היולנדיט
 | |
| תכונות המינרל | |
|---|---|
| הרכב כימי | )Ca,Na)2-3Al3(Al,Si)2Si13O36·12H2O |
| מערך קריסטלוגרפי | מונוקליני |
| צורת הגביש | גבישים מפותחים היטב שצורתם מתוארת לחלופין כדמוית ארון מתים, טרפזית או דמוית יהלום. |
| צבע | שקוף או לבן, לבן אפרפר, ירוק, צהוב, לבן אדמדם או חום |
| ברק | זגוגי עד פנינתי בייחוד על משטחי הפצילות. |
| שקיפות | שקוף עד שקוף למחצה |
| פצילות | מושלמת בכיוון אחד |
| שבירה | בלתי שווה |
| קשיות | 4-3 בסולם מוס |
| משקל סגולי | בערך 2.2 |
| שרטוט | לבן |
| מינרלים נלווים | רבים מאוד, קוורץ, אפופיליט, טורמלין, סטילביט נתרוליט וזאוליטים אחרים. |
היולנדיט – שמה של סדרת מינרלים סיליקטיים השייכת לקבוצת הזאוליטים, קבוצה של מינרלים אלוּמוֹ־סיליקטיים במבנה תלת־ממדי הקרוי טקטוסיליקט (סיליקט במבנה מרחבי). לפני 1997 היה ההיולנדיט מוכר כשמה של קבוצת מינרלים, אך אז ביצעה האגודה הבינלאומית למינרלוגיה סיווג מחדש לחברי הקבוצה ומאז הם קרויים היולנדיט-Ca, היולנדיט-Na, היולנדיט-K, והיולנדיט-Sr. השם המתאים לכל סוג תלוי ביסוד הבולט. היולנדיט-Ca, ההיולנדיט הנפוץ ביותר, הוא סיליקט הכולל אלומיניום, סידן ומים ונוסחת הרכבו הכימי היא Ca,Na)2-3Al3(Al,Si)2Si13O36·12H2O). כמויות קטנות של נתרן ואשלגן מחליפות חלק מאטומי הסידן. סטרונציום מחליף את הסידן בסוג היולנדיט-Sr. בבחינה חזותית בלבד לא ניתן להבדיל בין הסוגים ובשם הכללי היולנדיט נעשה שימוש גם כיום בטרם נעשתה בדיקה במעבדה. בשנת 2003 נתגלה בנורווגיה סוג נוסף של היולנדיט המכיל כמויות ניכרות של בריום ומכאן כינויו היולנדיט-Ba [1].
המערך הגבישי של ההיולנדיט הוא מונוקליני. לגבישים צורה אופיינית המתוארת כארון מתים, אבל הם גם יוצרים מנסרות מעוינות. לעיתים קרובות נוצר קרום של גבישים עדינים שרק קצות המעוינים מבצבצים ממנו, תופעה הגורמת לגבישים להראות כמו טריזים. לגבישים יש פצילות מושלמת המקבילה למישור הסימטרייה, כשלפאות המקבילות למישור הסימטרייה ולמשטחי הפצילות יש את ברק הפנינה. לפאות האחרות יש ברק זגוגי. המינרל הוא בדרך כלל חסר צבע או לבן, אבל יכול להיות כתום, חום, צהוב, אדום-לְבֵנָה, או ירוק הודות לזיהומים של המינרל סלדוניט. שקיפותו נעה בין שקוף לשקוף למחצה. ההיולנדיט יוצר שורה איזומורפית עם זאוליט הסטרונציום והבריום, ברוסטריט. ההיולנדיט דומה לסטילביט, אבל ההבדל במאפייניהם האופטיים מאפשר הבחנה ביניהם בקלות.
ככל מינרל טקטוסיליטי המבנה של ההיולנדיט הוא מרחבי, כאשר כל אטום חמצן מחובר לאטום צורן או אלומיניום, אבל המבנה העיקרי הוא דמוי לוחיות המחוברות אחת לשנייה על ידי מספר מעט של קשרים המרוחקים האחד ממשנהו. בכל לוחית יש פתח בצורת טבעת. סדרת הפתחים הקיימים בלוחיות הנערמות אחת על גבי השנייה יוצרת תעלות ברוחב המאפשר ליונים עד גודל מסוים לעבור בתוכו ולכן יכול ההיולנדיט לשמש כמסננת של חומרים כימיים.
המינרלוג הגרמני אוגוסט ברייטהאופט (Johann Friedrich August Breithaupt; 1873-1791) הבחין ב-1818 לראשונה כי המינרל היולנדיט הוא מינרל נפרד מסטילביט וכינה אותו "אוּזאוליט" (euzeolite – "זאוליט יפהפה"), באורח בלתי תלוי הגיע הנרי ג'יימס ברוק (Henry James Brooke) לאותה תוצאה ב-1822 וכינה את המינרל החדש "היולנדיט", על שם אספן וסוחר מינרלים אנגלי ידוע, הנרי היולנד (1778-1856).
היולנדיט מצוי במגוון רחב של סביבות גאולוגיות: סלעי יסוד, סלעים מותמרים, פגמטיטים וטוף. ההיולנדיט מופיע יחד עם סטילביט וזאוליטים אחרים בחללים האמיגדלואידיים (דמויי השקד) שבסלעי היסוד הבזלתיים ולעיתים בגנייס ובעורקים הידרותרמיים.
הדוגמאות הטובות מצויות בבזלות של ברופיורד (Berufjord) בסמוך לדיופיווגר (Djupivogr), באיסלנד, באיי פארו, ובמלכודות הדקאן של הרי סאהידרי (Sahyadri) בסמוך למומבאי שבהודו. גבישים בגוון אדום-לְבֵנָה הם מקמפסי פלס (Campsie Fells) בסטירלינגשייר שבסקוטלנד, ומפאסתל בטירול שבאוסטריה. סוג של היולנדיט הידוע כ"בומונטיט" נברא כגבישים צהובים קטנים על שיסט סיאניטי בסמוך לבולטימור שבמרילנד.
ניתן למצוא היולנדיט במקומות רבים בעולם: ניו סאות' ויילס באוסטרליה, מחוזות פונה ונסיק (Poona ,Nasik) בהודו, נורווגיה, מקומות שונים בארצות הברית וקנדה, שווייץ, ניו זילנד ועוד.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: היולנדיט |