סטיבן אשהיים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סטיבן אשהיים, דצמבר 2008

סטיבן א' אשהיים (נולד ב-19 במאי 1942) הוא פרופסור אמריטוס בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים, מופקד הקתדרה ללימודים אירופיים ע"ש ויג'באני ומנהל המרכז על שם פרנץ רוזנצווייג לחקר הספרות ותולדות התרבות היהודית–גרמנית.

ביוגרפיה

סטיבן א' אשהיים נולד ביוהנסבורג שבדרום אפריקה. השלים תואר ראשון באוניברסיטת ויטווטרסראנד בשנים 1961–1963, תואר שני בסוציולוגיה פוליטית בבית הספר לכלכלה ולמדעי המדינה של לונדון (LSE) בשנים 1964–1965, ודוקטורט בהיסטוריה אירופית מודרנית באוניברסיטת ויסקונסין במדיסון ויסקונסין שבארצות הברית בשנים 1975–1980. בשנים 1980–1982 היה מופקד הקתדרה הראשון על שם פלורנס ט' מאי ללימודי יהדות בקולג' ריד שבפורטלנד אורגון.

בשנת 1982 החל ללמד במחלקה להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1989 מונה למרצה בכיר עם קביעות, ב-1993 לפרופסור חבר וב-1998 לפרופסור מן המניין. ב-2007 מונה למנהל המרכז ע"ש פרנץ רוזנצווייג לחקר הספרות ותולדות התרבות היהודית-גרמנית באוניברסיטה העברית. היה מופקד הקתדרה ללימודים אירופיים ע"ש ויג'באני.

שהה בשבתונים באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, במכון למחקר מתקדם בפרינסטון, באוניברסיטת ויסקונסין במדיסון, שם היה הפרופסור הראשון שהחזיק בקתדרה על שם ג'ורג' ל' מוסה ובאוניברסיטה החופשית בברלין. שימש כפרופסור אורח ללימודים גרמניים באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. ב-1995 מונה כחבר-מייסד של כתב העת היסטוריה וערך את החלק העוסק בהיסטוריה מודרנית עד לשנת 2003. בשנים האחרונות, בין היתר, הוא שימש כפרופסור אורח באוניברסיטת מישיגן באן-ארבור ובטריניטי קולג' (דבלין)אירלנד. הוא מונה להיות חבר מועצת ה-IFK בווינה וממשיך להיות מרצה מבוקש באוניברסיטאות בעולם ובכנסים בינלאומיים. הוא ממשיך במחקרו וכותב מאמרים. ב-2012 לימד בבית הספר לתלמידי חוץ ע"ש רוט'ברג שבאוניברסיטה העברית. בשנים 2013–2014 הוזמן להיות עמית מחקר (Maimonides Fellow) כחלק מתוכנית עמיתי שטראוס-תקווה (Joint Straus/Tikvah Fellow) של מכון שטראוס ללימוד מתקדם של המשפט והצדק באוניברסיטת ניו-יורק (NYU).[1]

באוקטובר 2010 פרש לגמלאות מהאוניברסיטה העברית כפרופסור אמריטוס.

אשהיים נשוי ואב לשלושה ילדים. מתגורר בירושלים.

מחקריו

תחומי המחקר

תחומי מחקריו של אשהיים כוללים את התרבות האירופית וההיסטוריה האינטלקטואלית והתרבותית, היסטוריה גרמנית, היסטוריה יהודית-גרמנית והיסטוריה יהודית מודרנית.

על ספריו

אחים וזרים: היהודי המזרח-אירופאי במודעות הגרמנית והגרמנית-יהודית, 1923-1800

זהו ספרו הראשון של אשהיים שראה אור בהוצאת אוניברסיטת ויסקונסין בשנת 1982, מהדורה מחודשת שלו יצאה לאור ב-1999 (Brothers and Strangers: The East European Jew in German and German-Jewish Consciousness, 1800-1923). ספר זה הוא עיבוד של עבודת הדוקטורט של אשהיים, בו הוא חוקר את האופנים שבהם גרמנים בכלל וגרמנים-יהודים בפרט התייחסו אל התופעה של יהדות מזרח אירופה כיהדות הגטו.

