נתן אנדרה שוראקי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף נתן אנדריי שוראקי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
נתן אנדרה שוראקי
נתן אנדרה שוראקי ירושלים 1979
נתן אנדרה שוראקי
ירושלים 1979

פרופ' נתן אנדרה שוראקי (בצרפתית: Nathan André Chouraqui;,‏ 11 באוגוסט 1917 - 9 ביולי 2007) היה סופר ומשורר, מתרגם, משפטן והיסטוריון יהודי-אלג'יראי-צרפתי-ישראלי. שוראקי כתב בצרפתית ותרגם לצרפתית את הקוראן, הברית החדשה והתנ"ך. היה פעיל בקירוב לבבות בין-דתי ובפעילות דיפלומטית ופוליטית בישראל ובעולם (בין היתר, כיועץ למיזוג גלויות עבור ראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון וכסגן ראש עיריית ירושלים).

ספריו תורגמו ל-21 שפות.

קורות חיים

נתן אנדרה שוראקי נולד ב-11 באוגוסט 1917 (כ"ג אב ה'תרע"ז) באלג'יריה בעיר עין-טמושנט (Ain Temouchent) כקטן מתשעת ילדיהם[1] של מליחה לבית מאיר ויצחק לבית שוראקי. אביו היה מראשי הקהילה היהודית, כורם וסוחר דגנים, בעל עיטור לגיון הכבוד הצרפתי בדרגת אביר. אמו, בתו של אברהם למשפחת מאיר. משני הצדדים צאצא לשושלת ארוכה של משפחות יהודיות מוכרות ורבנים וחכמים באלג'יריה, מאז המאה ה-16, שתרמו תרומה חשובה לתרבות יהדות צפון אפריקה. מצד אביו היה צאצא למלומד היהודי בן המאה ה-17, ר' סעדיה שוראקי, שחיבר, בין השאר, ספר לימוד למתמטיקה - 'מונה מספר', מן הראשונים בעברית (1697), שאחד מעותקיו נשמר בכתב יד בבית המשפחה.

בילדותו ספג את התרבות היהודית (מבית הוריו), הצרפתית-הנוצרית (מחינוך בקרב נזירות סלזיאניות) והערבית (מהסביבה האלג'יראית) וכבר בגיל צעיר מאד שלט בשלוש שפות, ערבית, עברית (אותה למד תחילה אצל הרב יחיא מלכה) וצרפתית. את ספר התנ"ך ידע לדקלם בעל פה בעברית. החל מגיל 6 סבל קשות משיתוק ילדים והיה תחילה משותק בכל גופו, ובהמשך נשאר עם פגיעה קבועה ברגלו השמאלית. מאוחר יותר, בשנת 1934, עבר שוראקי ניתוח להשתלת שרירים בקליניקה לה מונטאן בפריז, ששיפר אצלו את השימוש בגפה התחתונה השמאלית.

את לימודיו התיכוניים השלים בפנימייה לבנים באוראן. בין השנים 1934-1939 למד משפטים בסורבון שבפריז, ובמקביל בשנים 1937-1939 השתלם בעברית ובארמית בבית המדרש הרבני של צרפת. ב-1939 התחתן שוראקי עם צעירה צרפתייה, קולט בואייה, שהתגיירה ואימצה את השם שרה בת יעקב. בשנת 1939 התקבל ללשכת עורכי הדין של צרפת, אך סולק ממנה שנה לאחר מכן בעקבות חוקי הגזע האנטישמיים של משטר וישי. בתקופת הכיבוש הנאצי בצרפת בשנים (19421945) הסתתר שוראקי במחוז אוט לואר והיה פעיל במחתרת הצרפתית.

לאחר המלחמה חזר לאלג'יריה, בה עבד כעורך דין ומשפטן, ואף מונה לשופט בבית המשפט הלאומי לערעורים. ב-1948 קיבל אנדרה שוראקי תואר דוקטור למשפטים מאוניברסיטת סורבון בפריז. בשנים 1947-1953 שימש כמזכיר "אליאנס" (כי"ח) העולמית ונסע ברחבי העולם להרצאות בתחומי היהדות. במהלך חייו לימד בסורבון, במרכז היישומי ללימודים גבוהים ובבית המדרש לרבנים בפריז.

בישראל

שוראקי התחתן בשנית עם אנט, אותה הכיר בהמרכז הקהילתי הרפורמי של פריז בשנות ה-50. לאחר הנישואין עלו לארץ והתיישבו בירושלים ב-1958. אחרי אירועי ואדי סאליב מונה על ידי ראש הממשלה דוד בן-גוריון ליועץ בנושא מיזוג גלויות, תפקיד אותו מילא בין השנים 1959–1963, עד להתפטרותו של דוד בן-גוריון מהממשלה בשנת 1963.

