נחום זולוטוב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף נחום זלוטוב)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נחום זולוטוב
נחום זולוטוב, ינואר 2013
נחום זולוטוב, ינואר 2013
נחום זולוטוב, ינואר 2013
לידה 17 בנובמבר 1926
ורשה, פולין
פטירה 15 במאי 2014 (בגיל 87)
תקופת הפעילות 1990–1950
יצירות ידועות בית תרבות וזיכרון בניצנים
פרסים והוקרה פרס רוקח (פעמיים) ופרס רכטר

נחום זולוטוב (17 בנובמבר[1] 1926, ורשה, פולין15 במאי 2014) היה אדריכל ישראלי, זוכה פרס רוקח (1961, 1973) ופרס רכטר (1963).

ביוגרפיה

זולוטוב נולד בשנת 1926 בוורשה בירת פולין, ובשנת 1935, בילדותו, עלה לארץ ישראל עם משפחתו והתיישב עמהּ בתל אביב. למד בבית הספר העממי תל נורדאו ובבית הספר התיכוני למסחר.[2] בנעוריו (19391944) למד פיסול בסטודיו אבני–שטרנשוס אצל הפסל משה שטרנשוס, שעמו שמר על קשר גם בעתיד ושילב את עבודותיו בפרויקטים שונים, שהבולט בהם הוא בית התרבות וההנצחה בניצנים. לאחר סיום לימודיו התיכוניים שירת במשך שנה במשטרת היישובים העבריים (שבמהלכה שמר בשדות קיבוץ עין השופט), ולאחריה החל בלימודי אדריכלות בטכניון בחיפה. הוא הפסיד שנת לימודים כששירת בצה"ל במלחמת העצמאות, וסיים את לימודיו בשנת 1950. החל משנת 1955 יצא לדרך עצמאית.

בשנות ה-50 ובה-60 היה זולוטוב לאחד מהאדריכלים המובילים והמצליחים של סגנון הברוטליזם בישראל, וחלוץ בחשיבה מתקדמת לגבי הבנייה העירונית בתל אביב. בשנת 1958 תכנן את הבניין הגבוה הראשון בתל אביב. הבניין, שהוקם ברחוב בן יהודה 77–79, היה בן 11 קומות (קומת מסחר, קומת עמודים, 8 קומות מגורים וקומת גג, שבה שכן משרדו), והיווה נקודת מפנה בתכנון העירוני בישראל – לא רק פרויקט חלוצי בתחום הבנייה לגובה, אלא הוא אף הכיל את חנות הסופרמרקט הראשונה בישראל, שאותה הקימה חברת שופרסל. בעקבות עקשנותו, שהביאה להקמת הבניין, על ייחודו כבניין גבוה ראשון בעיר וכן הטכנולוגיה שבה הוקם – זכה עליו זולוטוב בפרס רוקח לאדריכלות בשנת 1961.[2][3]

זולוטוב ביקש להמשיך את התפיסה של הבנייה לגובה ותכנן שכונה גדולה של מגדלים בני עשרות קומות בגבעתיים. לשיטתו, יש להקים מגדלים קבועים ובכך לאפשר אזורי גינון גדולים יותר, באזורים כמו גבעתיים, שבהם ניתן, הודות לאקלים, להקים גינות גדולות.[4] הפרויקט לא הוקם בסופו של דבר, בשל התנגדות הוועדה לבניין ערים והחברה הקבלנית. פרויקטים משמעותיים נוספים שהציע ולא יצאו אל הפועל הם תוכנית לשדרות רוטשילד – שבה הציע לבטל את שדרת העצים ובמקומה לקבוע כביש מהיר טבעתי ומגדלי מגורים, מסחר ועסקים. כמו כן, הציע תחנה לתחבורה מרכזית בתל אביב (באתר של בית הדר והחניון הסמוך לו).

בשנת 1963 זכה בפרס רכטר (שהוענק באותה שנה לראשונה) על בית ההארחה בעין עבדת.[5]

בשנת 1966 נחנך בקיבוץ ניצנים אחד מהמבנים החשובים בתולדות האדריכלות הישראלית בתכנונו של זולוטוב. הבניין, שיועד לבית זיכרון לבני הקיבוץ וחיילי גדוד 53 של חטיבת גבעתי שנפלו על הגנת הקיבוץ במלחמת העצמאות[6] (בהם אחיו הגדול, בצלאל), וגם כאולם תרבות, נבנה ברוח סגנון הברוטליזם, תוך שילוב משחקי אור וצל מרשימים. הבניין, המזכיר בונקר או עמדה צבאית, משקיף על מיקומו המקורי של הקיבוץ. הבניין על מרכיביו השונים, מבקש להוביל בקרב המבקרים בו את תחושת הלוחם במלחמה על ביתו וכן את תחושת האובדן על אלה שנפלו. לצד הבניין הזמין זולוטוב את הפסל משה שטרנשוס להציב אנדרטה לנופלים.

בשנת 2011 יצא לאור הספר "נחום זולטוב - אדריכל ומתכנן ערים" מאת האדריכלית טוּלה עמיר. שנה לאחר מכן זכה ב"אות יקיר עמותת האדריכלים". ארכיונו האישי של זולטוב נמסר בחלקו למרכז המידע לאמנות ישראלית במוזיאון ישראל ובחלקו לארכיון אדריכלות ישראל.

זולוטוב נפטר במאי 2014, בגיל 87. נקבר בבית העלמין מנוחה נכונה בכפר סבא.[7] הותיר את אשתו, מרים לבית פיינשטיין, את שתי בנותיו, טלי צוקר ואורית גורי (מוזיקאית), נכדים ונינים.[1][7]

עבודות נבחרות

גלריית תמונות

ראו גם

לקריאה נוספת

  • טולה עמיר, נחום זולוטוב: אדריכל ומתכנן ערים, תל אביב: אמה; מרכז הספר והספריות בישראל – המפעל לספרי אמנות פלסטית, תשע"א 2011.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 "Zolotov, Nachum," in: Who's Who in Israel and in the Work for Israel Abroad, 1969, p. 310.
  2. ^ 2.0 2.1 ח. לוריא, זכו בפרס-רוקח לאדריכלות, מעריב, 10 בספטמבר 1961.
  3. ^ נועם דביר, בבן יהודה ייסדתי את תרבות הצריכה הישראלית, באתר הארץ, 2 באפריל 2010.
  4. ^ ישעיהו אביעם, גם גבעתיים תצמח לגובה?, מעריב, 20 ביוני 1963; נ. זולוטוב רוצה בבתים גבוהים, דבר, 15 בספטמבר 1961.
  5. ^ פרס רכטר - לאדריכל זולוטוב, דבר, 14 בינואר 1963; תקוה ויינשטוק, אדריכל צעיר ובית בעבדת – זכו ב"פרס רכטר", מעריב, 15 בינואר 1963 .
  6. ^ ישעיהו אביעם, "יזכור" לחללי גדוד 53, מעריב, 10 באוקטובר 1966.
  7. ^ 7.0 7.1 אדריכל נחום זולוטוב באתר "אבלים".
  8. ^ טוביה כרמל, "כיפה הפוכה" במרכז בית-הכנסת, מעריב, 5 בינואר 1966; טוביה כרמל, בית-כנסת מרכזי בנצרת עילית, מעריב, 15 באוגוסט 1966.
  9. ^ פרס רוקח לגדעון שריג ונחום זולוטוב, דבר, 27 בדצמבר 1972.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25793998נחום זולוטוב