הסטראוטיפ של יהדות מזרח אירופה תפקד כאמצעי בידול ליצירת הזהות והתדמית העצמית של היהדות הגרמנית המודרנית כיהדות אחרת, מתקדמת ומשכילה יותר, שהתעלתה על התכונות השליליות, כביכול, של יהדות הגטו, כאשר בד בבד היא חשה אחריות מסוימת כלפיה. הוא מתאר את הדיאלקטיקה בין היהודי המזרחי למערבי. בנוסף לכך אשהיים מנתח את התפתחות האנטישמיות המודרנית ומקומה המיוחד של יהדות המזרח-אירופית בתוכה. הוא גם מזהה זרימה חזקה באותה המידה של האבטיפוס של היהודי המודרני כמרכיב חדש באידאולוגיה האנטישמית ומסיק שמנקודת המבט האנטישמית הרדיקלית, היהודי המזרח-אירופאי והמערב-אירופאי משולבים כאובייקט עוינות אחד.

כמו כן בודק הספר את האופנים בהם התהפך האב-טיפוס של היהודי המזרח-אירופאי, לעומת היהודי המערבי השטחי, בעיקר בעיני הציונים הגרמנים, והפך לדמות נערצת, להתגלמות האותנטית של הרוחניות היהודית. אשהיים מתאר את ההתפתחות של מעין פולחן של היהודי מהמזרח שנוצר על ידי אישים כמו מרטין בובר, גרשום שלום ופרנץ קפקא.

מורשת ניטשה בגרמניה, 1990-1890

ספרו זה של אשהיים יצא לאור בשנת 2008 בהוצאת עם עובד, הוא ראה אור לראשונה בהוצאת אוניברסיטת קליפורניה בברקלי בשתי מהדורות, תורגם לגרמנית ויצא לאור בשתי מהדורות בשפה זו. הספר עוסק בניסיונות ניכוס רעיונותיו של ניטשה למטרות פוליטיות ותרבותיות שונות. אשהיים מתאר את נוכחות הוגה הדעות בחיים ובפוליטיקה הגרמניים ממפנה המאה העשרים עד לאחר איחודה מחדש של גרמניה בשנת 1990. ניטשה ידוע כאחד ההוגים הבולטים של העת החדשה ומאופיין על ידי ההתקבלות הרב-צדדית הייחודית לה הוא זכה בתרבות המערבית בכלל ובגרמניה בפרט. הספר בוחן את הזרמים, המוסדות, המפלגות והמגמות התרבותיות והפוליטיות הרבות שהשתמשו, סיפחו, אימצו ויישמו את הגותו של ניטשה, כל אחד לפי ראייתו, תפישת עולמו והאינטרסים שלו. ספר המחקר המנומק כולל את תנועות וקבוצות כמו הציונות, אמנים אוונגרדיים, סוציאליסטים, מרקסיסטים, נאמני תרבות הגוף, שמרנים-רדיקליים, אקספרסיוניסטים, פוטוריסטים, פשיסטים, נאצים, צמחונים ועוד. ההשפעה הייתה רב-צדדית ומגוונת ביותר. אשהיים מבקש לעמוד ולהעריך באופן היסטורי את הזיקה המורכבת בין הנאציונל-סוציאליזם וההגות הניטשיאנית.

תרבות וקטסטרופה: התמודדות גרמנית ויהודית עם הנאציונל –סוציאליזם ומשברים אחרים

ספר זה ראה אור בהוצאת אוניברסיטת ניו יורק ב-1996 (Culture and Catastrophe: German and Jewish Confrontations with National Socialism and Other Crises). זוהי אסופת מאמרים בעלת אחדות נושאית בה בוחן אשהיים דרך פריזמות שונות את היחס המורכב בין "תרבות" לבין קטסטרופה.

המאמר הפותח: "תרבות וקטסטרופה" (""Culture and Catastrophe עמ' 1–30) בוחן את הדרכים שבהן הקורבנות, המבצעים והדורות שאחרי ניסו לקשור בין התרבות הגבוהה של המערב לבין זוועות הנאצים. המאמר גם חוקר את השימוש התועלתני של השואה בשיח הפוליטי העכשווי בארץ ובארצות המערב, ועומד על הסכנות הכרוכות בשימושים האלה.

