מרי לנדרו
| דיוקנה של לנדרו בסנאט, 2009 | |||||
| לידה |
23 בנובמבר 1955 (גיל: 68) מחוז ארלינגטון, וירג'יניה, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| שם מלא | מרי לורטה לנדרו | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| השכלה | אקדמיית אורסליין, אוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה | ||||
| עיסוק | פוליטיקאית, יזמית עסקית | ||||
| מפלגה | המפלגה הדמוקרטית | ||||
| בן זוג | פרנק סנלינג (מאז 1980) | ||||
| |||||
מרי לורטה לנדרו (באנגלית: Mary Loretta Landrieu[1]; נולדה ב-23 בנובמבר 1955) היא פוליטיקאית חברת המפלגה הדמוקרטית, שכיהנה כחברת הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת לואיזיאנה.
לנדרו נולדה במחוז ארלינגטון, וירג'יניה וגדלה בניו אורלינס שבלואיזיאנה. היא בתו של מון לנדרו, שכיהן כראש עיריית ניו אורלינס ומזכיר מחלקת השיכון והפיתוח העירוני של ארצות הברית, ואחותו של מיץ' לנדריו, לשעבר סגן מושל לואיזיאנה וראש עיריית ניו אורלינס בשנים 2010-2018. היא בוגרת בסוציולוגיה מאוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה, השוכנת בבירת המדינה, באטון רוז'. לאחר שנים אחדות בהן עבדה כסוכנות נדל"ן, היא נבחרה לבית הנבחרים של המדינה (1980-1988) ולאחר מכן לגזברית המדינה (1988-1996). היא זכתה במירוץ צמוד לסנאט האמריקאי ב-1996; היא נבחרה מחדש בהתמודדויות צמודות בשנים 2002 ו-2008, אך הפסידה ב-2014.
היא זכתה לתשומת לב לאומית בעקבות הוריקן קתרינה ב-2005, כשנתנה פומבי לביקורתה על התגובה הפדרלית לאסון הטבע. התנגדותה לביטוח בריאות ציבורי מילאה תפקיד מרכזי בעיצובו של חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה ב-2010, שכן היא לא הסכימה לתמוך בו עד למתן ויתורים נוספים עבור תמיכה במערכת הבריאות של לואיזיאנה. ב-2011, היא נהפכה להיות יושבת ראש ועדת המשנה של הסנאט לביטחון המולדת. היא כיהנה כיו"ר ועדת הסנאט לעסקים קטנים בשנים 2009-2014, ויו"ר ועדת הסנאט לאנרגיה ומשאבים טבעיים בשנים 2014-2015.
ראשית חייה
לנדרו נולדה במחוז ארלינגטון שבוירג'יניה. היא בתם של ורנה (לבית סטרלי) ומון לנדרו, שכיהן כראש עיריית ניו אורלינס וכמזכיר השיכון והפיתוח העירוני של ארצות הברית בשלהי ימי ממשלו של ג'ימי קרטר. היא אחותו של מיץ' לנדריו, ראש עיריית ניו אורלינס בשנים 2010-2018 וסגן מושל לואיזיאנה לשעבר. היא גדלה בניו אורלינס כנוצרייה קתולית ולמדה באקדמיית אורסליין. היא סיימה את לימודיה הגבוהים באוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה השוכנת בבאטון רוז' ב-1977, כשהייתה לבוגרת אוניברסיטה בסוציולוגיה. לפני כניסתה לפוליטיקה עבדה לנדרו כסוכנת נדל"ן.
קריירה פוליטית מוקדמת
בבית המחוקקים של לואיזיאנה
לנדרו נבחרה לראשונה לבית הנבחרים של לואיזיאנה, הבית התחתון של בית המחוקקים של המדינה, ב-1979. היא כיהנה שם בשנים 1980-1988 כנציגת מחוז ניו אורלינס (המחוז ה-90). היא נבחרה מחדש מטעם המחוז ה-90 באוקטובר 1983 עם 78% מהקולות. באוקטובר 1987, היא הוחלפה כנציגת המחוז ה-90 על די אחיה מיץ'.
