נסיכות ליכטנברג
| |||
 | |||
| נסיכות ליכטנברג בירוק | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | נסיכות | ||
| ראש המדינה | דוכס | ||
| שפה נפוצה | גרמנית | ||
| עיר בירה |
זנקט ונדל (והעיר הגדולה ביותר) | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אירופה | ||
| אחוז שטח המים | זניח | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | קונגרס וינה | ||
| תאריך הקמה | 1815 | ||
| פירוק | נמכרה לממלכת פרוסיה | ||
| תאריך פירוק | 1834 | ||
| ישות קודמת |
 הקיסרות הראשונה | ||
| ישות יורשת |
 ממלכת פרוסיה | ||
| שליטים בולטים | ארנסט הראשון | ||
| שטח בעבר | 537 קמ"ר | ||
| אוכלוסייה בעבר | 25,000 (נכון ל־1816) | ||
| דמוגרפיה | |||
| דת | נצרות | ||
.svg)
נסיכות ליכטנברג (בגרמנית: Fürstentum Lichtenberg) שעל נהר הנאהה הייתה נסיכות קטנה בגרמניה שהשתייכה לדוכסות סקסוניה-קובורג-זאלפלד בין השנים 1816–1826 ולדוכסות סקסוניה-קובורג-גותה בין השנים 1826–1834, ולבסוף פורקה לאחר שנמכרה לממלכת פרוסיה. כיום שטחי הנסיכות מצויים בשתיים ממדינות גרמניה - מחוז זנקט ונדל בחבל הסאר ומחוז בירקנפלד בריינלנד-פפאלץ.
היסטוריה
לפני פרוץ המהפכה הצרפתית והמלחמות הנפוליאוניות, רוב שטחי הנסיכות לעתיד הוחזקו על ידי הדוכסים מפפאלץ-צוויברוקן. אזור זנקט ונדל הוחזק בידי נסיכות הבוחר מטריר ואילו על גרומבך והאדמות ממערב לה שלט נסיך האימפריה הרומית ה"קדושה" פון סלם. שאר שטחי הנסיכות השתייכו למרקיזות באדן, לרוזנות פון דן ליין ולנסיכות נסאו-אוזינגן[1]. כאשר נפוליאון בונפרטה והגרנד ארמה השתלטו על כל אדמות נסיכות ליכטנברג לעתיד, הם סיפחו אותן לקיסרות הראשונה והפכו אותן למחוז הסאר. המחוז התקיים במשך 16 שנים, משנת 1798 ועד לשנת 1814, ולבסוף התפרק לאחר תבוסתו של נפוליאון בקרב ווטרלו.
לאחר מכן, בקונגרס וינה שנערך בשנת 1815, הועברה הגדה השמאלית של הריין לבוואריה, הסן ופרוסיה. בעקבות הקונגרס, ארנסט הראשון, דוכס סקסוניה-קובורג-זאלפלד, קיבל כתגמול על שירותיו כמצביא בקרבות נגד נפוליאון, אחוזה המשתרעת על שטח של כ-21 קמ"ר ואת 22,000 תושבי זנקט ונדל ובאומהולדר ושם האזור שונה לנסיכות באומהולדר.
ב-6 במרץ 1819, הוציא ארנסט הראשון צו, המורה כי שם הנסיכות ישונה לנסיכות ליכטנברג, על שם טירת ליכטנברג הממוקמת בין באומהולדר לקוזל.
העיר זנקט ונדל היוותה את ליבה של הנסיכות ושימשה בתור מקום מושבה של הממשלה. היא גם הייתה מקום מגוריה של לואיזה, נסיכת סקסוניה-גותה-אלטנבורג, שהתגוררה בה מ-1824 ועד מותה ב-1831. לואיזה, נישאה לבן דודה הרחוק ארנסט הראשון, דוכס הנסיכות בשנת 1817 והתגרשה ממנו ב-1826. היא הייתה אמו של הדוכס ארנסט השני, הדוכס לעתיד של דוכסות סקסוניה-קובורג-גותה, ושל הנסיך אלברט, בעלה לעתיד של המלכה ויקטוריה, ששניהם בילו חלק מילדותם בזנקט ונדל.
בשנת 1817 חולקו שטחי הנסיכות לשלושה קנטונים וחמש עשרה רשויות מקומיות.
בשנת 1826 עברה נסיכות ליכטנברג מדוכסות סקסוניה-קובורג-זאלפלד לדוכסות סקסוניה-קובורג-גותה, במהלך סידור מחדש נרחב של דוכסות ארנסטין והדוכס ארנסט הראשון.
לבסוף, בשל התסיסה הפוליטית בזנקט ונדל ב-31 במאי 1834 והמרחק הגדול משאר הדוכסות, מכר הדוכס, ארנסט הראשון, ב-15 באוגוסט 1834 את הנסיכות לממלכת פרוסיה תמורת סכום של כ-80,000 טאלר. רוב הסכום שימש להרחבת הרכוש הדוכסי בגריין שבאוסטריה עילית.
הערות שוליים
- ^ Karte 1789 Nordrhein-Westfalen, www.hoeckmann.de
36982674נסיכות ליכטנברג