סוגה בשושנים
סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים הוא ביטוי מקראי. פירושו המילולי הוא: מקום מגודר בגדר העשויה משושנים[1]. שימושו הרווח בעברית ישראלית הוא דרך נעימה ללא מזיקים או הפרעות. חז"ל ראו בביטוי זה מצב של דרגה מוסרית בה אין צורך בכפייה חיצונית, האדם מעצמו כובש את יצרו.
מקור הביטוי
במגילת שיר השירים[2] נאמר: ”שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר, אַל-יֶחְסַר הַמָּזֶג; בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים, סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.”
רבי אברהם אבן עזרא[3] מסביר שגדר השושנים הסתירה את ערמת החטים.
בדרשות חז"ל
כנמשל לדברי שיר השירים ראו חז"ל דרגה מוסרית של עם ישראל, בה הם אינם צריכים גדר וסייג חזקים כדי למנוע אותם מעבירה, מספיקה לכך גדר עדינה העשויה שושנים. כך מובא בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ז עמוד א': ”אמר ליה ההוא צדוקי לרב כהנא, אמריתו נדה שרי ליחודי בהדי גברא, אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת, אמר ליה, התורה העידה עלינו סוגה בשושנים, שאפילו כסוגה בשושנים לא יפרצו בהם פרצות.”
הרחבה לכך כותב הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק[4]: ”חתן וכלה צעירים, חסונים, במלוא כוחם, ואהבה לוהטת ביניהם, ושניהם המתינו באורך רוח לפגישה זו. רק צעד אחד ואהבתם מתממשת, חלומם מתגשם. לפתע פורשים השניים ונסוגים לאחור. הוא, כדרך האבירים, מציג גבורה פרדוקסלית. הוא מביס את עצמו. כל זוהר חיצוני אינו מתלווה לנסיגה זו. אין בה מחווה ראוותנית, שהרי נעדרים ממנה עדים להעריץ ולהלל. הפעולה ההירואית אינה מתרחשת לנוכח המון מתרונן. משוררים לא ישירו על שני צעירים ענווים צנועים אלה. הכל אירע בצנעתו החסויה של ביתם, בדממת הלילה...”
במדרש אחר ראו חז"ל את השושנים כצדיקים שזכותם מגינה על עם ישראל[5]: ”סוגה בשושנים אלו הצדיקים שגודרין גדירן של ישראל.”
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: סוגה בשושנים |
הערות שוליים
- ^ יש לשים לב שהמילה "סוגה" בביטוי זה מתפרשת מלשון "סייג", ולא במשמעות ז'אנר כמו בעברית החדשה
- ^ מגילת שיר השירים, פרק ז', פסוק ג'
- ^ בפירוש לפסוק "הפעם השנית"
- ^ "דברי הגות והערכה", עמוד 246. מובא גם בספר פוע"ה חלק א עמוד 87
- ^ פסיקתא זוטרתא שיר השירים פ"ז סי' ג
33317957סוגה בשושנים