נשים בסנאט של ארצות הברית
ערך זה סוקר את ההיסטוריה של נשים בסנאט של ארצות הברית ואבני דרך שונות שהושגו בידי סנאטוריות. הסנאטורית הראשונה בהיסטוריה של ארצות הברית, רבקה לאטימר פלטון, ייצגה את ג'ורג'יה ליממה אחת ב-1922, והאישה הראשונה שנבחרה לסנאט, האטי קראווי, נבחרה מטעם ארקנסו בשנת 1932. שישים נשים שירתו בבית העליון של הקונגרס של ארצות הברית מאז נוסד בשנת 1789. נכון לאפריל 2024, ישנן 25 נשים (15 דמוקרטיות, 9 רפובליקניות ועצמאית אחת) המכהנות כחברות הסנאט של ארצות הברית. בנוסף, קמלה האריס היא נשיאת הסנאט מתוקף תפקידה כסגנית נשיא ארצות הברית.
ננסי קאסבאום היא הסנאטורית לשעבר המבוגרת ביותר שעודנה בחיים, בגיל 91.
היסטוריה
במשך 130 השנים הראשונות לקיומו, הסנאט של ארצות הברית היה מורכב מגברים בלבד. עד 1920, נשים בודדות בכלל התמודדו לסנאט, ועד שנות ה-90 של המאה ה-20 מעטות מאוד נבחרו לתפקיד. מיעוט זה של נשים נבע מגורמים רבים בהם היעדר זכות בחירה לנשים במדינות רבות עד לאשרור התיקון התשעה עשר לחוקת ארצות הברית, גישה מוגבלת של נשים להשכלה גבוהה עד לאמצע העשור הראשון של המאה ה-20, תפיסות ציבוריות לגבי תפקידים מגדריים, וחסמים לקידום נשים כמו אפליית נשים.
האישה הראשונה שכיהנה בסנאט האמריקאי הייתה רבקה לאטימר פלטון. היא ייצגה את ג'ורג'יה ליום אחד בשנת 1922. עשר שנים מאוחר יותר, האטי קראווי הפכה לאישה הראשונה שנבחרה כהלכה בבחירות ישירות לסנאט, וייצגה את ארקנסו. בשנת 1949 החלה מרגרט צ'ייס סמית את שירותה בסנאט והייתה לאישה הראשונה שכיהנה הן בסנאט והן בבית הנבחרים של ארצות הברית קודם לכן. התמודדותה לתקופת כהונה שלישית ב-1960 הביאה לכך שצ'ייס סמית' זכתה בבחירות הראשונות בהיסטוריה האמריקאית בה התמודדו שתי נשים מטעם שתי המפלגות הגדולות לסנאט.
ב-1972 מונתה איליין אדוארדס לסנאט, והייתה לאישה הקתולית הראשונה בסנאט. היא מונתה בידי בעלה שכיהן כמושל לואיזיאנה, בזמן שהייתה הגברת הראשונה של לואיזיאנה, ופרשה לאחר שלושה חודשים בלבד. ב-1978, מיוריאל האמפרי הפכה לראשונה (וליחידה) מבין הגברות השניות של ארצות הברית שכיהנו בסנאט, לאחר מותו הפתאומי של בעלה הסנאטור יוברט האמפרי. האמפרי מונתה לתפקיד בידי מושל מינסוטה למלא את מקומו של בעלה, ובחרה שלא להתמודד לתקופת כהונה מלאה.
בשנת 1978 נהפכה ננסי קאסבאום לאישה הראשונה אי פעם שנבחרה לכהונה מלאה בסנאט, מבלי שבעלה כיהן קודם לכן בקונגרס. מאז 1978 תמיד הייתה לפחות אישה אחת בסנאט. האישה הראשונה שנבחרה לסנאט ללא כל קשר משפחתי הייתה פאולה הוקינס הרפובליקנית מפלורידה, שנבחרה בשנת 1980. היא גם הייתה הסנאטורית הראשונה (והיחידה, נכון ל-2024) שהייתה חברה באחת מכנסיות המורמונים. בשנת 1990 עדיין היו מעט נשים בסנאט בהשוואה למספר הנשים בבית הנבחרים האמריקאי. המגמה של נשים מעטות בסנאט החלה להשתנות בעקבות שימועי מועמדותו של קלרנס תומאס לבית המשפט העליון של ארצות הברית והבחירות שלאחר מכן לקונגרס ה-103 בשנת 1992 – שזכתה לכינוי "שנת האישה".
