משמרות המהפכה האסלאמית
| אידאולוגיה |
אסלאמיזם שיעי[דרוש מקור] פונדמנטליזם אסלאמי[דרוש מקור] חומייניזם[דרוש מקור] |
|---|---|
| מוטו |
הכינו כוח לקראתם ככל שתוכלו ”هر نیرویی در قدرت دارید، برای مقابله با آنها (دشمنان)، آماده سازید” (מתוך הקוראן, סורה 8 פסוק 60) |
| כינוי | משמרות המהפכה |
| מפקד נוכחי | חוסיין סלאמי |
| אזורי פעילות |
 סוריה |
| מדינה |
 איראן |
| חברים | 210,000 פעילים |
| יחידות בת |
זרוע יבשה זרוע אווירית (האחראית גם על יחידת הטילים האסטרטגיים של איראן) זרוע ימית כוח קודס בסיג' |
| בעלי ברית |
 רוסיה סוריה עיראק חות'ים  חמאס הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני  ועדות ההתנגדות העממית |
| מתנגדים |
 ישראל  ארצות הברית  הממלכה המאוחדת קנדה  יפן  הולנד גרמניה אוסטריה  אוסטרליה  סרביה  שווייץ  ליטא  פורטוגל מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ הליגה הערבית  הצבא הסורי החופשי  אל-קאעידה  המדינה האסלאמית ומדינות נוספות |
| קרבות |
מלחמת איראן–עיראק מלחמת האזרחים בלבנון מלחמת האזרחים בסוריה מלחמת האזרחים השנייה בעיראק מלחמת חרבות ברזל |
משמרות המהפכה, או בשמם הרשמי כוחות משמר המהפכה האסלאמית (בפרסית: سپاه پاسداران انقلاب اسلامی, בתעתיק עברי: ספאה-י פאסדאראן-י אנקלאב-י אסלאמי), הוא ארגון שתפקידו העיקרי להגן על המשטר האסלאמי השיעי הקיים כיום במדינה, וכן לשרת את האינטרסים של איראן במדינות זרות. הארגון הוא חלק מהכוחות המזוינים של איראן. פעילותם כוללת מימון של טרור, אימונם, ארגונם והדרכתם, אספקת אמצעי לחימה ואף ביצוע פעולות טרור עצמאיות. משמרות המהפכה מוגדרים כארגון טרור על ידי ארצות הברית, קנדה, בחריין, ערב הסעודית ושוודיה.[1][2][3] לפי הערכות בפרסומים זרים, למשמרות המהפכה כ-190,000 לוחמים סדירים.[4]
משמרות המהפכה (הנקראים גם בשם הקיצור "פסדראן") מאורגנים בצורה הדומה לצבא איראן, אך בהיקף מצומצם יותר. משמרות המהפכה מורכבים מחמש "זרועות": זרוע יבשה, זרוע אווירית (האחראית גם על יחידת הטילים האסטרטגיים של איראן), זרוע ימית, כוחות מיוחדים המכונים "כוח קודס", ויחידות מיליציה בשם בסיג', הזוכות לאימון צבאי מועט יחסית ומשמשות גם ככוחות ביטחון פנים (מעין משטרה). כיום אין קשר בין הפיקוד של משמרות המהפכה לפיקוד של צבא איראן, אולם נערכים דיונים בשינוי המצב. משמרות המהפכה מואשמים בשבירת היציבות במזרח התיכון ובהפצת טרור במזרח התיכון ובמקומות נוספים בעולם.[5]
היסטוריה
המשמרות הוקמו ב־5 במאי 1979 ככוח הנאמן לאייתוללה ח'ומייני, לאיזון נגד צבא איראן, שטופח על ידי השאה ונתפש על ידי מנהיגי המהפכה ככוח שאין לתת בו אמון.