פרידריך וילהלם השני, מלך פרוסיה

פרידריך וילהלם השני, מלך פרוסיה
Friedrich Wilhelm II von Preußen
לידה	25 בספטמבר 1744; ברלינר שטאטשלוס, ברלין, ממלכת פרוסיה
פטירה	16 בנובמבר 1797 (בגיל 53); פוטסדאם, ממלכת פרוסיה
שם מלא	פרידריך וילהלם השני, מלך פרוסיה
מדינה	פרוסיה
מקום קבורה	קתדרלת ברלין, גרמניה
בת זוג	אליזבת כריסטינה מבראונשווייג-וולפנביטל, נסיכת הכתר של פרוסיה ; פרדריקה לואיזה, נסיכת הסן-דרמשטדט
שושלת בית הוהנצולרן
תואר	מלך פרוסיה, הנסיך הבוחר מברנדנבורג
אב	אוגוסט וילהלם, נסיך פרוסיה
אם	לואיזה, דוכסית בראונשווייג-וולפנביטל
צאצאים	פרדריקה ; פרידריך וילהלם ; לודוויג ; וילהלמינה ; אוגוסטה ; קרל ; וילהלם
	17 באוגוסט 1786 – 16 בנובמבר 1797; (11 שנים)
	→ פרידריך השני, מלך פרוסיה (הגדול) פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה ←

פרידריך וילהלם השני, מלך פרוסיה (בגרמנית: Friedrich Wilhelm II von Preußen; ‏25 בספטמבר 1744 ברלין, פרוסיה - 16 בנובמבר 1797 פוטסדאם, פרוסיה) היה מלך פרוסיה בין השנים 1786-1797. הוא ירש את דודו פרידריך הגדול לאחר שזה מת בלי ילדים, ובניגוד לקודמיו נודע כרודף תענוגות ועצל. תחת שלטונו פרוסיה נחלשה הן פנימית והן חיצונית, והוא לא הצליח לטפל כראוי באירועי התקופה הסוערים ובמיוחד המהפכה הצרפתית. מדיניות הפנים שלו הייתה נגד ההשכלה ונועדה לחזור לפרוטסטנטיות המסורתית. עם זאת הוא נודע כפטרון האמנויות ואחראי לבנייה של כמה בניינים בולטים, ביניהם שער ברנדנבורג בברלין.

ביוגרפיה

פרידריך וילהלם נולד ב-25 בספטמבר 1744 בברלינר שטאטשלוס, שבברלין, בירת ממלכת פרוסיה. אביו היה אוגוסט וילהלם, נסיך פרוסיה בנו של פרידריך וילהלם הראשון, מלך בפרוסיה אשר כונה "המלך החייל". אמו הייתה לואיזה, דוכסית בראונשווייג-וולפנביטל. אביו מת בשנת 1758, ומכיוון שלדודו פרידריך השני, מלך פרוסיה ("הגדול") לא היו ילדים, כבר אז הפך ליורש העצר. פרידריך וילהלם התגלה כבר כילד כאוהב הנאות מטבעו, והתנגד למאמץ ממושך מכל סוג שהוא.

בשנת 1765 נישא לאליזבת כריסטינה מבראונשווייג-וולפנביטל, נסיכת הכתר של פרוסיה בתו של קרל הראשון, דוכס בראונשווייג-וולפנביטל. הזוג התגרש ללא ילדים בשנת 1769. עוד באותה שנה נישא מחדש לפרדריקה לואיזה, נסיכת הסן-דרמשטדט בתו של לודוויג התשיעי, רוזן הסן-דרמשטדט. פרדריקה הייתה נאמנה לו, וילדה לו שבעה ילדים.

פרידריך וילהלם נודע כאדם כבד משקל, אך בעל חזות נאה. הוא העריץ מוזיקה, ואמנים רבים ביניהם מוצרט ובטהובן הופיעו בטירתו. הוא גם החזיק תזמורת פרטית, והתפרסם כנגן צ'לו מוכשר. עם זאת, כפי שיתברר בשנות מלכותו, מלך חובב אומנות לא היה מה שנחוץ לפרוסיה של אמצע המאה ה-17 אלא מלך תקיף, נמרץ ואגרסיבי. דודו, שביקש לחשל את הנער לקראת מלכותו, העסיק אותו במשימות מנהליות וצבאיות שונות אותן מילא פרידריך וילהלם בהצלחה מועטה אם בכלל. המלך הביע חשוש גלוי מהצפוי לפרוסיה כאשר אחיינו יעלה על הכס, על פי המסופר הוא הצהיר: "האחיין שלי יבזבז את האוצר, ידרדר את הצבא. הנשים ישלטו המדינה תאבד"^[1] אולם פרידריך וילהלם בז לדודו הקפדן ולא לקח אותו ברצינות.

