סבון
סבון הוא תערובת דטרגנטים פעילת שטח המיועדת לניקוי הגוף, לכביסה או לניקיון כללי. בדרך כלל סבון נמכר בצורה מוצקה של פיסות מרובעות או מעוגלות או בצורה נוזלית בבקבוקים (בדרך כלל סבון לידיים ולשטיפת כלים).
סבונים רבים מיוצרים מתערובת של מלחים נתרניים או אשלגניים של חומצות שומן, הנוצרים בתהליך הנקרא סיבון (בלעז: סַפּוֹנִיפִיקַצְיָה): בתגובה של אסטרים של חומצות שומן (מסורתית, נעשה שימוש בטריגליצרידים) עם בסיסים (כנתרן הידרוקסידי או אשלגן הידרוקסידי), בטמפרטורה של 80-100°C. האסטר עובר הידרוליזה ומתקבלת תערובת של כוהל ומלח חומצת שומן, המהווה סבון גולמי. כאשר בתהליך הייצור מחליפים את חומצת השומן בסולפט (מלח של חומצה גופרתית), התוצר הסופי ידוע בשם אל-סבון[1].
היסטוריה
השימוש באפר צמחים יחד עם שומן מהחי לייצור סבון היה ידוע במשך אלפי שנים. בתהליך שריפת האפר נותרים מלחי אשלגן כאשלגן פחמתי. כבר בימי קדם ידעו שכאשר מבשלים שומן בתמיסה של מים ואפר, מתקבלת תמיסה סמיכה, המסוגלת לסלק כתמים. העדויות הקדומות ביותר לסבון הן מבבל, משנת 2800 לפנה"ס.
ייתכן כי במקרא נזכר שימוש בסבון: ”תכבסי בנתר ותרבי לך בורית, נכתם עוונך” (ירמיהו, ב', כ"ב). סבורים כי הפיניקים הם שהפיצו טכניקה זו באירופה במאה השישית לפנה"ס. בספרות התלמודית נזכרו מספר צמחים, ובהם אהל, עדעד ומלחית (מלחית אשלגנית), כצמחי מדבר ומלחה, שלאחר שריפתם נקראו "אשלג".
לפני כאלף שנים היו בדרום אירופה כמה מרכזים חשובים לתעשיית סבון ובהם העיר סאבונה שבאיטליה. עד לפני מאתיים שנה הייתה תעשיית הסבון ביתית בעיקרה, והיה צורך לאסוף כמויות ניכרות של אפר כדי להפיק את הסבון.
ב-1790 גילה הצרפתי ניקולה לבלאן שיטה לייצר סודה לכביסה ממלח בישול רגיל וגרם בכך למהפכה בתעשיית הסבון. מאז נתאפשר לרכז את תעשיית הסבון ולייעלה וכך להוריד את מחיר המוצר.
מקור המילה בעברית חדשה, מצרפתית: savon, מגרמנית: Seife. המילה מצויה גם בתלמוד בכתיב "צפון": ”שונה צבע הואיל ויכול להעבירו על ידי צפון”[2] מהלטינית: sapo, דרך היוונית: sapon) σαπων). מקור המילה כנראה בגלית, "חומר שומני לצביעת השׂער", והגיע ללטינית דרך הגרמנית העתיקה.
אופן פעולת הסבון
הסבון, ככל הדטרגנטים, פועל כך: החלק ההידרופובי ("שונא-מים") של מולקולת הסבון הוא החומצה השומנית, שנקשרת לשומן - שהוא הלכלוך. החלק ההידרופילי ("אוהב-מים") של מולקולת הסבון נמס במים. כך נוצרות מיצלות – גושי שומן עטופים במולקולות סבון, כאשר הקצה ההידרופילי פונה כלפי חוץ וממיס את הגוש במים. כך בעזרת הסבון מתמוסס ונשטף חלק שומני במים.
תהליך הייצור
ערך מורחב – סיבון
בבית החרושת מכינים תמיסה של מים וסודה קאוסטית, ומוסיפים את השמנים או את השומנים. מבשלים את התערובת זמן ממושך, עד שהחומצות והשומנים מתרכבות עם הבסיס ויוצרות תמיסת סבון. לאחר מכן מוסיפים תמיסה רוויה של מלח בישול, והסבון צף ועולה. מסלקים את מוצרי הלוואי (כגון: גליצרול) ומייבשים את הסבון הגולמי. חומר זה עובר תהליכים נוספים של עידון, ניקוי ותוספות של ריח וצבע, בהתאם למטרה הסופית שלה נועד. לבסוף מעבירים את החומר דרך מכונת הדומה למטחנת בשר גדולה (מכונת שיחול, או אקסטרודר בלועזית), וממנה יוצא מוט ארוך מאד של סבון הנחתך ונכבש לפיסות שוות בגודלן ובצורתן. כל התהליך, מתחילתו ועד סופו, נעשה במכונות אוטומטיות.
בימינו, משמש לעיתים הסבון לייצור מי סבון, שבעזרתם ניתן להפריח בועות סבון.
בית החרושת המודרני הראשון לייצור סבון בארץ ישראל היה חדיד בבן שמן, שהוקם ב-1906.
בועת סבון
- ערך מורחב – בועת סבון
בועת סבון היא גוף חלול העשוי משכבה דקה מאד של מי סבון. לרוב, בועות סבון שורדות זמן קצר לפני שהן מתפוצצות, בין אם בעצמן או בגלל מגע עם חפץ אחר. בועות סבון יכולות לשמש כהמחשה פיזיקלית לבעיה מתמטית מורכבת בנושא מינימום שטח פנים.
צורת הפנים הכדורית של הבועה נגרמת גם היא ממתח הפנים. המתח גורם לבועה ליצור כדור, שכן לכדורים יש את שטח הפנים הקטן ביותר עבור נפח נתון. צורת הכדור אמנם מושפעת מהאוויר, אבל בהנחה שהבועה מרחפת כשלעצמה במקום חסר רוח, היא תשמור על צורה קרובה מאד לכדור, בעיקר בשל משקלה הנמוך.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: סבון |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סבון |
- סיגלית אורפייג, כל מה שרציתם לדעת על הסבון, גלילאו צעיר – ynet מדע וטבע, 17 באוגוסט 2006
- יורם שורק, אופרת (אל) סבון, במדור "דברים שיורמים יודעים", באתר ארכיון האינטרנט (במקור, מאתר "nana10"), 15 באוקטובר 2006
- ענת לונדון, מהו החומר הפעיל בסבון הכלים הנוזלי?, במדור "שאל את המומחה" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 23 באוקטובר 2013
- אודית לורן בלקין, אופרת סבון, פורסם במקור במגזין נישה, 15 בדצמבר 2006
- קובי אזולאי, הסבון בכה מאוד, באתר מאקו, 19 בספטמבר 2011
- נדב לידרור, הסבון של שכם, פורסם במקור בכתב העת עת־מול, אוקטובר 1994
הערות שוליים
- ^ מאיר ברק, מהו אל-סבון?, במדור "שאל את המומחה" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 2 בספטמבר 2009
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף צ"ג עמוד ב'
23155882סבון