[6] לאחר המהפכה האסלאמית התנהל ויכוח בקרב המשטר האם להמשיך את קיומו של צבא איראן, או להסתפק בכוח המהפכני הלוחם של המשמרות. עם זאת, התקפות הכוחות הסדירים הגדולים של עיראק הפכו דיון זה לבלתי רלוונטי, ומשמרות המהפכה גדלו לכוח צבאי מלא במהלך מלחמת איראן–עיראק. במהלך המלחמה הוקצו לכוחות משמרות המהפכה משאבים גדולים יותר וחימוש עדיף על פני צבא איראן. כוחות המתנדבים של משמרות המהפכה, הבסיג', לא זכו לאימונים רציניים או לחימוש מעבר לנשק הקל במהלך מלחמת איראן–עיראק. הבסיג' היה אחראי לגלי המתאבדים שהפעילה איראן בהסתערות על כוחות עיראקיים וטיהור שדות מוקשים בגבול בדרום עיראק בין היתר על ידי "ילדי המפתחות". הכוח הסדיר של משמרות המהפכה מונה כיום כ-190 אלף לוחמים סדירים, לאחר שירד משיאו ב-1988, אז מנה כ-300 אלף.[4]
משנות האלפיים רבים מבכירי הממשל האיראני הנוכחי שירתו בעברם במשמרות המהפכה, כולל נשיא איראן לשעבר מחמוד אחמדינז'אד, ששירת במהלך מלחמת איראן–עיראק.
באוגוסט 2007 מונה למפקד משמרות המהפכה גנרל מוחמד עלי ג'עפרי,[7] ששירת במסגרת זו החל מ-1981 ועודד שימוש בכוח צבאי נגד מהומות הסטודנטים באוגוסט 1999. כשבועיים לאחר הכרזת מחלקת המדינה האמריקנית כי הארגון הוכנס לרשימת ארגוני הטרור של ארצות הברית בספטמבר 2007, החליף ח'אמנאי את ראש המשמרות, וגנרל יחיא רחים ספאווי נתמנה ליועצו הצבאי.
עם כניסת ג'עפרי לתפקידו, הוא יזם שני שינויים מבניים במשמרות המהפכה: ראשית, הוא הכפיף באופן מוחלט את מפקדת הבסיג' להנהגת משמרות המהפכה. שנית, הוא יצר 31 מפקדות אזוריות (אחת לכל מחוז איראני ושתיים במחוז טהראן המאוכלס בצפיפות). יצירת המפקדות האזוריות נועדה להקל על גיוס חיילים לכוח, ונראה כי נועדה להקל על ההתמודדות עם איומים פנימיים של כוחות אופוזיציה אלימים וגם כדי למנוע מצב של קריסת מערך ההגנה של הכוח במקרה של תקיפת המפקדה בטהראן.[8]
ב-26 בספטמבר 2007 קיבל הסנאט של ארצות הברית החלטה תקדימית ברוב של 76 תומכים מול 22 מתנגדים, להצהיר על משמרות המהפכה כעל ארגון טרור.[9]
ביולי 2012 הצהירו כוחות הביטחון בהודו כי משמרות המהפכה האיראניים הם שביצעו את פיגוע הטרור נגד רכב שגרירות ישראל בניו דלהי בפברואר 2012.[10]
ב-21 באפריל 2019 הודיע המנהיג העליון של איראן עלי ח'אמנאי על מינויו של חוסיין סלאמי, שהיה עד אז סגנו של המפקד מוחמד עלי ג'עפרי, למפקד משמרות המהפכה.[11]
ב-8 באפריל 2019 הכניסה מחלקת המדינה של ארצות הברית את משמרות המהפכה לרשימת ארגוני הטרור הזרים ובכך הכריזה ארצות הברית עליו כארגון טרור.[12]
ב-18 בינואר 2023 קבע הפרלמנט של האיחוד האירופי ברוב מוחץ כי משמרות המהפכה הם ארגון טרור,[13] אך בפגישת שרי החוץ של האיחוד הוחלט במקום זאת להוסיף שמות ספציפיים לרשימת האישים שעליהם מוטלות סנקציות.[14] בינואר הכריז שר הביטחון הישראלי יואב גלנט על משמרות המהפכה כארגון טרור.[15]
ארגון המודיעין של משמרות המהפכה
ערך מורחב – ארגון המודיעין של משמרות המהפכה האסלאמית
המבנה המשוער של ארגון המודיעין דומה למאפייני פעילותן המבוזרת של משמרות המהפכה בעשור האחרון. הפעילות נעשית, גם היא, באמצעות מרכזים מודיעיניים, הפועלים ב־31 המחוזות ברחבי המדינה. בכל מחוז פועלת יחידה מודיעינית בכפיפות לארגון המודיעין, שמרכזו בטהראן.