גזברית מדינת לואיזיאנה
ב-1 בינואר 1987, גזברית המדינה מרי אוולין פרקר, שכיהנה בתפקיד זה שנים רבות מטעם המפלגה הדמוקרטית, התפטרה לאחר שמיצתה שנה וחצי בתקופת כהונתה החמישית. לנדרו התמודדה על תפקידה הן בבחירות המיוחדות (שנערכו על מנת לבחור לפרקר מחליף זמני) והן בבחירות הרגילות לתפקיד (שנערכו על מנת לבחור לפרקר מחליף להלכה), אשר נערכו באוקטובר 1987. המפלגה הרפובליקנית לא הציבה לתפקיד מי מטעמה, כך שלנדרו התמודדה רק מול חבריה למפלגה בבחירות המקדימות. היא סיימה במקום הראשון בשתי ההצבעות עם 44% מהקולות. היא ניצחה שניים מעמיתיה בבית המחוקקים:, חבר בית הנבחרים קווין פטריק ריילי האב, שהגיע למקום השני בבחירות המיוחדות ובבחירות הרגילות עם 33% ו-32% מהקולות בהתאמה, ואת קלוד "באדי" ליץ', לשעבר חבר בית הנבחרים של ארצות הברית, שהגיע למקום השלישי בשתי בחירות עם 15% מהקולות. ריילי החליט שלא להתחרות בסיבוב השני של הבחירות, ולנדרו נבחרה, ללא מתנגדים, לגזברית המדינה[2]. ב-1991, לנדרו התמודדה שוב לתפקיד, הפעם ללא מתנגדים בכלל, לבחירה מחדש[3].
בחירות 1995 לתפקיד מושל לואיזיאנה
לנדרו סירבה להתמודד לתקופת כהונה שלישית לגזברית המדינה, וויתרה על המשרד על מנת להתמודד למושלות לואיזיאנה בבחירות 1995. המועמדים העיקריים האחרים במירוץ היו חבר בית הנבחרים של ארצות הברית הדמוקרטי קליאו פיילדס (אנ'); הסנאטור הארצי מרפי י. פוסטר הבן, שעבר מהמפלגה הדמוקרטית למפלגה הרפובליקנית כשנכשל בבחירות המקדימות ושזכה בבחירות הכלליות; התובע הדמוקרטי פיל פריס; המושל הרפובליקני לשעבר באדי רומר וסגנית המושל הדמוקרטית המכהנת מלינדה שווגמן. לנדרו יצאה קירחת מכאן ומכאן - היא הפסידה בבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית לפיילדס ויצאה ממשרד גזבר המדינה.
בסנאט של ארצות הברית
בחירות
לנדרו נבחרה ב-1996 לסנאט של ארצות הברית, למושב שהוחזק קודם לכן על ידי ג'ון בנט ג'ונסטון משריבפורט. היא נבחרה לסנאט בבחירות צמודות ומעוררות מחלוקת[4]. היא ניצחה את חבר בית הנבחרים של לואיזיאנה, וודי ג'נקינס. ב-2002 נבחרה לנדרו מחדש, גם הפעם בבחירות צמודות. מומחים ופרשנים פוליטיים אחדים ראו בלנדרו כמועמדת אפשרית כמי שתהא עמיתתו למרוץ של הסנאטור ג'ון קרי ממסצ'וסטס, שהתמודד בבחירות לנשיאות 2004, אך בסוף בחר את הסנאטור ג'ון אדוארדס מקרוליינה הצפונית. ב-2004 נהפכה לנדרו לסנאטורית הבכירה מטעם לואיזיאנה עם פרישתו של ג'ון ברוו (אנ'), שהוחלף על ידי דייוויד ויטר הרפובליקני.
ב-2008, נבחרה מחדש, הפעם ברוב נוח יחסית - 52% לעומת 46% שהשיג יריבה הרפובליקני, גזבר מדינת לואיזיאנה ג'ון נילי קנדי. הוא היה דמוקרטי אשר עבר לשורות המפלגה הרפובליקנית ב-2007[5].
לנדרו התמודדה מחדש ב-2014. הנשיא לשעבר ביל קלינטון צידד בה במהלך מסע הבחירות שלה בשנה זו[6]. ב-6 בדצמבר 2014 היא הובסה בידי ביל קסידי הרפובליקני, שמיקד את מסע הבחירות שלו בקשרים הקרובים שבין הנשיא ברק אובמה ללנדרו[7][8].
כהונתה
ב -2002 היא הצביעה בעד "פתרון עיראק" (באנגלית: Iraq Resolution), וב-2003 היא פרסמה הודעה המציינת כי "הזמן לדיפלומטיה הסתיים"[9]. היא הצביעה בעד חוק הסדרת ענייני הצגה ושיפוט של תובענות ייצוגיות מראשית 2005 ובעד "חוק הגנה על סוחרי נשק ומאשמה בפשעים בוצעו בכלי נשק שמכרו לפושעים" משלהי אותה שנה.
