סעודת פורים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף משתה ושמחה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: לא אנציקלופדי, מלא מחקר מקורי והטיה חריפה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: לא אנציקלופדי, מלא מחקר מקורי והטיה חריפה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
צפת, המאה ה-19
פורים טיש בבני ברק, ה'תשע"ב


סעודת פורים היא אחת ממצוות פורים. המצווה היא לאכול ולשתות ביום הפורים.

מקור המצווה

במגילת אסתר נכתב:

כַּיָּמִים, אֲשֶׁר-נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים.

ובגמרא מסכת מגילה (ז, ב[1]) מבוארת מצוות הסעודה, שם אמר רבא: "סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו. מאי טעמא – "ימי משתה ושמחה כתיב". מלשון הכתוב "ימי משתה ושמחה" דרשו חז"ל מצווה לערוך סעודה לכבוד היום, ועוד דרשו שמצווה זו מתקיים רק ביום, ולא בלילה".

זמן הסעודה

כמבואר לעיל, סעודת פורים צריכה להתקיים ביום דווקא. הרמ"א כתב, וכך נוהגים, שיש לקיים את הסעודה אחרי תפילת מנחה. לעומת זאת, הרב ישעיה הלוי הורוביץ כתב בספרו שני לוחות הברית שעדיף להקדים את הסעודה ולאוכלו בבוקר בזמן שהמלכים אוכלים, כמו שהייתה סעודת אסתר שבו נתלה המן וכדי שיוכל להתפלל מנחה ומעריב בזמנם כראוי[2][3].

מכיון שאין מצוות הסעודה מתקיימת בלילה, כתב במגן אברהם (סימן תרצה, ס"ק ו) בשם הכלבו, שיש נוהגים שלא לאכול בשר בלילה, כדי שלא יטעו לחשוב שזוהי סעודת פורים (וכך מובא בבית יוסף בשם רבי אשר). אולם ב"דרכי משה" העיר שאין נוהגים כן, וכתב הראבי"ה (והובאו דבריו במרדכי, מגילה סימן תשפז) שכמו שחובה לקרוא את המגילה בלילה וביום – אף על פי שעיקר החיוב הוא ביום – כך מצווה לעשות סעודה בלילה, אלא שהסעודה המכובדת והעיקרית צריכה להיות ביום.

כאשר חל פורים ביום שישי, מובא בשם הפוסקים שיש להקפיד לאכול את סעודת הפורים בבוקר, ועל-כל-פנים קודם חצות היום, כמו שכתב בספר המנהגים לרבי יצחק אייזיק טירנא (עמוד לו): "ואם חל פורים ביום ו' אוכלין סעודת פורים שחרית, ולא בערב אחר מנחה, כי אין להפסיק בערב שבת בין מנחה למעריב מפני כבוד השבת, וגם שלא לקלקל סעודת שבת".

גדר האכילה

לדעת המגן אברהם[4] והשערי תשובה[5] אין חובה לאכול פת בסעודה, ולדעת היעב"ץ[6] והערוך השולחן[7]. יש חובה. המשנה ברורה אינו מכריע במחלוקת זו[8] הרב וואזנר[9] מציין שברא"ש נאמר[10] שאין שמחה ללא פת, ולפי דבריו יש חובה לאכול פת.

נידון נוסף הוא חיוב אכילת בשר. המגן אברהם[11] פוסק שאין חיוב. אך יש מפרשים בדבריו שיש מצווה בכך[12]. בערוך השולחן כתב על פי דברי הרמב"ם שיש חובה לאכול בשר. וכן מובא בלקט יושר. הרב משה פיינשטיין פסק שמספיק בשר עוף למצווה זו[13], והרב וואזנר[14] כותב שעדיף בשר בהמה.

