משפחת אלעזר
משפחת אלעזר היא משפחה יהודית-ספרדית.
ספרד
משפחת אלעזר הייתה מבין "פורעי המס" (גובי המיסים) בעיר סרגוסה שבחבל אראגון. לפי ספרו של חיים ביינרט הם נזכרים בכתובים החל מאמצע המאה הי"ג. כמשפחות רבות של גובי מיסים, גם הם חתרו להשפעה וסמכות בקרב בני קהילתם. ישנה סברה כי מקור המשפחה הוא ברבי אלעזר שהגיע לספרד לאחר חורבן בית שני. בהיותה בספרד עסקה המשפחה בתחומי קודש וחול, חלק מבני המשפחה עסקו בכספים וחלקם אף הגיע לשרת בחצרם של מלכי אראגון וקסטיליה, אחד המפורסמים בהם היה דון יהודה אלעזר חצרן ומנהיג הקהילה היהודית של קטלוניה.
לאחר גירוש ספרד
עם גירוש ספרד היגר הענף הראשי של משפחת אלעזר מזרחה, בתחילה עבר חלקם לדרום איטליה. אך ב -1510 גורשו היהודים מאזורים אלו. הם פנו לסלוניקי. בשנת 1534 משפחת אלעזר נרשמה כמי שהקימה את בית הכנסת אוטרנטו בעיר. במשך כמעט ארבע מאות שנים הייתה קשורה המשפחה בחיי העיר סלוניקי, למרות העובדה שהיו ענפים של המשפחה אשר התיישבו ברחבי הבלקנים. בעיקר בארצות כמו יוגוסלביה ובולגריה. בשנת 1755 היגר האנוס יצחק אלעזר מחצי האי האיברי לניופורט שברוד איילנד, ארצות הברית, שם שבה משפחתו ליהדות ועזרה לבנות שם את הקהילה היהודית. במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית עברו לצ'ארלסטון שבדרום קרוליינה.
הענף היוגוסלבי
דוד אלעזר, נולד בשנת 1790 בקיוסטנדיל שבבולגריה. בסביבות 1820, נשלח דוד על ידי הממשלה העות'מאנית לסרייבו לעבוד בתפקיד וסל, הוא השאיר את אשתו עם כמה ילדים ונתן לה גט על תנאי, אשר אמר כי אם הוא לא חוזר תוך זמן מסוים, היא נחשבת גרושה ויכולה להתחתן שוב ללא תשלום מזונות. הוא בא לסרייבו שם הפך לחבר בקהילה היהודית, שם נישא לבחורה צעירה, בת 17, ונולדו להם ארבעה בנים. האגדה אומרת כי הבן מנישואיו הראשונים של דוד בבולגריה, הלך בעקבות אביו אל סרייבו על מנת לחפשו ולהתחקות אחריו. הוא ביקר בבית האב. אך האב לא היה שם באותו הרגע. אשתו פתחה את הדלת, וכשהיא ראתה את האיש הצעיר העייף מן המסע הארוך (בלי לדעת במי מדובר), היא הזמינה אותו, הציעה לו לרחוץ את רגליו והכינה לו ארוחת ערב. היא אמרה, כי בעלה יחזור מאוחר מדי. הבן היה מאוד נרגש מחסדיה של אשת האב, עד כי עזב את סרייבו כחבר טוב, על אף שמטרתו הייתה בהתחלה שונה. דוד אלעזר הוא אבי סבו של הרמטכ"ל לשעבר דוד אלעזר.
הענף הסלוניקאי
לאחר שהות של כ-350 שנה בסלוניקי, עלה ר' יצחק אלעזר עם משפחתו לארץ ישראל בשנת 1878 והשתקע בעיר העתיקה בירושלים. בנו, חכם יהודה אלעזר הנהיג את קהילת יהודי מונסטיר בירושלים. חכם יהודה נשא לאשה (שנייה, לאחר מות אשתו הראשונה) את נעמה (נעמצ'י) לבית אבולעפיה מגליפולי שבטורקיה. שתי בנותיו של ר' יצחק עבדו כתופרות והיו מהראשונות שהשתמשו במכונות תפירה בעיר.
ככל שידוע, נספו כל בני המשפחה שנותרו בסלוניקי בשואה עם שאר יהודי העיר, לבד משני בני משפחה שאימם נישאה ליהודי מאיטליה, וניצלו בזכות אזרחותו. האחרון מבני המשפחה בארץ שפגש בהם היה אברהם (אלברט) אלעזר, בנו של חכם יהודה, שביקר את משפחתו בשנות העשרים של המאה העשרים.
הענף מהרפובליקה הדומיניקנית
בתקופת הגירוש, לא עזבו כל בני המשפחה, וחלקם הפכו לאנוסים. לפחות חלק מאלו היגרו לפורטוגל (כדוגמת אותו יצחק אלעזר המוזכר לעיל). לאחרונה נודע כי חלק מאלו היגרו מאוחר יותר לאי היספניולה, בו שוכנים היום האיטי והרפובליקה הדומיניקנית. היום נמצאים חלק מבני המשפחה בתהליך חזרה ליהדות, ואחד מהם אף קיבל הסמכה מהרבנות בארץ כשוחט. יהונתן אלעזר-ד'מוטה, המתגורר בסנטו דומינגו ברפובליקה הדומיניקנית ומשמש שם ראש ישיבת "נדחי ישראל". בנוסף לכך פיתח אלעזר-דמוטה ענף מוזיקלי הנקרא בפיו "Sephardic Jazz".
מבני המשפחה
- יעקב אלעזר - סופר, בנו של חכם יהודה אלעזר, יליד העיר העתיקה בירושלים
- דניאל אלעזר - פרופסור למדעי המדינה, נכדו של חכם יהודה אלעזר, פעל בארצות הברית ובישראל.
מקורות
- חיים ביינארט, פרקי ספרד, הוצאת מאגנס, 1998.
- יעקב אלעזר, חצרות בירושלים, הוצאת תנועת יד לראשונים, 1975.
- משפחת אלעזר- הענף היוגוסלבי "משפחת אלעזר"