ב-2005, לנדרו נתנה את חסותה להחלטה חסרת תקדים של הסנאט, במסגרתה התנצל הסנאט של ארצות הברית באופן רשמי על כישלונו החוזר בהעברת חקיקה נגד מעשי לינץ' בראשית המאה ה-20[10]. הסנאטורים הלבנים מדרום ארצות הברית סיכלו את הצעת החוק של הסנאטור לֶאוֹנִידָס דאייר ממיזורי ב-1922, שניסתה להסדיר בחוק את יחס הרשויות למעשי לינץ', ושתי הצעות חוק נוספות שעברו בבית הנבחרים של ארצות הברית. היא בלטה ומשכה תשומת לב לאומית בשימועים שנערכו בדבר טעויות של הסוכנות הפדרלית לניהול מצבי חירום בעקבות הוריקנים קתרינה ב-2005.
לאחר בחירות האמצע ב-2006, בהן המפלגה הדמוקרטית נטלה מידי המפלגה הרפובליקנית את הרוב בקונגרס של ארצות הברית, הכריזה לנדרו בצוותא עם הסנאטורית הרפובליקנית אולימפיה סנו ממיין על הקמת "הקואליציה המשותפת", קבוצת סנאטורים מתונים משני המחנות הפוליטיים, במטרה להביא לקונצנזוס בין-מפלגתי בענייני חקיקה[11]. ב-2007 התייצבה לצד עמיתיה הרפובליקנים והצביעה בעד חוק הפטריוט. ב-15 בדצמבר 2008 הוכרז כי לנרו תכהן כיושבת ראש ועדת העסקים הקטנים של הסנאט בקונגרס ה-111, כאשר יושב הראש לשעבר ג'ון קרי, עזב את ראשות הוועדה על מנת לשבת בראשות ועדת החוץ של הסנאט של ארצות הברית, על מנת להחליף את יושב הראש הקודם ג'ו ביידן, שנבחר לסגן נשיא ארצות הברית. ב-2011, היא התמנתה ליושבת ראש ועדת המשנה של הסנאט לביטחון המולדת, מה שנתן לה השפעה משמעותית במימון של סוכנויות פדרליות כמשמר החופים, המחלקה לביטחון המולדת והסוכנות הפדרלית לניהול מצבי חירום. ב-17 באפריל 2013 תמכה לנדרו בהרחבת בדיקות רקע לרכישת נשק. באופן אישי, לנדרו תומכת בנישואים חד-מיניים, אך היא מכירה באיסור החוקתי של לואיזיאנה על נישואים אלו ובכך שרוב תושבי לואיזיאנה מתנגדים להם.
לנדרו סיימה את כהונתה עם התפזרות הקונגרס ה-113 של ארצות הברית והוחלפה בביל קסידי, לו הפסידה בשלהי 2014.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ מבוטא באנגלית "LAN-drew"', בעברית משועתק שמה בטעות כ"מארי לנדריו" או לחלופין "מרי לנדריו"
- ^ תוצאות הבחירות לתפקיד גזבר המדינה ב-1987, באתר Our Campaigns (באנגלית)
- ^ תוצאות הבחירות לתפקיד גזבר המדינה של לואיזיאנה ב-1991, באתר Our Campaigns (באנגלית)
- ^ אין צדיקים בניו אורלינס, באתר מגזין טיים, 7 ביולי 1997 (באנגלית)
- ^ קתרין סקיבה, הרוב בסנאט כבר לא מחוז חפצם של הרפובליקנים, באתר U.S. News & World Report, 14 במרץ 2008 (באנגלית)
- ^ מייק הסטן, קלינטון מנסה לקדם את מסע הבחירות של לנדרו, באתר ניוז סטאר, 20 באוקטובר 2014 (באנגלית)
- ^ ארצות הברית: סנאטור רפובילקני ניצח במדינת לואיזיאנה, באתר ערוץ 7, 7 בדצמבר 2014
- ^ ריצ'רד פאוסט, מרי לנדרו הובסה בידי ביל קסידי בבחירות הכלליות בלואיזיאנה, באתר ניו יורק טיימס, 6 בדצמבר 2014 (באנגלית)
- ^ נוסח ההודעה, באתר Wayback Machine (מאורכב מתוך אתרה הרשמי), 17 במרץ 2003 (באנגלית)
- ^ AP, הסנאט התנצל על כך שלא העביר חקיקה נגד מעשי לינץ', באתר פוקס ניוז, 13 ביוני 2005 (באנגלית)
- ^ הסנאטורית לנדרו ליושבת ראש ועדת העסקים הקטנים של הסנאט, באתר Wayback Machine (מאורכב מתוך אתר KPLC), 15 בדצמבר 2008 (באנגלית)