הקונפדרציה הפרוסית
הקונפדרציה הפרוסית (בגרמנית: Preußischer Bund, בפולנית: Związek Pruski) הייתה התארגנות של 53 אצילים וכמרים ו-15 ערים בפרוסיה במאה ה-15, במטרה להתנגד לשרירות ליבם של חברי המסדר הטבטוני. היא התבססה על ארגונים דומים, כמו מסדר הלטאה שהוקם ב-1397 בידי אצילי חלמנו.
בשנת 1454, מנהיג הקונפדרציה, יוהנס פון בייסן (יאן בז'ינסקי), ביקש רשמית מהמלך קזימיר הרביעי יגילון, לשלב את פרוסיה בממלכת פולין (1385–1569) כפייף. הבקשה סימנה את תחילתן של מלחמת שלוש עשרה השנים (אנ') בין מדינת המסדר הטבטוני לפולין, כאשר הערים הפרוסיות מימנו את העלויות הצבאיות של פולין.
רקע כללי
על פי השלום הראשון של טורון ב-1411, לאחר מפלתם של האבירים הטבטוניים בקרב על גרונוולד, המסדר הטבטוני נדרש לשלם פיצויים גבוהים לממלכת פולין. מדינת המסדר הטילה מיסים גבוהים על הערים לצורך גיוס הכספים וכן על מנת להתחמש למלחמה נוספת נגד פולין. בשנות העשרים של המאה הארבע-עשרה הביא המאסטר הגדול פול פון רוסדורף יציבות למסדר וליחסיו הדיפלומטיים עם פולין, אך הלחימה עם פולין התחדשה בשנת 1431, כאשר פלישת האבירים לפולין במהלך מלחמת האזרחים הליטאית עוררה סכסוך פולני-טבטוני נוסף.
הקמה
לאחר כשלושה עשורים של חוסר שביעות רצון הולך וגובר, מנהיגי פרוסיה (ראו אחוזות פרוסיות) התארגנו כדי להתנגד בצורה יעילה יותר לשלטון המסדר. ב-14 במרץ 1440, קבוצה של 53 אצילים וכמרים ביחד עם 19 ערים פרוסית מברית ההנזה: הערים של דנציג (גדנסק), אלבלונג (Elbląg), תום (טורון) וקניגסברג (Królewiec), ייסדו את הקונפדרציה הפרוסית. כמה עיירות נוספות הצטרפו ב-3 באפריל, אף על פי שהעיר בוטוב (Bytów) לא עשה זאת. בדנציג החברים החדשים חתמו על מסמך[1] שנשמר בארכיון של טורון.
לאחר שנפטר המאסטר הגדול פול פון רוסדורף בשנת 1441, המשיך יורשו, קונראד פון ארליכשאוזן, המשיך לנהל משא ומתן על פשרה עד מותו בשנת 1449. הקונפדרציה השתדלה להשיג תמיכה נגד המסדר הטבטוני בתוך האימפריה הרומית הקדושה. לודוויג פון ארליכשאוזן, המאסטר הגדול של הטבטונים בין השנים 1450–1467, נקט עמדה אגרסיבית יותר כלפי הקונפדרציה. הוא הגיש תביעה בבית הדין של הקיסר פרידריך השלישי (פרידריך השלישי), אשר פסק הדין שלו משנת 1453 הכריז על הקונפדרציה כלא חוקית.
מלחמת שלוש עשרה השנים
בפברואר 1454, הקונפדרציה הפרוסית התמרדה נגד שלטון המסדר הטבטוני. גבריאל פון בייסן ויוהנס פון בייסן, הובילו כעת את הקונפדרציה בתמיכתם של יאן דה יאני ומיכאי שארלייסקי, שניהם מבית אוסטייה, וביקשו את חסותו של המלך קאסימיר הרביעי יגילון מפולין. הם גם ביקשו וקיבלו ערובה לשמירה על זכויות הערים השונות ועל הפריבילגיות של האצולה.
מלחמת שלוש-עשרה השנים הסתיימה בתבוסת המסדר הטבטוני ובשלום טורון השני בשנת 1466. בחוזה המסדר איבד את השליטה על פרוסיה המערבית, שהפכה לפרובינציה אוטונומית של פולין בשם פרוסיה המלכותית. סטיבור דה פוניאק מבית אוסטיה הפך לאדון הטרגליטי של מלבורק. האבירים הטבטוניים שמרו על פרוסיה המזרחית, אך רק תחת חסותו של מלך פולין. הקונפדרציה הפרוסית, שחבריה היו מחולקים בין המחוזות השונים, חדלה מלהתקיים.
לאחר מכן
הצדדים הפולניים והטבטונים הסכימו לבקש את אשרור שלום טורון השני בידי הקיסר פרדריק השלישי ומהאפיפיור פאולוס השני, אך הם גם הסכימו כי אישור זה לא יהיה דרוש לאישור האמנה. אולם זמן קצר לאחר מכן, מחלוקת על מעמדו של הנסיך-הבישוף של ורמיה החלה סכסוך קטן יותר שנקרא מלחמת הכוהנים.
ערים משתתפות
עיירות שהקימו את הקונפדרציה הפרוסית ב־14 במרץ 1440:[1]
| שם |
|---|
| טורון (Toruń בפולנית) כולל "העיר החדשה" |
| קולם (צ'למנו) |
| אלבינג (Elbląg) כולל "העיר החדשה" |
| דנציג (גדנסק) |
| ברנונסברג (Braniewo) |
| קניגסברג (Królewiec), כולל קיינוף (Knipawa) ו "העיר העתיקה" |
| גראודנץ (Grudziądz) |
| שטרסבורג |
| נוימרק |
| לבאו |
| רדן (Reden) |
| וולאו (זנמנסק) |
| אלנבורג (דרוזבה) |
| זינטן (קורנבו) |
| האליגנבאיל (Mamonovo) |
| לנדסברג (Górowo Iławeckie) |
עיירות שהצטרפו לקונפדרציה הפרוסית ב־3 באפריל 1440:
| שם |
|---|
| מווה (Gniew בפולנית) |
| העיר העתיקה של דנציג |
| נוינבורג |
| לואנבורג |
| לבה (Łeba) |
| הלה (הל) |
| פוציג (פאק) |
הערות שוליים
30264478הקונפדרציה הפרוסית