נמל אנטוורפן
 | |
| אונייה של חברת MSC בכניסה לנמל, 2017 | |
| מיקום | |
|---|---|
| מדינה |
 בלגיה |
| מיקום | אנטוורפן |
| גוף מים | הים הצפוני |
| פרטים | |
| תאריך פתיחה | 1811 |
| סטטיסטיקות | |
| כלי שיט שפקדו | 14,220 אוניות (2012)[1] |
| תפוסת מטען שנתית | 190.8 מיליון טון (2012)[1] |
| www.portofantwerp.com | |
נמל אנטוורפן הוא נמל העיר אנטוורפן בבלגיה. זהו הנמל השני בגודלו באירופה לאחר נמל רוטרדם. הנמל נמצא בפלנדריה, רובו בפרובינציית אנטוורפן (אנ') וחלקו בפרובינציית מזרח פלנדריה (אנ') וממוקם בחלקו העליון של שפך הגאות של נהר הסכלדה.
הנמל נגיש לאוניות משא עד גודל קייפסייז. אוניות שמשקלן אף מעל 100,000 טון ארוך יכולות לשוט 80 ק"מ במעלה שפך הנהר. כמו נמל המבורג, מיקומו של הנמל בפנים הארץ (במעלה נהר הסכלדה) הופכת את מיקומו למרכזי יותר ביחס לרוב הנמלים האחרים בים הצפוני. הסכלדה, תעלות, ורשת של מסילות רכבת וכבישים מחברים את רציפי הנמל למרחב העורפי. בזכות חיבור הדוק זה הנמל הוא השני באירופה מבחינת נפח המטען העובר בו[2].
במדדים בינלאומיים הבודקים את כמות המטען המטופלת בנמלים שונים בעולם (אנ') הנמל ממוקם בעשיריה השנייה (לפי האיגוד האמריקאי של רשויות הנמלים (אנ')). ב-2012 עברו בנמל 14,220 אוניות סוחר (190.8 מיליון טון מטען, 53.6% במכולות), 57,044 ארבות (123.2 מיליון טון מטען)[1] ויצאו מהנמל משלוחי מטען ל-800 יעדים ימיים[דרוש מקור].
היסטוריה
עד מלחמת העולם השנייה
ב-1811 נפוליאון זיהה את הפוטנציאל של אזור אנטוורפן והורה על בניית הרציף הראשון במקום, רציף בונפרטה. ב-1813 הוקם רציף נוסף, רציף וילם, על שמו של וילם הראשון, מלך הולנד. ב-1830 פרצה המהפכה הבלגית והבלגים חששו שההולנדים יחסמו פעם נוספת את הסכלדה. בסופו של דבר ההולנדים לא חסמו את הנהר אלא הסתפקו בהטלת מס כבד על התנועה בו. בריטניה, בייחוד הנרי טמפל, הוויקונט השלישי מפלמרסטון, ראו בקיומה של בלגיה אינטרס בריטי והוחלט לסייע למדינה הצעירה. בעזרת הסיוע הבריטי בלגיה הצליחה לבטל את המס ההולנדי ב-1863. בשנה זה כבר היה קיים רציף שלישי בנמל (נבנה ב-1860).
ב-1879 נחנכה מסילת הרכבת החשובה ריין הברזל Iron Rhine. אנטוופרן חוותה פריחה בתקופה זו ועד 1908 היו בנמל כבר שמונה רציפים. ב-1905 החל השימוש בתא השיט הראשון בנמל, מה שאיפשר לאוניות גדולות יותר להגיע ליותר רציפים. הבריטים כאמור ראו בעיר ובנמל נקודה בעלת חשיבות אסטרטגית. מסיבה זו, באוקטבור 1914 לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, צ'רצ'יל שהיה אז הלורד הראשון של האדמירליות הגיע לעיר במטרה לנהל את הגנת העיר והנמל.
