נורה קונולי אובריאן
| לידה | אדינבורו, סקוטלנד |
|---|---|
| פטירה | דבלין, אירלנד |
| מקום קבורה | בית הקברות גלאסנווין |
| ידועה בשל | פעילות למען עצמאות אירלנד |
| מקצוע | סופרת, פוליטיקאית, מארגנת איגודי עובדים |
| תפקיד | סנאטורית |
| מפלגה | מפלגת הלייבור, שין פיין |
| בן זוג | שיימוס אובריאן |
נורה קונולי אובריין (באנגלית: Nora Connolly O'Brien; 14 בנובמבר 1892 – 17 ביוני 1981) הייתה פעילה רפובליקנית וסופרת אירית. השתתפה במרידת הפסחא ומלחמת העצמאות האירית, ושירתה כחברה בסנאט האירי.
ראשית דרכה
נורה קונולי אובריאן הייתה בתם של הרפובליקני האירי והמנהיג הסוציאליסטי ג'יימס קונלי ואשתו לילי קונולי.[1] היא נולדה באדינבורו, אחת מתוך שבעת ילדיהם.[2] היא עברה עם המשפחה שלה לדבלין כשהיא הייתה בת שלוש. בנוסף לחינוך הפורמלי, היא למדה אירית בשיעורים של הליגה הגאלית. אמה לימדה אותה לקרוא, לכתוב וחשבון בגיל שלוש.[3][4] המשפחה עברה לטרוי, ניו-יורק, כאשר נורה הייתה בת תשע כשאביה קיבל שם עבודה. העבודה לא הסתדרה, ובתקופה זו הוא הפך ליותר ויותר פוליטי, וכשהמשפחה בסופו של דבר חזרה לאירלנד בשנת 1910, זה היה לבלפסט.
לאחר שאביה הוצא להורג בשל תפקידו כמנהיג בהתקוממות של 1916, בני המשפחה השורדים ניסו לעזוב לארצות הברית, אבל רשויות הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד דחו את בקשתם לדרכונים. ואולם, הם לא ויתרו, ונסעו לבוסטון דרך אדינבורו, כשנורה משתמשת בשם הבדוי מרגרט (שמה האמצעי). בבוסטון, היא פגשה את שיימוס אובריאן, שליח של מייקל קולינס, לו היא נישאה מאוחר יותר, בשנת 1922. כאשר רצתה לחזור לאירלנד, נמנעה כניסתה, אך שוב היא לא ויתרה, והסתתרה בספינה מליברפול כשהיא לבושה כמו ילד.
קריירה פוליטית
לפני מרידת 1916
נורה קונולי הייתה מושפעת מאוד מאמונותיו הפוליטיות של אביה ג'יימס קונולי, אשר היה מחויב למטרה הרפובליקנית ולסוציאליזם ולאיגודי העובדים, וכך גם נורה. מגיל צעיר היא השתתפה באספות פוליטיות עם אביה, וליוותה אותו במסע נאומים בסקוטלנד של ארבעה חודשים כשהייתה בת 8.[5]
לאחר המעבר לבלפסט בשנת 1910, היא החלה להיות יותר ויותר מעורבת בתנועת העבודה והתנועה הרפובליקנית, בעוד אביה ג'יימס נשאר בדבלין והפך למארגן של איגוד התחבורה והעובדים הכלליים (ITGWU).[6] היא הייתה חברה מייסדת של צעירי הצבא הרפובליקני, שפעלו נגד החלוקה של צפון אירלנד בעת שמשבר העצמאות הלך וגבר. היא גם עזרה להקים את סניף בלפסט של קומן נה מאן, זרוע הנשים של המתנדבים האירים, ארגון פארה-צבאי רפובליקני.[5]
נורה השתתפה בשביתה הראשונה שלה בעת שעבדה בבלפסט, נגד תנאי העבודה במפעל.[7][8] ב-1914, כשהתוכניות למרידה התחילו להתגבש, נורה ואחותה פעלו כשליחות והעבירו תחמושת וכלי נשק ממקומות מסתור עבור ארסקין צ'ילדרס, וקיבלו בתמורה שני רובים. נורה אז נשלחה לארצות הברית עם מסרים מאביה לגבי ההתקוממות המתוכננת ב-1916.