כאמור, 1992 היוותה שנת מהפך בתפקיד הנשים בסנאט. ברברה מיקולסקי נבחרה מחדש וארבע נשים דמוקרטיות חדשות נבחרו לסנאט: פטי מארי מוושינגטון, קרול מוזלי בראון מאילינוי, דיאן פיינסטיין וברברה בוקסר מקליפורניה. קרול מוזלי בראון הייתה האישה האפרו-אמריקאית הראשונה שכיהנה בסנאט והאישה הראשונה שהביסה סנאטור מכהן בפריימריז לאחר שניצחה בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית את אלן דיקסון. מאוחר יותר באותה שנה, פיינסטיין הייתה האישה הראשונה שהביסה סנאטור מכהן ממפלגה אחרת כשניצחה את ג'ון סימור בבחירות מיוחדות. פיינסטיין נכנסה לסנאט באותה שנה כסנאטורית היהודייה הראשונה.
בשנת 1992 הותקנו לראשונה במשכן בסנאט בתי שימוש עבור נשים. עד 1993 נשים לא הורשו ללבוש מכנסיים באולם המליאה. באותה שנה הסנאטוריות ברברה מיקולסקי וקרול מוזלי בראון לבשו מכנסיים במליאה בניגוד לתקנון, ובעקבותיהן גם עוזרות פרלמנטריות וחברות סגל בלשכות הסנאטורים, עד שכלל זה תוקן מאוחר יותר על ידי קצינת משמר בסנאט מרתה פופ על מנת לאפשר לנשים ללבוש מכנסיים במליאה כל עוד הן לובשות במקביל ז'קט.
הפעם הראשונה שבה שירתו שתי סנאטוריות מאותה מדינה במקביל החלה הייתה ב-1993: דיאן פיינסטיין וברברה בוקסר, שתיהן דמוקרטיות מקליפורניה, נבחרו בבחירות 1992 ושירתו זו לצד זו עד 2017, כאשר תמה כהונתה של בוקסר והחליפה אותה אישה אחרת, קמלה האריס. ביוני 1993 נבחרה לסנאט קיי ביילי האצ'יסון, ונהייתה לסנאטורית הרפובליקנית השנייה בסנאט לצד ננסי קאסבאום מקנזס. היבחרן של פיינסטיין, בוקסר, והאצ'יסון גרמו לדעיכה משמעותית בתפיסה הרווחת כי הסנאט הוא "מועדון לגברים בלבד". מאז 1992, יש לפחות אישה חדשה אחת שנבחרת לסנאט אחת לשנתיים, למעט 2004 (ליסה מרקאוסקי נבחרה לראשונה ב-2004, אך מונתה למושב כבר ב-2002).
אולימפיה סנואו ממיין הגיעה לסנאט ב-1995, לאחר ששירתה קודם לכן בבית הנבחרים של ארצות הברית ובשני בתי בית המחוקקים של מיין. היא הייתה הראשונה לעשות זאת, ואחריה עשו זאת גם דבי סטייבנו, קירסטן סינמה וסינתיה לומיס. בשנת 2000 סטייבנו ומריה קנטוול היו לנשים הראשונים שניצחו גבר מכהן בבחירות (ספנסר אברהם וסלייד גורטון, בהתאמה). ב-2001 נבחרה לסנאט הגברת הראשונה של ארצות הברית הילרי קלינטון, ורשמה שיא כראשונה מבין הגברות הראשונות להיבחר למשרה ציבורית. היא התפטרה בינואר 2009 כדי להתמנות למזכירת המדינה של ארצות הברית, והחליפה אותה אישה אחרת – קירסטן ג'יליברנד, שנבחרה מאוחר יותר שלוש פעמים נוספות ואף התמודדה בבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית במפלגה הדמוקרטית ב-2020.
בשנת 2008, קיי הייגן נעשתה לאישה הראשונה שהביסה סנאטורית מכהנת – אליזבת דול. עם פתיחת הקונגרס ה-112 של ארצות הברית בינואר 2011, הצטרפה ג'ין שאהין, דמוקרטית מניו המפשייר, לעמיתתה הרפובליקנית הטרייה קלי איוט, ובכך נרשמה הפעם הראשונה בהיסטוריה בה יוצגה מדינה בידי שתי סנאטוריות ממפלגות שונות.
בנובמבר [[[2022]] דיאן פיינסטיין הפכה לסנאטורית בעלת תקופת הכהונה הארוכה בהיסטוריה, לאחר 30 שנות כהונה. היא תכננה לפרוש בתום כהונתה ב-3 בינואר 2025, אך נפטרה ב-29 בספטמבר 2023 לאחר מצב בריאותי שהלך והחמיר. לאחר מכן שברה פטי מארי שיא זה, ואף התמנתה לנשיאה הזמנית של הסנאט – התפקיד הבכיר שניתן לחבר הוותיק ביותר במפלגת הרוב, ושנמצא שלישי בסדר הירושה של נשיא ארצות הברית[1].
סנאטוריות
קישורים חיצוניים
- נשים בסנאט של ארצות הברית, באתר הסנאט של ארצות הברית (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ רבקה שאבאד, Sen. Patty Murray becomes first female president pro tempore, באתר NBC News, 3 בינואר 2023 (באנגלית)
39678575נשים בסנאט של ארצות הברית