משפחת דוברובין

משפחת דוּבְּרוֹבִין (ברוסית: Дубровин) הייתה משפחה סובוטניקית נוצרית שהתגיירה, מהעיר סרטוב שברוסיה. המשפחה עלתה לארץ ישראל בשנת 1903, ובשנת 1909 קנה יואב דוברבין חלקה של 650 דונם במושבה יסוד המעלה, שם הקים משק משגשג וחצר אחוזה גדולה. היום נקרא המקום "אחוזת דוברובין".

היסטוריה

יואב דוברובין, אבי המשפחה, נולד בשנת 1831 בשם אנדריי קאריליץ' דוברובין. בצעירותו היה רועה צאן של בעלי האחוזות בסביבתו. הוא התיידד עם איכר קשיש שלימדו קרוא וכתוב תמורת חלק מפִּתו. הספר היחידי שמצא בסביבתו היה תנ"ך, שאותו החזיקו האיכרים מסיבות דתיות, וכך החל להתעמק בתנ"ך, נשבה בקסמו והצטרף אל כת הסובוטניקים. בהמשך עשה חיל בעבודתו והפך לאיכר עשיר ובעל נכסים.

בעקבות פגישה עם מאיר דיזנגוף והלל יפה, שיצאו כשליחי היישוב בארץ ישראל למזרח אירופה, על מנת לעודד עליית יהודים לארץ, החליט לעלות ארצה. לפני עלייתו ארצה עבר גיור אצל הרב יצחק אלחנן ספקטור, רב העיר קובנה.

משפחת דוברובין שמנתה 13 נפשות, עלתה לארץ ישראל בשנת 1903, כאשר יואב עצמו היה בן 72. יחד עימה הביאה ספר תורה שנמצא עד היום בבית הכנסת במושב יסוד המעלה. תחילה גרו בחדרה, ולאחר מכן במושבה בית-גן שהייתה סמוכה ליבניאל, שם מתו בתם הצעירה ושניים מנכדיהם.

חיים מרגליות קלווריסקי, נציג יק"א בגליל פנה למשפחת דוברובין והציע להם לבוא להתיישב בעמק החולה. דוברובין החליט לעבור ליסוד המעלה בשל העובדה שמתיישביה היו שומרי מצוות, וכן בגלל שיסוד המעלה הזכירה לו את הנוף ממנו הוא בא ברוסיה. בשנת 1909 קנה דוברובין חלקה של 650 דונם בצפון המושבה ויחד עם ארבעת בניו הקים בה משק חקלאי. בזכות הידע הרב שהיה להם בחקלאות, ובייחוד הידע על מחזור זרעים בחקלאות, המשק שגשג. המשפחה זכתה במספר פרסים על גידולים חקלאיים מצטיינים.

מחלת המלריה, שהופצה על ידי יתושי אנופלס מאגם החולה והביצות הסמוכות, גרמו למותו של הבן יעקב, לאחריו הבן אברהם ושלשה מנכדיו של יואב. הוא עצמו חלה והבריא אבל החליט לעבור לראש פינה, על מנת לשמור על חייהם של שני נכדיו. בטרם עזב הוא הצהיר בפני תושבי המקום, בבית הכנסת, לפני ארון קודש פתוח שהוא לא מצטער לרגע על גיורו ועל עלייתו לארץ ישראל. באחוזה ביסוד המעלה נשאר יצחק, הבן הבכור והערירי.

בראש פינה הקים יואב משק חדש. אך שרשרת האסונות המשיכה לפגוע בו. בנו הצעיר וכלתו נפטרו וכן נפטרה רחל, רעייתו של יואב. הוא עצמו נפטר בשנת 1935, כתוצאה מהרעבה עצמית בגיל 104, כמחאה על כך שנאלץ לעזוב את ביתו ביסוד המעלה.

באחוזה ביסוד המעלה נשאר רק יצחק - הבן הבכור. ב-1968, כאשר הזדקן יצחק, הוא החליט לעזוב את האחוזה המשפחתית והוריש אותה ואת אדמותיה לקק"ל. בשנת 1982 הפך ביתם ביסוד המעלה למוזיאון, הקרוי אחוזת דוברובין, המשחזר את סיפורה של המשפחה ואת חיי היום-יום של החלוצים במושבה. היום משמשת האחוזה גם כגן אירועים ומסעדה.

צאצאים אחרים של יואב דוברובין חיים כיום בהרצליה ובמקומות אחרים בארץ. השיר "רקפת", נכתב בהשראת אחת מבנות המשפחה.

לקריאה נוספת

רזיאל ממט, אבי בלייר (ייעוץ מדעי: אבשלום שמואלי), מנקרות צורים: סיפורו המופלא של יעקב ברזני, תל אביב: ‬משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשל"ט 1979 - על משפחת דוברובין.
יעקב יערי-פולסקין, מגדות הוולגה לגדות הירדן, בתוך: חולמים ומגשימים, תל אביב: הוצאת מ. מזרחי, 1967, עמודים 79-84