פעילות זו נועדה לשפר את יכולת השליטה וההתמודדות של הארגון עם אתגרים ביטחוניים פנימיים בשגרה ובמצבי חירום. ממידע חלקי וספורדי על אודות מבנה הארגון, עולה כי הוא מורכב ממספר מחלקות נושאיות, שאחראיות לתחומים מודיעיניים ונושאיים שונים בהתאם למשימות המוטלות על הארגון, בהן:
- מחלקת מיפוי, האחראית למיפוי כל הערים ברחבי איראן ואיתור מקומות בעלי רגישות פוליטית, כלכלית או חברתית.
- מחלקת איסוף, האחראית לאיסוף מודיעין באמצעים שונים והעברתו בין היחידות הרלוונטיות.
- מחלקה פוליטית המתמקדת באיסוף מודיעין ובמעקב אחר מפלגות פוליטיות ואישים פוליטיים.
- מחלקת מבצעים, האחראית לתכנון ולהוצאתם לפועל של מבצעים, כגון: מעצרים, חקירות, אספקת אמצעי לחימה, אספקת לבוש ותחבורה וכיוצא באלה.
- מחלקה חברתית, האחראית למאבק בפשיעה, בעבירות מוסר ובפעילות דתית "סוטה" (מסדרים צוּפים, בהאים, כת השטן וכיוצא באלה).
- מחלקת תיעוד, האחראית לשימור מסמכים ולתיעוד ממוחשב של מידע מודיעיני.
- מרכז טכני, שאחראי לטיפול בציוד האזנות, צילום ומחשוב, ולפיתוח תיעוד חזותי של הפגנות וזיהוי המשתתפים בהן ולהתקנת מצלמות וציוד האזנה.
- על פי מספר דיווחים, גם מערך הסייבר של משמרות המהפכה כפוף לארגון המודיעין של משמרות המהפכה, אם כי אין לכך עדות חד־ משמעית. "פיקוד הגנת הסייבר" של משמרות המהפכה הוקם בעשור האחרון כדי להגן על המשתמשים במערכות סייבר וליצור תכנים בסייבר. במסגרת הפיקוד, פועל מרכז לחקירת פשעי סייבר של משמרות המהפכה, שהוקם ב־2007 ("צבא הסייבר") והיה מעורב במבצעי סייבר שונים, והפרויקט "גרדאב", שנועד לזהות גורמים העומדים מאחורי פעילותם של אתרים "בלתי מוסריים ובלתי הולמים". תת-אלוף חוסיין טאיב (حسین طائب) עמד בראש הארגון החל מאוקטובר 2009 ועד 23 ביוני 2022, מחליפו תת-אלוף מוחמד קזמי.[16]
משימות הארגון
בין משימותיו המרכזיות של ארגון המודיעין של משמרות המהפכה ניתן לציין:[דרוש מקור]
- סיכול טרור וחתרנות פוליטית מצד ארגוני טרור, ארגוני אופוזיציה ומבקרי משטר מבית ומחוץ. כחלק מאחריותו אחראי ארגון המודיעין על אגף 2-A בכלא אווין בטהראן, המשמש לכליאת אסירים פוליטיים. פעילות זו התגברה לנוכח גלי המחאה העממי.
