ניקולה ז'קוב
 | |
| הגנרל ניקולה טודורוב ז'קוב | |
| לידה |
6 בינואר 1865 סליבן, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
1 בנובמבר 1949 (בגיל 84) פוסן, בוואריה, גרמניה המערבית  |
| השתייכות |
 צבא ממלכת בולגריה |
| תקופת הפעילות | 1885–1919 (כ־34 שנים) |
| דרגה | גנרל |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד כוחות הצבא הבולגרי במערכה הבלקנית, במלחמת העולם הראשונה, מ-6 באוקטובר 1916 ועד 8 בספטמבר 1918 | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת בולגריה-סרביה (1885), ראש המטה של הארמייה השנייה במלחמת הבלקן הראשונה, בגזרת אדירנה. מפקד כוחות צבא בולגריה במערכה הבלקנית במלחמת העולם הראשונה | |
| עיטורים | |
|
אות הכסף של ממלכת בולגריה על גילוי אומץ בשדה הקרב אות הנסיך בטנברג על גילוי אומץ בשדה הקרב אות מסדר מריט של הצבא הבולגרי המלכותי עיטור פור לה מריט צלב הברזל דרגה שנייה עיטור מסדר הנשר האדום הגרמני עטור מסדר הכתר של וירטמברג עיטור מסדר כתר הכסף הגרמני עיטור לאופולד האוסטרי עיטור מסדר מריט האוסטרו-הונגרי עיטור עות'מאני הכוכב של גליפולי עיטור עות'מאני על הצטיינות יתרה בשדה הקרב | |
| תפקידים אזרחיים | |
| שר המלחמה הבולגרי מ-25 בספטמבר 1915 ועד 6 באוקטובר 1916 | |
ניקולה טודורוב זֵ'קוֹב (בבולגרית Никола Тодоров Жеков; 6 בינואר 1865, סליבן, האימפריה העות'מאנית – 1 בנובמבר 1949, פוסן, גרמניה המערבית) היה גנרל, שר המלחמה ומפקד כוחות צבא ממלכת בולגריה, במערכה בבלקן במלחמת העולם הראשונה.
תחילת הקריירה
ז'קוב למד באקדמיה הצבאית בסופיה והתנדב לשרת בגדוד מילואים במהלך מלחמת בולגריה-סרביה (1885). שנה מאוחר יותר השתתף באופן פעיל בהפיכה הצבאית, בה הודח אלכסנדר בטנברג, נסיך בולגריה. לאחר הפיכת הנגד נשפט והורד בדרגה. כשעלה לשלטון הנסיך פרדיננד הראשון התהפכו היוצרות, והוא הוחזר לצבא ונשלח ללמוד באקדמיה הצבאית בטורינו, אותה סיים בהצטיינות בשנת 1894. בראשית המאה ה-20, בדרגת רב-סרן, הוצב לתפקידי הדרכה באקדמיה הצבאית בסופיה, ולאחר מכן בשנת 1910 מונה לתפקיד מפקד הגדוד הראשון של חיל הרגלים. במהלך מלחמת הבלקן הראשונה שירת כראש המטה של הארמייה הבולגרית השנייה, שכבשה את העיר אדירנה. לאחר המלחמה חלה ולא השתתף במלחמת הבלקן השנייה, אשר לאחריה מונה למושל מערב תראקיה. בין השנים 1913–1914 השתתף בצוות המשא ומתן הבולגרי, אשר דן עם נציגי האימפריה העות'מאנית על כינון הסכם אי-לוחמה.
בהמשך מונה לתפקיד סגן הרמטכ"ל של צבא בולגריה וב-25 בספטמבר 1915, שבועות ספורים לפני כניסת בולגריה למלחמת העולם הראשונה, הועלה לדרגת מאיור גנרל ומונה לשר המלחמה הבולגרי. ז'קוב היה לאומן בולגרי חסר פשרות, חסיד נלהב של בולגריה הגדולה ואת משנתו המיליטנטית, שעיקרה החזרת השטחים האבודים בחבל מקדוניה, דאג לנטוע בקרב קציני צבאו מחד, והמלך פרדיננד מאידך. הוא הטיף ללא הרף לתקיפה צבאית כנגד הסרבים[1].