כשחזרה לדבלין, היא נפגשה עם חברי המועצה הצבאית שתכננו את המרידה. בימים שלפני, נורה נשלחה בחזרה לבלפסט כדי לנסות ולשכנע את הפעילים המובילים שם להצטרף למאבק. תחת פיקודה של נורה בת ה-23, תשע חברות קומן נה מאן חזרו לדבלין כדי לקחת חלק במאבק, והן היו הקבוצה המאורגנת היחידה לעזוב את אלסטר כדי לקחת חלק במרידה.[9]
מרידת הפסחא ב-1916
בהצהרתה ללשכת ההיסטוריה הצבאית, היא תיארה את "הזכות הנדירה" של בישול ארוחת בוקר עבור מנהיגי המרידה בליברטי הול בבוקר של פריצת ההתקוממות.[10] היא אז נשלחה חזרה למחוז טיירון עם פקודות מפטריק פירס לגיוס המחלקה הצפונית של המתנדבים האירים.[5] לאחר שניסיון זה כשל, היא חזרה לדבלין עם אחותה, אך בשל שיבושים ברכבת, השתיים הגיעו בחזרה לדבלין שעות ספורות לאחר שכוחות המרי נכנעו לבריטים.[11]
היא ביקרה את אביה הפצוע בטירת דבלין בלילה שלפני הוצאתו להורג. לפני שהם נפרדו לשלום, הוא הביע את חששותיו לשלום משפחתו, הזהיר שתהיה נגדם טינה, והמליץ שיעזבו לארצות הברית.[12]
קריירה פוליטית 1916–1918
בבוסטון, נורה המשיכה לגייס תמיכה למטרה הרפובליקנית, ופעם אחת דיברה במשך שעות בפנוויל הול על מנת להשיג תמיכה אמריקאית והכרה ברפובליקה האירית.[13] היא כתבה ספר שכותרתו "המסורת הרצופה" ("The Unbroken Tradition"), שבו היא מתארת את אירועי מרידת הפסחא, ואשר לאחר מכן הוחרם על ידי הנשיא וודרו וילסון כשארצות הברית הצטרפה למלחמת העולם הראשונה, והספר גונה כ"אנטי-בריטי".[14]
ב-1917 היא חזרה בעילום שם לאירלנד. כשחזרה לפעילותה הפוליטית, היא חלקה על מדיניות מפלגת הלייבור לגבי נייטרליות במלחמה, ופעלה לגיוס קולות למען מפלגת שין פיין בבחירות הכלליות של 1918.[15]
מלחמת העצמאות ומלחמת האזרחים 1919–1923
בעקבות חזרתה לאירלנד בשנת 1917, היא נשארה פעילה בקומן נה מאן ונלחמה במהלך מלחמת העצמאות, מ-1919 עד 1921. אחרי חתימת האמנה האנגלו-אירית, קומן נה מאן היה בצד המתנגד להסכם. עם פרוץ מלחמת האזרחים האירית, היא פיקחה על תחנת עזרה ראשונה בטרה הול. בשלב זה, קומן נה מאן הוצאה מחוץ לחוק על ידי ממשלת מדינת אירלנד החופשית, ובנובמבר 1922 היא נעצרה ונכלאה בכלא קילמיינהאם, עם הרבה חברות ארגון אחרות.[5] היא שוחררה ב-1923.
קריירה פוליטית מאוחרת
ב-1926 היא ייסדה, יחד עם אחיה, את מפלגת הפועלים של אירלנד, אשר התקיימה במהלך 7–1926. בעקבות אספת הקונגרס הרפובליקני ב-29–30 בספטמבר 1934 בבית העירייה ברתמיינס, התנועה הסוציאליסטית באירלנד היה חלוקה בשאלה האם הקונגרס צריך להתארגן מחדש בתור מפלגה סוציאליסטית מהפכנית חדשה, או להישאר כחזית מאוחדת של כל הכוחות הפרוגרסיביים נגד הפשיזם.[16] נורה תמכה בהקמת מפלגה, אך כאשר התקבלה החלטה להישאר בחזית מאוחדת, היא וקבוצתה פרשו מהקונגרס. היא הנהיגה את סניף מפלגת העבודה בדרימנה, שבדבלין, אבל התפטרה מהמפלגה כאשר מצע רפובליקת העובדים נמחקה מחוקתה בשנת 1939.
במהלך שנות ה-1930 היא עבדה כסטטיסטיקאית עבור איגוד ITGWU, ובתור סוכנת טלגרף במהלך מלחמת העולם השנייה, עד שבריאות לקויה אילצה אותה לפרוש.[5] היא מונתה לסנאט האירי בשנת 1957 על ידי הטישך, איימון דה ואלירה, אך הדגישה שהיא לא תצטרף למפלגתו, פיאנה פול, ותישאר עצמאית, אך עם זאת היא טכנית מופיעה ברשומות בתור סנאטורית מטעם פיאנה פול.[12] במהלך שירותה, היא חסמה חוקים רבים, כולל ההצעה לבטל את הבחירות בשיטה היחסית וחוק בגיבוי הכנסייה לשלוח עברייניות צעירות למכבסות המגדלנה. היא מונתה שנית ב-1965 על ידי שון למס, אך יורשו ג'ק לינץ' לא הציע את חידוש מינויה, ובכך היא סיימה את הקריירה הפוליטית שלה.