- השתתפות פעילה בדיכוי מחאות ומהומות. שפקדו את איראן בסוף 2017 תחילת 2018 ובסוף 2019 ("מהומות הדלק"). פיקוח ואכיפה במרחב הווירטואלי,
- מאבק ב"חדירה תרבותית מערבית" ובעבירות מוסר, סיכול בדלנות אתנית ו"סטייה דתית", סיכול פשיעה חמורה והברחות ומאבק בשחיתות כלכלית.
- לכידת מתנגדי משטר בחו"ל. במסגרת פעילות של רוחאללה זם, עיתונאי ומתנגד המשטר, שהתגורר בשנים האחרונות בפריז ונחטף על ידי ארגון המודיעין עם הגעתו לנמל התעופה הבינלאומי של בגדאד. זם נודע בעיקר בהפעלת ערוץ טלגרם, שהקים בשנת 2015 ומילא תפקיד משמעותי בארגון גל המחאה, שפרץ באיראן בשלהי 2017.
- מעצר אזרחים בעלי אזרחות איראנית- האחרונות עצר ארגון המודיעין עשרות בעלי אזרחות כפולה והאשימם בריגול, בעיקר לצורך קידום עסקאות לשחרור אסירים בין איראן למדינות המערב או לצורך דרישת כופר. ערכי המוסר במרחב הפיזי והווירטואלי.
- מאבק ב"חדירה תרבותית מערבית" ושמירת "סטייה דתית" מסדרים צוּפים, בהאים, עובדי
- פעילות נגד בדלנות אתנית ונגד ביטויים של "כת השטן" וכיוצא באלה. סחר בלתי־חוקי במטבע חוץ והברחת סחורות,
- סיכול פשיעה חמורה, כגון: הלבנת כספים, סמים, אלכוהול ואמצעי לחימה. מחלקה חברתית, האחראית למאבק בפשיעה, בעבירות מוסר ובפעילות דתית "סוטה", מסדרים צוּפים, בהאים, כת השטן וכיוצא באלה (המאפיינים הבולטים של המערכות הציבורית,
- מאבק בשחיתות הכלכלית, הנחשבת לאחד הפוליטית והכלכלית באיראן. המהפכה בניהול המשבר ובפעולות למניעת
- מאבק בקורונה, כחלק ממעורבות משמרות התפשטות הנגיף ולסיוע לנפגעים, למשל ייצור וחלוקה של ציוד רפואי וסיכול אגירת ציוד רפואי, כגון: מסכות, כפפות כירורגיות וחומרי חיטוי.
מעמדו של ארגון המודיעין של משמרות המהפכה בעשור האחרון והרחבת משימותיו, משקפים מגמה כוללת של התחזקות כוחם של משמרות המהפכה האיראניות, הממלאות כיום תפקיד משמעותי במערכת הפוליטית האיראנית, כמו גם בכלכלה.
מחמד כאט'מי, הוא ראש הארגון לאבטחת מודיעין במשמרות המהפכה. (אפרס, 29 בינואר 2017).[17]
כוח קודס
- ערך מורחב – כוח קודס
כוח העילית של משמרות המהפכה, כוח קודס (על שמה של ירושלים), מעורב בסיוע רב לארגוני הטרור האסלאמי. בין היתר סייע כוח זה להקמת חזבאללה ב-1982, ומאז הוא תומך בארגון בהדרכה ובאספקת ציוד. על פי עדותו בשב"כ של פואד אלשובכי, איש הכספים לשעבר של הרשות הפלסטינית, משמרות המהפכה וארגון חזבאללה עמדו מאחרי הניסיון להבריח נשק לרשות באמצעות האונייה קארין A, עוד סיפר כי נפגש בדובאי בשנת 2001 עם גורמים איראניים שביקשו לסייע לרשות הפלסטינית באימון, במימון ובהקמת מפעלי נשק, דבר שיאסר ערפאת דחה בשל חששו ממזימה איראנית לפגוע בו.[18] עלו טענות שפעילים בארגון נלחמו לצד חזבאללה במלחמת לבנון השנייה ואף נהרגו על ידי חיילי צה"ל.[19] מאז ראשית האינתיפאדה השנייה מסייע הכוח גם לארגוני הטרור הפלסטיניים ומהווה עבורם מקור השראה (ניתן להבחין בדמיון רב בין סמל משמרות המהפכה לבין סמלי חזבאללה וחמאס - יד אוחזת ברובה סער בצירוף פסוק מהקוראן). מלבד התמיכה הכלכלית לה זוכים חמאס והג'האד האסלאמי מאיראן, פעילים של ארגונים אלו אף עברו אימונים באיראן מידי לוחמים של משמרות המהפכה.[20] כמו כן סייע הכוח למחתרת הכורדית ולמוסלמים בבוסניה.