שוראקי התיישב בירושלים אך עדיין לא היה אזרח ישראלי. בהיותו אישיות מוכרת ובעלת תארים רבים, וגם קשרים עם שלטונות מרוקו עוד מתקופת כהונתו כנשיא אליאנס, העריכה הממשלה שיהיה האדם המתאים ביותר ליצירת קשרים עם הממשל במרוקו. באישורה ובעידודה של שרת החוץ דאז גולדה מאיר ומרדכי גזית מזכיר הממשלה, מצויד בדרכון דיפלומטי, יצא שוראקי למרוקו לביקור בן שבוע ימים בראשית 1959. הוא הודרך לא לדבר בשום אופן על עליית היהודים ממרוקו, אלא לנסות ולקשור קשרים טובים עם הממשל ולנסות להזמין אישיות חשובה מהממשל המרוקאי לישראל, משימה כמעט בלתי אפשרית בתקופה. אחרי פגישות רבות עם אנשי הממשל הצליח לעניין אותם בפעולות הרבות של ישראל באפריקה ואסיה, והשיג הבנות בנוגע לרופאים ישראלים שיטפלו במרוקו במחלות מידבקות ועזרה בחקלאות תמורת העלמת עין מיציאת היהודים ממרוקו.

ב 1965 כיהן כסגן ראש העיר ירושלים תחת ראש העיר טדי קולק, והיה ממונה על הקשרים הבינלאומיים של העיר.

במקביל לפעילותו הפוליטית והדיפלומטית פעל שוראקי רבות בשדה השיח הבין דתי. בין השאר ייסד ועידות שיתוף פעולה בן שלוש הדתות העיקריות בארץ, שעיקר מטרתן הייתה להפגיש נציגים של שלוש הדתות - יהודים, נוצרים ומוסלמים.

ב-1987 פרסם את תרגומו לברית הישנה והחדשה לצרפתית. תוך שהוא מאיר את שורשיהן המשותפים. עבודה זו זכתה להד עצום ברחבי אירופה ובעולם כולו. האפיפיור פאולוס השישי[דרושה הבהרה] התייחס אליה באחד מנאומיו: "היה צורך בהרבה מאד אהבה כדי לכתוב יצירה כזאת". שוראקי היה מעורב בכינון היחסים הרשמיים בין ישראל לוותיקן לראשונה בשנת 1993. ב-1990 הוציא לאור תרגום של הקוראן לצרפתית.

ספריו הרבים של שוראקי תורגמו ל-21 שפות וזיכו אותו בפרסים ועיטורים רבים.

שוראקי זכה באות לגיון הכבוד הצרפתי שלוש פעמים על פעילותו הספרותית: בשנת 1964 עוטר בדרגת אביר על ידי נשיא צרפת, שארל דה גול ושר התרבות הצרפתי, אנדרה מלרו, בשנת 1984 עוטר בדרגת קצין על ידי נשיא הסנאט הצרפתי, אלן פוהר(אנ'), ובשנת 1994 עוטר בדרגת מפקד על ידי נשיא צרפת פרנסואה מיטראן.

היה אב לחמישה ילדים, 14 נכדים ושלושה נינים.

פרסומים נבחרים

  • André Chouraqui (traduction), La Bible, Paris, Desclée de Brouwer,‎ 2010.
  • André Chouraqui (traduction), Le Coran : l'appel, éditions Robert Laffont, 1990
  • André Chouraqui, Histoire du judaisme, Paris, Presses universitaires de France,‎ 2002).
  • André Chouraqui, Moïse : voyage aux confins d'un mystère révélé et d'une utopie réalisable, Paris, Flammarion,‎ 1997.
  • André Chouraqui, Les dix commandements aujourd'hui : dix paroles pour réconcilier l'Homme avec l'humain, Paris, Pocket,‎ 2005.
  • André Chouraqui, Cantique pour Nathanël, Paris, J. Corti, 1960.
  • Avec Gaston-Paul Effa : Le Livre de l'Alliance, éditions Bibliophane, 2003.
  • Bahya ibn Paquda : les Devoirs des cœurs, éditions Bibliophane, 2002

לקריאה נוספת

  • André Chouraqui, L'Amour fort comme la mort: une autobiographie, Paris: R. Laffont, 1990.
  • R. de Tryon-Montalembert, André Chouraqui, homme de Jérusalem, Ed. le Cerf, 1979.
  • David Corcos, Chouraqui (André) in Encyclopaedia Judaica, T. 5, 1971, p. 503–504.
  • Cyril Aslanov, Pour comprendre la Bible : la Leçon d'André Chouraqui, Ed. Le Rocher 1999.
  • "Les juifs" Dialogue entre Jean Daniélou et André Chouraqui, Dialogues dirigés par Jean-Marie Aubert et Christian Chabanis, Collection Verse et controverse, Éditions Beauchesne, 1966.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

נתן אנדרה שוראקי25592431