במאמר נוסף "היהודי שבפנים": המיתוס של "ייהוד" בגרמניה" ("The Jew Within": The Myth of "Judaization" in Germany", עמ' 45–68) עוקב אשהיים אחר השיח הרב-ממדי בנושא "ייהוד" גרמניה. לאחר האמנציפציה צפוי היה כי היהודים ישתלבו בתרבות האירופית. השיח על "ייהוד" שימש כסיפר-נגד. נוסח זה טען שבאורח אירוני כניסת היהודים אל תוך התרבות האירופית, לא הייתה סיפור האירופיזציה של היהודים, אלא "ייהוד" הנוצרים ותפישת כוח פוליטי-כלכלי-חברתי-תרבותי של היהודים באירופה. אשהיים מראה שניתן לעקוב אחרי שיח זה לא רק בתרבות העממית, אלא גם בתרבות הגבוהה, בטקסטים של קרל מרקס, ריכרד וגנר ופרידריך ניטשה, ולהצביע כיצד דפוסים אלה חדרו ללב האנטישמיות הרדיקלית והנאצית.

בעתות משבר: מסות על התרבות האירופית, גרמנים ויהודים

ספרו זה של אשהיים יצא לאור בהוצאת אוניברסיטת ויסקונסין בשנת 2001 (In Times of Crisis: Essays on European Culture, Germans and Jews ). זוהי אסופת מאמרים העוסקים ביחס הדיאלקטי בין מרכיבים של התרבות האירופית, הוגים גרמנים ואינטלקטואלים יהודים.

בין היתר, אשהיים דן בזרמים ובמגמות בחיים האינטלקטואליים ברפובליקת ויימאר, מנתח את הגותם של חנה ארנדט, פרידריך ניטשה, מקס נורדאו, על השלכותיהן; הפולמוס סביב ספרו של דניאל יונה גולדהאגן על הנאציזם ובפרקים נפרדים משרטט מפעלם של היסטוריונים כמו שאול פרידלנדר וג'ורג' ל' מוסה.

שלום, ארנדט, קלמפרר: כרוניקות אינטימיות בזמנים סוערים

הספר ראה אור באנגלית בשנת 1999 בשיתוף בין אוניברסיטת אינדיאנה והיברו יוניון קולג' (Scholem, Arendt, Klemperer: Intimate Chronicles in Turbulent Times) ותורגם לאיטלקית. מלבד היותם דמויות ייחודיות וחשובות, הוגים אלה מייצגים עמדות שונות ומנוגדות בהיותם יהודים-גרמנים. הדבר בא לידי ביטוי ביחסם לגרמניה, בזיקתם ליהדות, בגישתם לציונות ובנושאים אחרים. באמצעות מסמכים "אינטימיים" כמו יומנים ומכתבים שהם כתבו במהלך האירועים עצמם, עוקב הספר אחרי התגובות, הניתוחים והגישות של כל אחד מהם מאז הרייך השני בגרמניה, עד אחרי מלחמת העולם השנייה, ובמקום לשפוט באופן ערכי, מנסה אשהיים להבין כל עמדה, להסביר אותה באופן אמפתי ולמקם אותה בהקשרה ההיסטורי.

מעבר לגבול: המורשת הגרמנית-יהודית מחוץ לגרמניה

ספרו זה של אשהיים יצא לאור בהוצאת אוניברסיטת פרינסטון בשנת 2007 (Beyond the Border: The German-Jewish Legacy Abroad). מחקר זה מתאר ומנתח את הפעילות והמורשת של אינטלקטואלים יהודים דוברי גרמנית, שעזבו את ארצות מולדתם, והשפיעו אל הארצות אליהם היגרו (ארץ ישראל וארצות הברית, בעיקר). במקביל אשהיים מנסה להראות את האופן בו אישים אלה ערערו על גבולות קוגניטיביים מקובלים ויצרו מפות אינטלקטואליות ופוליטיות חדשות.

הספר דן בשלושה היבטים שונים: פרק א' דן בדו-לאומיות של החוג הרדיקלי בברית שלום בארץ ישראל בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים, בה בלטו אישים דוברי גרמנית כמו עקיבא ארנסט סימון, שמואל הוגו ברגמן, ארתור רופין, הנס קון, מרטין בובר וגרשום שלום. הם הציעו חזון ציוני הומניסטי חלופי, שהתייחס ברגישות לשאלה הערבית. הפרק גם מציג את ההתלבטויות והבעיות שעמדו בפני אנשי חוג זה וכן את כישלונם.

פרק ב' בודק את האופנים שבהם ההיסטוריונים היהודים-גרמנים הגולים, כתוצאה מגלותם, המשיגו באופן חדש ומתוחכם את ההיסטוריה הגרמנית ואת ההיסטוריה הגרמנית-היהודית בנראטיב ליברלי ולא בהכרח ציוני. מנגד, ההיסטוריונים החברתיים הגרמנים שכתבו באותה עת שמו דגש על מרכיבים על-אישיים של ההיסטוריה הגרמנית כמו: אינטרסים, מעמדות ומבנים מופשטים (אולי כדי להגן על אבותיהם המוחשיים והמטפורים), בו בזמן שהיהודים הגרמנים שמו דגש על תרבות, אידאולוגיה, סמלים, חוויות והמרכיב האנושי, דבר ששיקף את חוויותיהם.