בתחילת 2007 קצינים בכירים מהכוח נתפסו על ידי האמריקנים בצפון עיראק. כלי נשק, ובהם רובי צלפים אוסטריים שסופקו לאיראן, חומרי נפץ וטילי נ"מ סיניים שנקנו על ידי האיראנים נתפסו על ידי האמריקנים, שמשערים כי הוחדרו לעיראק בידי משמרות המהפכה.[21] מדריכים מטעם משמרות המהפכה וחזבאללה מעבירים אימונים מקיפים בלוחמה זעירה, הנדסת מטעני-צד ועוד במחנות אימון בקרבת טהראן ובלבנון ללוחמים של מיליציות אנטי-אמריקניות שיעיות בעיראק.[22]
בשלהי 2007 התביעה בארגנטינה ביקשה מהאינטרפול להוציא צו מעצר נגד מפקד כוח קודס לשעבר, אחמד וחידי (מכהן כשר ההגנה של איראן משנת 2009), יחד עם שבעה בכירים איראנים, באשמת תכנון וביצוע הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה בבואנוס איירס, שבו נהרגו 85 איש.[23] מ-1998 עד להריגתו בשנת 2020, עמד קאסם סולימאני בראש כוח קודס. מחליפו הוא אסמאעיל קאאני.
משמרות המהפכה שולטים בחלק ניכר מכלכלת איראן (לפי הערכות שונות: בין 30% ל-60%).[24]
מפקדים
- ג'וואד מנסורי (1979-1981)
- מוסטפא שמראן (1979)
- אכבר האשמי רפסנג'אני (1979)
- חסן להוטי (1979)
- פריידון קיאן (1979)
- עלי ח'אמנאי (1979-1980)
- עבאס דוזדוזאני (1980)
- עבאס אגא-זמאני (1980)
- מורתזא רזאאי (1980-1981)
- מוחסן רזאאי (1981-1997)
- יחיא רחים ספאווי (1997-2007)
- מוחמד עלי ג'עפרי (1997-2019)
- חוסיין סלאמי (מאז 2019)
ראו גם
קישורים חיצוניים
- משמרות המהפכה ב-Global Security (באנגלית)
- כוח קדס, יחידת עילית של משמרות המהפכה באיראן, משמש כחוד החנית של מתקפת הטרור האיראנית המתבצעת נגד ישראל ברחבי העולם בשיתוף פעולה עם חזבאללה, באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור, 7 באוגוסט 2012
- צבי בראל, משמרות המהפכה באיראן: האגרוף של חמינאי, באתר הארץ, 25 ביוני 2009
- שרה ליבוביץ -דר, מבט לעומק האויב: הצצה למשמרות המהפכה האיראניות, באתר nrg, 29 בספטמבר 2012
- משמרות המהפכה האסלאמית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- רז צימט, ארגון המודיעין של משמרות המהפכה, מבט מל"מ גיליון 88, פברואר 2021, עמ' 56–59
משמרות המהפיכה האסלאמית (איראן), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^
ניו יורק טיימס,, טראמפ הכריז על משמרות המהפכה של איראן ארגון טרור, באתר הארץ, 8 באפריל 2019
- ^ Swedish Parliament Votes To Designate Iran’s IRGC As Terrorist, Iran International (באנגלית)
- ^ Saudi, Bahrain add Iran's IRGC to terror lists - SPA, euronews, 2018-10-23 (באנגלית)
- ^ 4.0 4.1 The International Institute of Strategic Studies (IISS) (2020). "Middle East and North Africa". The Military Balance 2020. Vol. 120. Routledge. pp. 348–352. doi:10.1080/04597222.2020.1707968. מסת"ב 9780367466398. S2CID 219624897.
