מתווה הקפסולות בישיבות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף מתווה הקפסולות)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מתווה הקפסולות הוא מתווה שגובש על ידי משרד הבריאות וועד הישיבות בתקופת התפרצות נגיף הקורונה בישראל לחזרת תלמידי הישיבות ללימוד בישיבה בחלוקה לקבוצות (קפסולות) קטנות.

רקע

בפורים תש"פ הושבתה מערכת החינוך הכללית עקב התפרצות נגיף הקורונה בישראל. אף שחלק ממערכת החינוך החרדית העצמאית המשיכה לפעול, בכ"ג אדר נסגרו רוב הישיבות. כאשר נפתח זמן קיץ נוצר צורך לגבש מתווה בכדי לאפשר את פתיחתם של הישיבות מבלי ליצור סכנת הדבקה והתפשטות של הנגיף.

תכנון

המתווה תוכנן על ידי שמואל ליטוב, מנכ"ל עיריית בני ברק כדי לאפשר את פתיחתו מחדש של עולם הישיבות תחת מגבלות ההתקהלות של מגפת הקורונה.

ביום שלישי ד' אייר תש"פ אושר המתווה בפורום מצומצם בראשות ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו וביום שישי אושר על ידי ועדת השרים. המתווה קיבל את ברכתם של הרב חיים קנייבסקי והרב גרשון אדלשטיין[1].

בט' בסיון אושר מתווה קפסולות חדש, של קפסולות 'נושמות'. על פי המתווה - הקפסולות יכללו רק 15 בני אדם, אבל לשוהים בו יוּתר ליצור אינטראקציות עם אנשים אחרים ובכלל זה לחזור לביתם, ובלבד שלא יבואו במגע עם חברי הקפסולות האחרות[2].

ביצוע

קפסולות מתמזגות

מקווה טהרה זמני באחת הישיבות

על פי המתווה, ישיבות יוכלו להיפתח כשהן מחולקות לקבוצות קטנות של עד 32 תלמידים, כל קבוצה ("קפסולה") תשהה במתחם סגור ולא תיצור שום קשר פיזי עם אדם מבחוץ, ובכלל זה אנשי הצוות הרוחני ועובדי התחזוקה. אחרי שבועיים של שהיה בבידוד בקפסולה ובאם לא נתגלו שום חולים - יתאחדו כל הקפסולות יחד וישהו בצוותא בלי הגבלות מרחק או חיוב עטיית מסכה. היה ויתגלו חולים או שאחד הבחורים פיתח תסמינים - הקפסולה כולה עוברת לנוהל בידוד למשך 14 יום נוספים. כל מוסד שאימץ את מתווה הקפסולות חויב למנות "נאמן קורונה" שתפקידו להיות אחראי על קיום כלל ההנחיות. בנוסף, כל אחד מהבחורים חויב להפקיד צ'ק עירבון על קיום כלל ההגבלות, הישיבה חויבה להפקיד צ'ק עירבון נוסף וכללי[דרוש מקור] קיום המתווה הותנה בהתחייבות של שהיה ל-45 יום לפחות. ישיבה שרצתה להיפתח על פי מתווה הקפסולות הייתה זקוקה לאישור של המל"ל ומשרד הבריאות. לקראת זמן אלול פורסם כי הקפסולות יוגדלו ל-50 בני אדם וזמן הבידוד יקוצר מתחת ל-14 ימים. למעשה, כבר בחודש אלול וביתר שאת בזמן חורף ההקפדה על הקפסולות הפכה לרופפת ביותר ועיקר משמעותם הייתה ההיתר שניתן לישיבות לפעול גם בזמן הסגר.

קפסולות נושמות

שלא כמו הקפסולות המתמזגות, הקפסולות הנושמות אינן בעלות הגבלת זמן והשוהים בהן אינם מתמזגים אחרי שבועיים של בידוד, אבל השוהים בקפסולות עצמן מורשים ליצור אינטראקציות אפידמיולגיות עם העולם שבחוץ. ההגבלה על הקפסולות היא שבזמן השהות בקפסולות לא תהיה אינטראקציה אפידמיולוגית עם אנשים מקפסולות אחרות, על מנת שאם יתגלה חולה הוא לא ידביק את שוהי הקפסולות האחרות. מתווה קפסולות זה הקיף מקומות רבים יותר, וכלל אולמות שמחות בתי חולים ובתי ספר במערכת החינוך הכללית.

יישום

מתחם בידוד

המתווה אושר בו' באייר ובוצע לראשונה בט' באייר על ידי ישיבת עטרת שלמה וישיבת אור ישראל. וב-20 במאי 2020 אוחדו קפסולות לראשונה. בישיבת עטרת שלמה[3]. המתווה יושם בישיבות רבות[דרושה הבהרה], כשבין הישיבות הבולטות שבהם היא ישיבת חברון בגבעת מרדכי שקלטה מאות מבחוריה בשתי פעימות, האחת בי"ז באייר, מספר ימים לאחר אישור המתווה, והשניה בט"ו בסיון.

בשיא זמן קיץ השתתפו במתווה 16,889[4] בחורי ישיבות חרדיות וציוניות דתיות. אך בזמן אלול, בעקבות השינויים שחלו במבנה הקפסולות והחשיבות של זמן אלול, כמעט כל הישיבות נפתחו על פי המתווה.

הצלחה

מחמת מגבלות המקום, ישיבות מסוימות פתחו את שעריהם באופן חלקי בלבד, והיו גם שפתחו רק ל'קפסולה' אחת בלבד[5]. גם ישיבות שנפתחו באופן נרחב יותר השאירו רבים מחוץ לשעריהם[6]. הלימוד בקפסולות עצמם לא זכה לשבחים ותוּאר כ'רע במיעוטו'. ראש ישיבת סלבודקה הרב משה הלל הירש התבטא כי "בשבעים השנים האחרונות כאן בארץ ישראל, היה זה הזמן הכי קשה לעולם הישיבות". אולם מניעת התחלואה הושגה, ונכון ל-6 ביולי 2020, מתוך 16,000 משתתפים חלו על פי נתוני המל"ל 18 בלבד[7]. מנגד - בישיבות שלא הקפידו על מתווה הקפסולות כמו ישיבת בית מתתיהו אירעו אירועי הדבקה המוניים.

בזמן אלול, בשיאו של הגל השני, חל רפיון כללי בשמירה על מתווה הקפסולות וברוב הישיבות החרדיות התרחשו התפרצויות קורונה המוניות, כשבחלק מהישיבות רוב מכריע של בני הישיבה נדבקו בנגיף. חלק מהישיבות הפכו ל"מלוניות קורונה", כאשר החולים הושארו המתחם הישיבה[8].

בהמשך מגפת הקורונה ובגל השני שהתרחש בחודשים יולי-אוגוסט, היתה כוונה לפתוח גם את מערכת החינוך הכללית במתווה הקפסולות המצומצם.

הערות שוליים