בספטמבר 1944 כוחות בעלות הברית שיחררו את אנטוורפן. רוב מתקני הנמל לא נפגעו במהלך המלחמה ולא היה צורך בעבודות שיקום נרחבות. חידוש הפעילות בנמל התאפשר רק חודשיים לאחר מכן, בנובמבר 1944, לאחר סיום קרב שפך הסכלדה. כוחות אמריקאים וקנדים תקפו את האי ואלכרן Walcheren ועד 8 בנובמבר הגרמנים נסוגו. הבריטים והאמריקיאים חתמו על חוזה לחלוקת הנמל- חלקו הצפוני עבר לשליטת האמריקאים וחלקו הדרומי לשליטת הבריטים. בדצמבר 1944 הנמל כבר פעל בפעילות גבוהה והאמריקאים העסיקו כ-9,000 אזרחים בנמל. הנמל היה נתון להתקפות אוויריות בתקופה זה אך לא חדל מפעילות. בחצי הראשון של 1945 כמות המטען הממוצעת שנפרקה בנמל הייתה כחצי מיליון טון לחודש. לאחר סיום הקרבות באירופה הנמל שימש נקודת מוצא למשלוחי תחמושת, כלי רכב וטנקים לחזית המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט. אחרי כניעת יפן המשלוחים הופנו לארצות הברית.
אחרי מלחמת העולם השנייה
מנובמבר 1945 פעילות הצבא האמריקאי בנמל החלה לדעוך עד שפסקה לגמרי באוקטובר 1946[3]. לאחר כינון השלום באירופה החלה תוכנית פיתוח גדולה בנמל. במסגרת תוכנית זו הורחבו שטחי הרציפים בגדה הימנית של הסכלדה עד הגבול עם הולנד ונבנה תא השיט ברנדרכט (אנ') שבזמן חנוכתו ב-1989 היה הגדול בעולם (כיום השני בגודלו בעולם). מ-1989 העבודות בנמל התמקדו בבניית מרצפי היקשרות הן בגדה הימנית (טרמינל אירופה וטרמינל הים הצפוני) והן בגדה השמאלית (ברציף Deurganck)[4]. צידו הדרומי של רציף Delwaide היה בעבר טרמינל הבית של חברת MSC, לפני שהחברה עברה לרציף בגדה השמאלית כדי להימנע ממעבר בתאי השיט. אורך הרציפים בגדה הימנית הוא שני ק"מ, מה שמאפשר טיפול בו זמנית בכמה אוניות.
שנים אחרונות
ב-2010 אושרה תוכנית השקעה בנמל שצפויה להמשך 15 שנה ולעלות כ-1.6 מיליארד יורו[5]. במסגרת התכנית ישודרגו מתקני הנמל ויירכשו שטחים מחברת ג'נרל מוטורס שעתידה לסגור את מפעלה באנטוורפן. בניגוד לנמל רוטרדם לו יש שטחים פנויים להתרחבות, נמל אנטוורפן מוגבל בשטחים ממערב לו[דרוש מקור]. הרציפים הצפוניים בנמל (בגדה הימנית) מגיעים כבר כיום לגבול עם הולנד ובגדה השמאלית פועלת תחנת כוח גרעינית. באוקטובר 2019 הנמל החל להשתמש בגוררות המופעלות בדיזל ומימן[6]. בכפר לילו (Lillo) שממערב לאזור המרכזי של הנמל פועל מרכז מבקרים חדש. ניתן לסייר באוטובוס ברחבי הנמל בליווי מדריך מטעם הנמל[7].
מבנה הנמל
הגדה הימנית
פיתוח הגדה הימנית כלל בניית תא שיט וטרמינלים של מכולות. אורך תא השיט ברנדרכט (אנ') 500 מטרים, רוחבו 68 מטרים ועומקו 13.5 מטרים. בזמן פתיחתו ב-1989 היה זה תא השיט הגדול בעולם וכיום הוא השני, אחרי תא השיט Kieldrecht שאף הוא נמצא בנמל אנטוורפן (בגדה השמאלית).
