סבילנגראד
 | |
| הגשר העות'מאני שתוכנן על ידי סינאן והוקם מעל הנהר מריצה ב-1529 | |
| מדינה |
 בולגריה |
|---|---|
| מחוז | חאסקובו |
| ראש העיר | גאורגי מאנולוב |
| תאריך ייסוד | המאה ה-16 |
| שטח | 79.686 קמ"ר |
| גובה | 60 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 18,607 (2010) |
| קואורדינטות | 41°46′N 26°12′E / 41.767°N 26.200°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.svilengrad.bg | |
סְבִילֶנְגְרָאד (בבולגרית: Свиленград) היא עיר בדרום בולגריה, הרביעית בגודלה במחוז חאסקובו, סמוכה לגבולות יוון וטורקיה, שוכנת לגדות הנהר מריצה וממוקמת 258 קילומטרים דרומית מזרחית לבירה סופיה ו-56 קילומטרים מבירת המחוז חאסקובו.
היסטוריה
התיישבות מאורגנת של שבטים תראקים באזור העיר מתוארכת לתקופת הברונזה המאוחרת. בשטח הרשות המקומית קיימות עדויות ארכאולוגיות ליישובים מהמאה ה-5 לפנה"ס, עידן הממלכה התראקית. במהלך המאה ה-1 עבר השטח לשליטת האימפריה הרומית ובאזור הוקמו מספר מצודות. בתקופה זו הוקם בשטחי העיר המודרנית כפר בשם בורדיפטו. בהמשך עברה החזקה על השטח לידי האימפריה הבולגרית הראשונה והחל מהמאה ה-11 לפרקים גם לידי האימפריה הבולגרית השנייה. ב-1205 נערך סמוך למיקומה של העיר המודרנית, קרב בין הצבא הבולגרי בפיקודו של הצאר קאלויאן לבין צבא האימפריה הלטינית, שהסתיים בניצחון הבולגרים.
במחצית השנייה של המאה ה-14 נכבש האזור על ידי האימפריה העות'מאנית ומיקומו בצומת דרכים בין אסיה הקטנה לבלקן הקנה לו חשיבות אסטרטגית עבור העות'מאנים. ב-1529 בצו הסולטאן סולימאן הראשון, נבנה גשר מעל הנהר מריצה אשר נועד להקל על תעבורת כוחות הצבא באזור. מסביב לגשר שתוכנן על ידי סינאן התפתח היישוב המודרני על שתי גדות הנהר. החל ממחצית המאה ה-19, עידן התחייה הלאומית הבולגרית, החלה תנופת פיתוח ביישוב שכללה הקמת בית ספר, כנסייה וספרייה. ב-1874 הוענק לו שמו המודרני סבילנגראד. ב-8 בינואר 1878, במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) נכבש היישוב בידי צבא האימפריה הרוסית, אך הוחזר לעות'אמנים מתוקף סיכומי קונגרס ברלין.
סבילנגראד הייתה לעיר גבול עות'מאנית, אשר גבלה במחוז העות'מאני האוטונומי רומליה המזרחית. ב-5 באוקטובר 1912, במהלך מלחמת הבלקן הראשונה נכבש היישוב על ידי צבא ממלכת בולגריה. במהלך מלחמת הבלקן השנייה נכבשה מחדש סבילנגראד על ידי העות'מאנים, אך מתוקף הסכם בוקרשט (1913) שסיים את המלחמה, הוחזרה שוב לחזקת הבולגרים ומאז נותרה בחזקתם[1].
כלכלה ותחבורה
תעסוקת בני העיר נסמכת על היותה של סבילנגראד עיר גבול ותחנת מעבר מיוון וטורקיה לבולגריה. רבים מתושבי העיר מוצאים את פרנסתם בשירותי תחבורה, מלונאות, פקידות מכס ומשטרת הגבולות. התחבורה הציבורית בעיר נסמכת על קווי אוטובוס. בסמוך לעיר עובר נתיבו של הכביש המהיר "תראקיה" אשר חוצה את בולגריה מהגבול הסרבי במערב ועד לבורגס שלחופי הים השחור, תוך הסתעפות דרומה אל הגבול הטורקי. עוד עובר בסמוך לעיר נתיבו של הכביש המהיר "חוצה אירופה" E-85, אשר נתיבו מתחיל מליטא, עובר דרך בלארוס, אוקראינה, רומניה בולגריה ומסתיים באלכסנדרופולי שביוון.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ תקציר ההיסטוריה של סבילנגראד, באתר הרשות המקומית סבילנגראד (בבולגרית) .
| רשויות מקומיות וערי מחוז חאסקובו שבבולגריה | ||
|---|---|---|
|
20179311סבילנגראד