ב-17 באוגוסט 1786, מת המלך, ובהיותו איש חרב קפדן, השאיר אחריו צוואה מפורטת באשר לחלוקת רכושו, הסדרת יורשיו החוקיים וטקס הקבורה אשר ביקש לעצמו. אולם, בקשתו של המלך המנוח להיטמן בסמוך לכלביו בארמון סנסוסי לא מולאה בידי פרידריך וילהלם, שהורה לקבור אותו לצד אביו במצודת העיר פוטסדם.

שלטונו

מדיניות פנים

פרידריך וילהלם התגלה במהרה כקפדן הרבה פחות מדודו. הוא עודד השקעות קטנות וסוחרים פרטיים באמצעות הפחתת דמי המכס, וביטול המונופול שהטיל דודו על מוצרים שונים כגון קפה טבק וסוכר, וסלילת דרכים נוחות.^[2] הוא גם עודד בתי ספר ואוניברסיטאות, והשלים את כתיבת ספר החוקים הפרוסי (Allgemeines Landrecht für die Preußischen Staaten), שבכתיבתו החל דודו.^[3] עם זאת, הוא הטיל מסים חדשים שהכבידו בעיקר על האוכלוסייה הענייה, כגון מסים על קמח, חיטה ומלח בישול.^[1]

פרידריך וילהלם גילה נטייה למיסטיקה כבר מגיל צעיר, הוא היה חבר במסדר צלב הוורד,^[4] אגודת סתרים אשר נוסדה על ידי כריסטיאן רוזנקרויץ במאה ה-15, והייתה מקושרת עם פרוטסטנטיות ולותרניות. פרידריך וילהלם היה נתון במידה רבה להשפעתו של יוהאן כריסטוף פון והלר (Johann Christoph von Woellner), שהיה אחד מראשי המסדר. והלר הפך עד מהרה לאיש סודו של המלך הצעיר, וכונה בידי אנשי התקופה "איש רמאות ומזימות".^[2] אולם השפעתו על המלך הייתה כה רבה, עד שפרידריך וילהלם מינה אותו ב-26 באוגוסט 1786 כ"היועץ החשאי למימון" (Geheimer Oberfinanzrath), מה שאפשר לווהלר לשלוט למעשה על חלק גדול מתקציבי המדינה. בהדרגה הוא הפך לשליט בפועל של הממלכה, וחלק גדול מהחלטותיו של המלך התקבלו למעשה על ידו. אנשי החצר שנאו את והלר התככן, והתנגדות זו מנעה בתחילה מפרידריך וילהלם למנות את והלר לתפקיד שהלה חשק בו, ראש המחלקה הדתית המלכותית. ביולי 1788 קיבל והלר סוף סוף את התפקיד, והחל לתכנן רפורמות לותרניות נגד ההשכלה בפרוסיה.

בלחצו של והלר, הוציא פרידריך וילהלם ב-9 ביולי 1788, צו מפורסם שאסר על לימוד של כל מה שלא כלול בכתבי הקודש הרשמיים. פרידריך וילהלם הדגיש את הצורך להגן על הנצרות מפני ההשכלה, והניח את מוסדות החינוך בפיקוח אנשי דת אורתודוקסיים. ב-18 בדצמבר 1788, פורסם חוק צנזורה חדש, שנועד כדי לאבטח את האורתודוקסיה של כל הספרים שפורסמו. חוק זה אילץ מספר עיתונים ומפרסמים גרמניים לפרסם אך ורק מחוץ לגבולות פרוסיה. לאישים כמו עמנואל קאנט נאסר לנאום בציבור.^[1]