תמיכה ברפובליקנים במהלך "הצרות"
קונלי אובריין הייתה תומכת של ה-IRA הזמני.[17]
ב-1977 היא נאמה בהלוויה של רמטכ"ל צבא השחרור הלאומי האירי, שיימוס קוסטלו, ואמרה, "מכל הפוליטיקאים והאנשים הפוליטיים שעמם היו לי שיחות, ואשר קראו לעצמם חסידים של קונולי, הוא היה היחיד שבאמת הבין למה ג'יימס קונולי התכוון כשהוא דיבר על חזונו לחופש של העם האירי."[18]
זמן קצר לפני מותה ב-1981, היא דיברה באספה הכללית של שין פיין ל-1980.
מותה
נורה קונולי אובריין נפטרה בבית החולית מית', בדבלין, ב-17 ביוני 1981, עשרה ימים לאחר שאושפזה עקב בריאות רופפת. היא הייתה בת 88. נורה היה האחרונה לשרוד מבין שבעת הילדים של ג'יימס ולילי. לא היו לה ילדים משלה. בעלה שיימוס נפטר ששנים קודם, בשנת 1962.[19] היא קבורה בבית הקברות גלאסנווין.
לפני מותה, נורה ביקשה שתיערך לה הלוויה רפובליקנית. יותר מ-200 אנשים התאספו לצד הקבר שלה, וחגגו את חייה בכנסייה בדרימנה. הטישך באותו זמן, צ'ארלס הוהי, לא השתתף בהלוויה, אף שתכנן לעשות כך; כאשר התבקש להגיב על היעדרו, הוא סירב, אך לטענת מקורות הוא החליט להימנע מהלוויה בשל האופי הרפובליקני הגלוי שלה.[20]
ביבליוגרפיה
- The Irish Rebel (1916)
- The Unbroken Tradition (1918)
- Portrait of a Rebel Father aka Born of a Rebel Father (1935)
- James Connolly Wrote for Today – Socialism (1978)
- We Shall Rise Again (1981, Mosquito Press)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ O'Brien, Eileen (24 באפריל 1976). "Nora Connolly-O'Brien". The Irish Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Death of Mrs Nora Connolly - O'Brien". The Irish Times. 18 ביוני 1981.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "NORA CONNOLLY O'BRIEN". Glasnevin Trust.
- ^ O'Brien, Eileen (24 באפריל 1976). "Nora Connolly-O'Brien". The Irish Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 O'Brien, Nora Connolly, Lawrence William White, Dictionary of Irish Biography
- ^ "Nora Connolly O'Brien". Glasnevin Trust.(הקישור אינו פעיל)
- ^ "Remembering the Past | An Phoblacht". www.anphoblacht.com.
- ^ "NORA CONNOLLY O'BRIEN". www.glasnevintrust.ie.
- ^ Remembering the Past, An Phoblacht, 22 June 2006
- ^ "Statement by Mrs. Nora Connolly O'Brien," (PDF). www.bureauofmilitaryhistory.ie. Bureau of Military History. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2017-11-23. נבדק ב-2018-06-03.
- ^ William White, Lawrence. "O'Brien, Nora Connolly". Dictionary of Irish Biography.
- ^ 12.0 12.1 O'Brien, Eileen (24 April 1976). "Nora Connolly-O'Brien". The Irish Times.
- ^ "Statement by Mrs. Nora Connolly O'Brien," (PDF). www.bureauofmilitaryhistory.ie. Bureau of Military History. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2017-11-23. נבדק ב-2018-06-03.
- ^ Connelly O'Brien, Nora (1981). We Shall Rise Again. Ireland: Mosquito Press. ISBN 9780907772019.
- ^ William White, Lawrence. "O'Brien, Nora Connolly". Dictionary of Irish Biography.
- ^ Byrne, Patrick. "Memories of the Republican Congress 1934-84". Ireland and the Spanish Civil War. אורכב מ-המקור ב-28 באוקטובר 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ https://www.jstor.org/stable/29735380?seq=1#page_scan_tab_contents
- ^ "Séamus Costello: An Appreciation". irsp.ie. אורכב מ-המקור ב-2016-03-06. נבדק ב-2018-06-03.
- ^ "Death of Mrs Nora Connolly - O'Brien". The Irish Times.
- ^ O' Regan, Michael. "Nora Connolly O'Brien Buired at Glasnevin". The Irish Times.(הקישור אינו פעיל)
33557202נורה קונולי אובריאן