פרק ג' מנסה לפתור מעין תעלומה: איך קרה שבתחילת המאה העשרים ואחת אינטלקטואלים יהודים-גרמנים מרפובליקת ויימאר מהווים מעין גיבורי תרבות אינטלקטואלים מובילים וקובעי טון בתרבות האקדמית המערבית. אשהיים עוקב כאן אחר מגוון הסיבות שמעניקות מקום מרכזי לאינטלקטואלים אלה: תאודור אדורנו, חנה ארנדט, ולטר בנימין, פרנץ רוזנצווייג, גרשום שלום וליאו שטראוס.

חנה ארנדט בירושלים

הספר בעריכת אשהיים יצא לאור בעברית בשנת 2007 בהוצאת מאגנס; הופיע לראשונה באנגלית בהוצאת אוניברסיטת קליפורניה בברקלי. הספר הוא פרי הכנס הבינלאומי הראשון שנערך במדינת ישראל, שביקש להעריך מחדש את הגותה, גישתה לציונות ולפוליטיקה באופן הוגן, שקול וגם ביקורתי לעומת התדמית הכמעט דמונית שאפיינה את דעת הקהל הישראלית. המבוא של אשהיים ("חנה ארנדט בירושלים, עמ' 1–21) מנסה למקם את הסוגיה הזו ולעמוד על יחסה המורכב של ארנדט ליהודיות ולציונות.

At The Edges of Liberalism: Junctions of European, German and Jewish History

הספר יצא לאור באנגלית בשנת 2012 בPalgrave Macmillan; מבחר מאמרים אשר מתמודדים עם נקודות המפגש הטעונות של ההיסטוריה האירופית והיהודית.

ספריו

  • Beyond the Border: The German-Jewish Legacy Abroad (Princeton: Princeton University Press, 2007).
  • Scholem, Arendt, Klemperer: Intimate Chronicles in Turbulent Times (The Efroymson Lectures, 1999) published in co-operation with Indiana University Press (Bloomington and Hebrew Union College (Cincinnati) 2001. Also in Italian, G.Scholem, H.Arendt, V.Klemperer: Tre ebrei tedeschi negli anni bui, translated by Rosanella Volponi (Firenze: Editrice La Guintina, 2001).
  • In Times of Crisis: Essays on European Culture, Germans and Jews (Madison: University of Wisconsin Press, 2001)
  • Hannah Arendt in Jerusalem, editor, (Berkeley: University of California Press, 2001)
    • חנה ארנדט בירושלים, בעריכת סטיבן א’ אשהיים; עריכה מדעית - מיכל אלטבאואר-רודניק; תרגום מאנגלית - יעקב גוטשלק, אנאלו ורבין. ירושלים: המרכז להיסטוריה גרמנית ע"ש ר’ קבנר - האוניברסיטה העברית בירושלים על ידי הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ז 2007.
  • Culture and Catastrophe: German and Jewish Confrontations with National Socialism and Other Crises (London and New York: Macmillan and New York University Press, 1996). 210 pp. (Hardcover and Paperback).
  • The Nietzsche Legacy In Germany, 1890-1990 (Berkeley: University of California Press, 1992). 337 pp. Paperback edition, 1994. (2nd printing) German translation: Nietzsche und die Deutschen: Karriere eines Kults, tr. Klaus

Laermann (Stuttgart: Metzler, 1996). 385pp. (Sonderausgabe, February 2000).

    • מורשת ניטשה בגרמניה - 1890–1990, סטיבן א’ אשהיים; תרגמה מאנגלית חנה אשהיים; עורך - אלי שאלתיאל. תל אביב: עם עובד, תשס"ח 2008.
  • Brothers and Strangers: The East European Jew in German and German-Jewish Consciousness, 1800-1923 (Madison: University of Wisconsin Press, 1982). 331 pp.(Paperback Edition, with a new Introduction, appeared in Fall 1999, Wisconsin Press).

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ JOINT STRAUS/TIKVAH FELLOW, ‏The Straus Institute
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32361951סטיבן אשהיים

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=סטיבן_אשהיים&oldid=1903964"