שכרות בפורים

ערך מורחב – שתיית יין בפורים

למרות התפיסה הכללית בגמרא כי השכרות היא פגם והתנהגות לא ראויה[15] בדיון בגמרא על סעודת פורים, אומר רבא:

מיחייב איניש לאיבסומי בפוריא (=חייב אדם להתבסם בפורים) עד דלא ידע (=עד שלא ידע) בין ארור המן לברוך מרדכי

מגילה ז, ב

למרות דבריו המפורשים של רבא ("מחייב אדם") היו מי שאמרו שהמעשה המובא מייד אחר כך על פי שני אמוראים שחטו זה את זה מתוך שכרות, בא לחלוק על דבריו של רבא וכן ההלכה.[16] אולם יש שלא קבלו את ראיה זו ואמרו שדבריו של רבא אכן נאמרו להלכה, ומצווה להשתכר בפורים.

גם מי שכן פסק את דבריו של רבא להלכה: היו שהצביעו על כך שהחיוב הוא "להתבסם" ולא "להשתכר" ("למרוי" בארמית). היו מי שהראה ש"ארור המן" ו"ברוך מרדכי" הם אותה גימטריה, ומה שאמר רבא שצריך להגיע למצב של "דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" - הינו שלא יוכל לחשבן את הגימטריא הזו. היה מי פרש שאלו התחלות של פיוט ידוע בימיהם, והחובה היא להשתכר עד שיתבלבל בין בתי השיר[דרוש מקור].

כמו כן דנו האם "עד דלא ידע" הוא "עד ועד בכלל", דהיינו שחובת השכרות היא להגיע עד למצב הזה כולל אותו מצב, או "עד ולא עד בכלל", וזהו רף עליון שאליו אין להגיע. הרמב"ם בדעת יחיד פסק שיש לשתות "עד שישתכר ויירדם בשכרות", ויש שאמרו שכך פירש את המובן של "עד דלא ידע"[17]. והרמ"א הוסיף עליו ואמר שמספיק שישתה "מעט יותר מלימודו" וילך לישון, ובשנתו הוא במצב של "לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".

השוואה ליום הכיפורים

על פי הקבלה[18] יש השוואה בין פורים לבין יום כיפורים, שהוא יום "כְּפורים" – כמו פורים. דהיינו, כאשר ביום כיפורים אנו מתקרבים לקב"ה על-ידי צום ופרישה מן העולם, ביום פורים אנו מתקרבים אליו בתנועה ההפוכה – בהתעסקות עם העולם תוך סעודה ושמחת הגוף.

ביום כיפור מקבלים את התורה מתוך יראה – אנו יראים מלאכול, כביכול, שמא ההתעסקות עם העולם ייפגם את השלמות של עבודתנו בפניו. בפורים, מנגד, מקבלים את התורה מאהבה (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פ"ח עמוד א') – אהבה שבכוחה להעלות אפילו את הנאת הגוף למדרגה של עבודת ה'.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ועיין גם סח, ב
  2. ^ ישעיה הלוי הורביץ, שני לוחות הברית, מהדורת אמסטרדם, ת"ח, מסכת מגילה, עמוד הצדקה, דף רסא, באתר היברובוקס
  3. ^ ועיין במשנה ברורה ס"ק ט' שיש שכתבו "משובח" הדבר לאכול סעודת פורים בבוקר
  4. ^ תרצה , ס"ק ט.
  5. ^ שם, סק"א.
  6. ^ מור וקציעה, ד"ה ושטען.
  7. ^ שם, סעיף ז'
  8. ^ שער הציון תרצה, ד'.
  9. ^ שו"ת שבט הלוי, חלק א', סימן ר"ה, הערות לסימן תרצ"ה.
  10. ^ ברכות, ז' סימן כ"ג
  11. ^ שם ט"ו.
  12. ^ שבט הלוי, חלק י', סימן יח, אות ג'.
  13. ^ רבבות אפרים, חלק א' סימן ש"נ.
  14. ^ שבט הלוי, חלק ג' סימן י"ח.
  15. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע עמוד ב. תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ז עמוד א. ועוד.
  16. ^ מאירי על המקום בשם גאונים
  17. ^ וכך מביא היעב"ץ בסידורו שפסק אביו החכם צבי ונהג כך למעשה
  18. ^ תיקוני זוהר, תיקון כ"א
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0