- ^ איתמר מרגלית, הפרלמנט האירופי: משמרות המהפכה – ארגון טרור, באתר כאן, 19 בינואר, 2023
- ^ Kenneth Katzman, The Warriors of Islam: Iran's Revolutionary Guard (Boulder: Westview Press, 1992), pp. 30-36
- ^ דודי כהן, איראן: מפקד חדש מונה למשמרות המהפכה, באתר ynet, 2 בספטמבר 2007
- ^ Ali Alfoneh, "What Do Structural Changes in the Revolutionary Guards Mean?", Middle East Outlook, American Enterprise Institute (AEI), September 23, 2008.(הקישור אינו פעיל, 11.2.2020)
- ^ הסנאט: משמרות המהפכה באיראן - ארגון טרור, באתר ynet, 27 בספטמבר 2007
- ^ אלי ליאון, דו"ח של משטרת הודו: איראן אחראית לפיגוע בניו דלהי, באתר ישראל היום, 31 ביולי 2012
- ^ אילנה אושומירסקי והסוכנויות, אחרי 11 שנה: הוחלף מפקד משמרות המהפכה באיראן, באתר ynet, 21 באפריל 2019
- ^ ארה"ב הכריזה: משמרות המהפכה של איראן - ארגון טרור, באתר ynet, 8 באפריל 2019
- ^ גדעון קוץ, אנה ברסקי, הפרלמנט האירופי: להכריז על משמרות המהפכה כארגון טרור, באתר מעריב אונליין, 18 בינואר 2023
- ^ ענת שפירא, הכנסת משמרות המהפכה לרשימת ארגוני הטרור של האיחוד האירופי, דצמבר 2023, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי
- ^ צו המאבק בטרור (הכרזה שחבר בני אדם הוא ארגון טרור) (תיקון מס' 3), התשפ"ד–2024 קובץ תקנות 11109, עמ' 1502, י"ג בשבט התשפ"ד, 23 בינואר 2024
- ^ Reuters (2022-06-23). "Iran replaces powerful chief of Guards' intelligence unit - state TV". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2022-06-23.
- ^ רז צימט, ארגון המודיעין של משמרות המהפכה (עמ' 59-56), באתר מבט מל"מ, גליון 88, פברואר 2021
- ^ מסמכים הנוגעים לפואד אלשובכי, המרכז למורשת המודיעין(הקישור אינו פעיל, 11.2.2020)
- ^
NY Sun - War Dead Flown to Iran, July 24, 2006.
- ^ הארץ , שירות "", סנדיי טיימס: 150 אנשי חמאס אומנו בטהראן, באתר הארץ, 9 במרץ 2008
- ^ עדות פטראוס (PDF) מול הקונגרס האמריקני.
- ^ כך עולה מחקירות של מספר פעילים שיעים בעיראק, ראו דיווח הניו יורק טיימס מ-19 באוקטובר 2008: Documents Say Iran Aids Militias From Iraq
- ^ Iranians named over Buenos Aires bombing, דיווח הדיילי טלגרף הבריטי מ-12 בנובמבר 2007.
- ^ אמיר בוחבוט, ריאיון עם מחזיק תיק איראן באמ"ן, באתר וואלה!, 30 בספטמבר 2019
| רקטות וטילים בליסטיים איראניים
| |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| משתמשים |  משמרות המהפכה האסלאמית •  חזבאללה •  חות'ים
|
| |||||||
| רקטות | M-302 • זלזאל (1 • 2 • 3) • נאזעאת | ||||||||
| טילים בליסטיים |
| ||||||||
| משגרי לוויינים | סאפיר • סימורג • קאסד | ||||||||
39864087משמרות המהפכה האסלאמית