שני טרמינלים של מכולות נבנו בגדה הימנית. טרמינל אירופה החל לפעול ב-1990 וטרמינל הים הצפוני ב-1997. הרציפים הישנים, (למשל רציף נפוליאון) משופצים כדי להתאימם לתפעול מטען מודרני. רציף אמריקה, רציף אלברט ורציף הנמל השלישי חודשו כדי להתאימם לעבודה עם אוניות מסוג פנמקס (אוניות בעלות שוקע של עד 13 מטרים). רציף נוסף עובר שיפוצים כדי להתאימו לדור החדש ביותר של אוניות מכולות.
הגדה השמאלית
התוכניות הראשונות לפיתוח הגדה השמאלית של הנמל החלו בשנות ה-60 והן צברו תאוצה בשנות ה-90. כיום המסחר ברציף Vrasene כולל בין השאר מוצרים הקשורים לתעשיית היערות ורכבים. בסיום העבודות על רציף זה אורכו יהיה 5 ק"מ ויאפשר גישה לאוניות בעלות שוקע של עד 14.5 מטרים.
כדי להתאים לנפח המטען הגדל ולאחר שהטרמינלים של המכולות בגדה הימנית הגיעו למכסתם המקסימלית[8] נבנה קומפלקס רציפים חדש בשם רציף Deurganck. קומפלקס זה פתוח לנהר הסכלדה והגישה אליו לא דורשת מעבר דרך תאי שיט[9]. הטרמינל הראשון בקומפלקס נפתח ב-2005. מכסת הרציף כולו מוערכת ב 8–9 מיליון TEU. אורך רציפי הקומפלקס 5.5 ק"מ[10] והוא בנוי מ 1,200,000 מטר מעוקב של בטון. מ-2015 החלק הצפוני של הרציף מופעל בשיתוף על ידי חברת MSC וחברת PSA International (אנ'). החלק הדרומי של הרציף מופעל על ידי חברת DP World (אנ').
ב-2016 נחנך תא השיט Kieldrecht שמאפשר גישה לרציפים הפנימיים של הגדה השמאלית. זהו תא השיט הגדול בעולם. כדי לאפשר גישה לאוניות ההולכות וגדלות הוא עמוק אף יותר מתא השיט Berendrecht (נמצא בגדה הימנית). תא שיט זה הוא השני שמוביל לרציפים הפנימיים בגדה השמאלית מה שמהווה מנגנון הגנה- אם תא אחד לא פועל התא השני מאפשר כניסה ויציאה של אוניות מהרציפים. תא השיט מתחבר ל Waasland canal. משם לאוניות יש גישה לכל הרציפים הפנימיים[11].
קישורים חיצוניים
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל תחבורה | ||
אתר האינטרנט הרשמי של נמל אנטוורפן (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 http://www.portofantwerp.com/nl/publications/statistieken/statistisch-jaarboek-2013
- ^ "Focus on the port"
- ^ U.S. Army in World War II, The Transportation Corps: Operations Overseas, van J. Bykofsky en H. Larson, Office of the Chief of Military History, Department of the Army, Washington DC, 1957. Page: 320-324
- ^ Antwerp - Portrait of a Port, George van Cauwenbergh, Antwerpse Lloyd - Antwerpen 1983
- ^ Antwerp Port Authority Invests 1.6 billion euros -- ANTWERP, Belgium, October 6, 2010 /PRNewswire/
- ^ Port of Antwerp to launch world's first hydrogen tug. The Engineer. 2 October 2019.
- ^ Port of Antwerp, Port Centre
- ^ Van Marle, Gavin (31 January 2008). "Europe Terminals stretched to limit". Lloyds List Daily Commercial News. pp. 8–9.
- ^ Port Layout: Further expansion of the Deurganck dock". Port of Antwerp. 2008
- ^ Port of Antwerp pamphlet "The Deurganck Dock", 2014
- ^ Port OF Antwerp Starts Building The Largest Lock In The World, Antwerp Port Authority
29780764נמל אנטוורפן