מדיניות חוץ

גורלי בהרבה כלפי פרוסיה היה יחסו של פרידריך וילהלם לצבא ולמדיניות החוץ. שני המלכים הקודמים, פרידריך השני ופרידריך וילהלם הראשון, טיפחו מאד את הצבא הפרוסי, שהיווה את מרכז המדינה. חלק מההיסטוריונים מגדירים את פרוסיה של אותה תקופה לא כמדינה שיש לה צבא, אלא כצבא שיש לו מדינה. עם זאת, על אף שהצבא העניק לפרוסיה יוקרה וניצחונות, פרידריך וילהלם השני לא מצא בו עניין. מה גם שהוא גילה שהתקציבים הרבים המושקעים בצבא וכן המלחמות הרבות שערך דודו מקשים מאד על פרוסיה מבחינה כלכלית.^[4] פרידריך וילהלם וויתר על תואר הכבוד המלכותי "מצביא" (Kriegsherr), שהפך בפועל את המלך למפקד העליון של צבא פרוסיה, והעניק אותו לראש הוועדה העליונה לענייני מלחמה קרל וילהלם פרדיננד, דוכס בראונשווייג-וולפנביטל. עם זאת בהוראתו של פרידריך וילהלם פלש הצבא הפרוסי להולנד. המצב בהולנד היה לא יציב, וקרובי משפחתו של פרידריך וילהלם ששלטו בהולנד קראו לו לעזרה. צבא פרוסי קטן הוצב בהולנד, ומאחר שהם לא קיבלו משכורות הם התפרנסו ממעשי ביזה וסחטנות. מאפיין נוסף במדיניות החוץ של פרידריך וילהלם היה נטישת המסורת האנטי-אוסטרית שהנהיגו קודמיו. פרידריך וילהלם אף תמך באוסטריה במהלך המלחמה המשותפת שלה ושל רוסיה נגד האימפריה העות'מאנית.

במקביל התעוררו באירופה שתי בעיות שדרשו את תשומת לבה של פרוסיה. הראשונה הייתה התפוררות האיחוד הפולני-ליטאי, התפוררות שגררה בסופו של דבר את חלוקת פולין. אירוע נוסף היה הדחתו של לואי השישה עשר, מלך צרפת והמהפכה הצרפתית. באוגוסט 1791, נועד פרידריך וילהלם עם הקיסר האוסטרי לאופולד השני בעיר פינליץ. עיקר הוועידה עסק בחלוקת פולין בין שתי המדינות, אולם דובר שם בין היתר על המהפכה הצרפתית. לבסוף יצאו השליטים בהכרזה שהמהפכה הצרפתית אכן מהווה סכנה למונרכיות באירופה, ואם מדינות אחרות תתערבנה בנעשה בצרפת, אף אוסטריה ופרוסיה תצטרפנה למאמץ המלחמתי.

בעקבות ועידת פינליץ, יקטרינה הגדולה, הצארינה של רוסיה, שלפני כן הייתה בעד המהפכה, שינתה דרסטית את תגובתה. היא התכחשה בפומבי להצהרותיה הליברליות והסתייגה לחלוטין מרעיונות המהפכה. מטרותיה בהצהרה זו היו כפולות, שכן היא שאפה גם לחסל את המהפכה הצרפתית, ובד בבד לגרור את אוסטריה ופרוסיה למלחמה במערב, מה שיאפשר לרוסיה להשתלט על יותר שטחים במסגרת חלוקת פולין. כמפקד הכוח הפרוסי שפלש לצרפת מינה פרידריך וילהלם את קרל וילהלם פרדיננד, דוכס בראונשווייג-וולפנביטל שעוד הספיק לשרת תחת פרידריך הגדול. הצבא הפרוסי נחל אמנם ניצחונות בתחילה, אולם בעקבות התבוסה בקרב ואלמי ב-20 בספטמבר 1792, נאלץ להסיג את כוחותיו. בהמשך בעקבות מרידה בפולין, שיכלה להעניק תירוץ להשתלטות על שטחים חדשים בארץ זו, איבדו הפרוסים עניין בצרפת והפנו את צבאם אל פולין. פרידריך וילהלם חתם על הסכם נפרד עם צרפת שכונה "הסכם בזל", שנתפס בידי שאר המעצמות כבגידה. יש לציין שתחת שלטונו של פרידריך וילהלם השני הגיעה פרוסיה לשיא התפשטותה. אם כי התפשטות זו גם הקשתה עליה, שכן חלק גדול מהשטחים החדשים היו מיושבים במעט מאד גרמנים אתנים.^[2]

פרידריך וילהלם מת ב-16 בנובמבר 1797 בפוטסדם. הוא נקבר בקתדרלת ברלין. ירש אותו בנו פרידריך וילהלם השלישי, שהזדעזע משלטונו של אביו שאותו החשיב לשחיתות והתנוונות של המדינה.