאד לנתרוליט בצורתם דמוית המחט, סקולציט (CaAl2Si3O10·3H2O - סידן מחליף את אטום הנתרן) ומזוליט (Na2Ca2(Al2Si3O10)3•8H2O – מכיל סידן ונתרן) מופיעים יחד איתו בטבע ומקשים לכן על זיהוי מוחלט בתנאי שדה של אחד משלושה מינרלים אלו
לסוגים שונים של נתרוליט ניתנו שמות מזהים מיוחדים. פרגיט (Fargite) הוא נתרוליט אדום מגלנפרג (Glenfarg) במחוז פרתשייר שבסקוטלנד. ברגמניט (Bergmannite) או שפרושטיין (Spreustein) הוא סוג בלתי טהור שהוא תוצאת התמרה של מינרלים אחרים, בייחוד סודליט, בסלע היסוד סיאניט אוגיט של דרום נורווגיה.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נתרוליט |