ליברטי הול
 |
ליברטי הול (באירית: Halla na Saoirse; באנגלית: Liberty Hall) הוא בניין בדבלין, אירלנד, בו יושב המטה של איגוד מקצועות השירות, התעשייה, והטכנולוגיה (SIPTU). הבניין העכשווי, שתוכנן על ידי דזמונד ריי או'קלי, היה בעת בנייתו בשנות ה-1960 בניין הקומות הגבוה ביותר באירלנד, והוא עדיין מהגבוהים בדבלין.[1] הבניין נבנה במיקומו של בניין ליברטי הול ההיסטורי, בניין בעל חשיבות גדולה במורשת אירלנד ששימש בראשית המאה העשרים מרכז לפעילות מהפכנית ופעילות איגודי עובדים, בין היתר כמטה של צבא האזרחים האירי ושל איגוד עובדי התחבורה והתעשייה הכללית.
היסטוריה
במיקומו הסמוך למזח עידן וליד בית המכס, בניין ליברטי הול היה במקור בית מלון בשם "נורתמברלנד". ב-1912 הפך למטה האיגוד של ג'יימס לרקין, ITGWU, איגוד עובדי תעשיית הטקסטיל וההלבשה, וכשבמהלך "הנעילה" של 1913 - השביתה הגדולה ביותר בהיסטוריה של דבלין - קם צבא האזרחים האירי, מיליציה להגנת השובתים מפני אלימות מצד בעלי המפעלים והמשטרה, היה ליברטי הול למפקדתו. ליברטי הול שימש כמרכז הפוליטיקה הרדיקלית של אירלנד בתקופה שלפני מרידת חג הפסחא, או כפי שתיאר זאת עיתון The Irish Times: "מרכז האנרכיה החברתית באירלנד, והמוח מאחורי כל מהומה והתפרעות". בעת השביתה הקימו מוד גון וקונסטנס מרקייביץ', יחד עם נשות איניניה נה הרין, מטבח חינמי עבור משפחות העובדים השובתים, והלנה מולוני ניהלה שם מפעל לחולצות שהוקם על ידי איגוד הנשים כדי לספק תעסוקה לנשים ברשימה השחורה של המעבידים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נתלה שלט גדול על חזית הבניין, עם הסיסמה: "לא נשרת לא מלך ולא קייזר, אלא רק את אירלנד", כמחאה נגד ניסיונות גיוס צעירים אירים לצבא הבריטי. העיתון של צבא האזרחים, The Irish Worker ("הפועל האירי"), הודפס בליברטי הול. העיתון נסגר על ידי ממשלת בריטניה בטענה להסתה בתוקף החוק להגנת הממלכה 1914. הוא הוחלף במשך זמן קצר על ידי עיתון בשם The Worker ("הפועל"), עד שגם הוא נסגר. ג'יימס קונולי ערך שם עיתון נוסף, The Workers' Republic ("רפובליקת הפועלים") מ-1915 ועד מרידת חג הפסחא ב-1916.
בשבועות ובחודשים שלפני מרידת הפסחא שימש ליברטי הול גם כבית חרושת ומחסן לתחמושת ונשק עבור ההתקוממות המתוכננת, והתקיימו בו הדרכות לתכנון צבאי. הכרזת העצמאות הודפסה בדפוס של קונולי בליברטי הול, וב-24 באפריל 1916, בפתיחת המרידה, התכנסו המורדים בליברטי הול, ויצאו משם כדי לכבוש את בית הדואר המרכזי ואת שאר יעדיהם. הבניין נפגע מירי ארטילריה במהלך המרידה, אך לא נהרס. הוא היה ריק במהלך כל שבוע ההתקוממות, עובדה שלא הייתה ידועה לבריטים, אשר בחרו בליברטי הול כמטרה הראשונית שלהם בדיכוי המרידה. לאחר המרידה שוקם הבניין.
בסוף שנות ה-1950 הוכרז בניין ליברטי הול כלא בטיחותי ונהרס. הבניין הנוכחי, שבו שש עשרה קומות, נבנה בין 1961 ו-1965. הבניין החדש נפגע בפיגוע מכונית תופת של כוח המתנדבים מאלסטר (מיליציה פרוטסטנטית) ב-1 בדצמבר 1972. בפיגוע התנפצו חלונות הבניין, וכן נפגעה התצפית, אשר נפתחה מחדש רק בתחילת שנות האלפיים.
ב-19 באוקטובר 2006 ביקש איגוד העובדים SIPTU היתר להרוס את מגדל ליברטי הול ולבנות מטה חדש באותו אתר.[2] בשנים הבאות ניתנו היתרים, נבחרו אדריכלים והתוכניות התקדמו,[3] ובפברואר 2012 ניתן ההיתר לבניית מגדל חדיש וגבוה כמעט פי שניים - בעל 22 קומות ונישא לגובה של 100 מטר. הבניין תוכנן להכיל שטחי משרדים, תיאטרון ומרכז מורשת,[4][5] אך בנובמבר 2012 שללה מועצת התכנון של דבלין את ההיתר, בקובעה פה אחד כי הבניין החדש יהיה דומיננטי באופן בלתי סביר בנופה של דבלין. במאי 2009 שודר בערוץ RTÉ One סרט תיעודי על ליברטי הול.[6]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Height reference
- ^ SIPTU Proposal
- ^ Architects
- ^ "New 22-Storey Liberty Hall Plan Gets Go-Ahead". Irish Times. 25 בפברואר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "New Liberty Hall to Climb Higher into the Capital Sky". Irish Independent. 25 בפברואר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Liberty Hall documentary
ליברטי הול30161055Q1823025