מלחמת העולם הראשונה
על ז'קוב הוטלה המשימה להכין את הצבא הבולגרי לקראת ההצטרפות למלחמה לצד מעצמות המרכז. עם ההכרזה על המלחמה ב-14 באוקטובר 1915, פיקד ז'קוב בפועל על כוחות צבא בולגריה במערכה בבלקן, מינוי שקיבל תוקף רשמי בהמשך. ז'קוב מצא שפה משותפת עם הגנרל הגרמני הקשוח אוגוסט פון מקנזן, מפקד החזית, ושני הצבאות הצליחו במקום בו נכשלו האוסטרו-הונגרים קודם לכן – הכנעת סרביה. הצבא הבולגרי נחל הצלחה גם בחזית המקדונית וכבש חלקים בתראקיה, בכלל זה מפרץ קוואלה בשטח היווני. בהמשך, נעתר ללחץ של מקנזן להקצות כוחות לחזית הרומנית, וגם שם נחלו הצבאות הצלחה וכבשו את חבל דוברוג'ה. ההתנגדות מבית למלחמה הלכה וגברה, בהנהגתו של מנהיג מפלגת האיכרים אלכסנדר סטמבוליסקי, אשר ניצל חוסר שביעות רצון גם בקרב קציני הצבא מתפקודו של ראש הממשלה המכהן וסיל רדוסלאבוב ואף ניסה לרתום את ז'קוב לעניין.
בתחילה התנגד ז'קוב למהלך, אך ככל שהחזית נטתה לרעת הבולגרים גברה האופוזיציה לרדוסלאבוב, עד שהודח ביוני 1918. ז'קוב חלה ונאלץ לצאת ב-8 בספטמבר 1918 לסנטוריום ליד וינה כדי להחלים. ז'קוב עזב את הפיקוד בזמן הגרוע ביותר מבחינת הבולגרים. שבוע לאחר שעזב את הפיקוד והעבירו לסגנו הגנרל גאורגי טודורוב, נערך קרב דוברו פולה בו הובסו הבולגרים, נפרצו קוויהם והחזית כולה התמוטטה, עניין שהוביל לבקשה בולגרית להפסקת אש ולבסוף כניעתה.
אחריתו
ב-4 בנובמבר 1919 הודח ז'קוב מכל תפקידיו ושוחרר מהצבא. הוא בחר לחיות בגלות בגרמניה, אך באוקטובר 1921 שב לבולגריה כדי להגן על שמו הטוב. ב-21 באוקטובר נשפט על חלקו בכישלון מלחמת העולם הראשונה ותוצאותיה כפי שבאו לידי ביטוי בחוזה ניי ונידון ל-10 שנות מאסר. בשנת 1924 חנן אותו המלך בוריס השלישי, וז'קוב התמסר לכתיבת זכרונותיו ופרקי היסטוריה צבאית בולגרית. במהלך מלחמת העולם השנייה, הפגין ז'קוב דעות פרו-נאציות מובהקות ואף יצר קשרי ידידות אישיים עם אדולף היטלר. משנכנס הצבא האדום הסובייטי לבולגריה בספטמבר 1944 נמלט ז'קוב לגרמניה. ב-1 בפברואר 1945 הוצאו להורג הנסיך קיריל וראש הממשלה לשעבר בוגדן פילוב, שהיו חברי מועצת העוצרים שפעלו לצד המלך סימאון השני, בליווי קבוצה גדולה של פוליטיקאים, אנשי צבא ועיתונאים, בעוון שיתוף פעולה עם הנאצים. במועד זה הוטל גם על ז'קוב גזר דין מוות שלא בפניו[2]. ז'קוב הלך לעולמו ב-1 בנובמבר 1949 בעיר פוסן שבבוואריה, בגרמניה המערבית. ב-7 בנובמבר 1992 הועברו עצמותיו לקבורה במאוזולאום הצבאי בסופיה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ניקולה ז'קוב,"תקציר-ביוגרפי", באתר firstworldwar.com (באנגלית).
- ^ Bulgaria in the Second World War by Marshall Lee Miller, Stanford University Press, 1975.
