זרוע היבשה של משמרות המהפכה האסלאמית
 | |
| סמל משמרות המהפכה האסלאמית | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 איראן |
| שיוך | משמרות המהפכה האסלאמית |
| סוג | חיל יבשה |
| פיקוד | |
| מפקדים | מוחמד פאכפור |
זרוע היבשה של משמרות המהפכה האסלאמית (בפרסית: نیروی زمینی سپاه پاسداران انقلاب اسلامی با نام مستعار نزسا) הוא זרוע היבשה של ארגון משמרות המהפכה האסלאמית באיראן. הוא פועל במקביל לחיל היבשה של צבא איראן. בזרוע היבשה משרתים כ-100,000 חיילים. בנוסף לתפקידו הצבאי הקונבציונאלי הוא עוסק בהתמודדות מול הפרות סדר בתוך המדינה. מאז מלחמת איראן-עיראק תפקידו המרכזי הוא ביטחון פנים והוא חסר בטנקים ובציוד כבד בהשוואה לכוחות צבא איראן.[1]
היסטוריה
זרוע היבשה של משמרות המהפכה האסלאמית נוסד באופן רשמי ב-5 במאי 1979; מספר חודשים לאחר הקמת ארגון משמרות המהפכה. הרעיון הוצע על ידי מוחמד מונתאצרי. בתחילת הדרך הכוח היה פעל כמיליציה, הורכב מקבוצות קטנות בעלות יכולות שונות הפועלים במקומות שונים. במרץ 1979 הוקמה מפקדה ארצית. הוא הורכב מכוחות המוג'אהדין של ארגון המהפכה האסלאמית ופעל נגד ארגון הטרור מוג'אהדין ח'לק, מפלגת תודאה וארגון הטרור פאדי.[2]
ייעודו המרכזי של זרוע היבשה הוא לעסוק בביטחון פנים ולייצא את המהפכה האיראנית. בשנים הראשונות לאחר הקמתו היה בנוסף אחראי על הגנה ומודיעין בתוך המדינה ומחוץ לה. ב-1979 מנה כ-10,000 חיילים. ב-1980 מנה כ-25,000 חיילים וב-1981 מנה כ-50,000 חיילים. ב-1986 גדל לכ-350,000 חיילים וחולק ליחידות "באטליון".
ב-2006 מחמד קאזאמי, תוך שהוא מכהן כראש זרוע היבשה, נהרג יחד עם 12 קצינים בכירים נוספים במטוס פלקון צבאי שהתרסק בצפון איראן מבלי שהיו ניצולים.[3] בשנת 2009 הבסיג', ארגון מתנדבים צבאי למחצה, המשמש כעתודה ומונה כ-10 מיליון אזרחים, יחד עם זרוע היבשה של משמרות המהפכה דכאו בכוח ובאלימות הפגנות לאחר הבחירות לנשיאות איראן, והחלו במעצרים של בכירים באופוזיציה.[4] בהמשך הבסיג' הוכפף לזרוע היבשה והחל פועל תחת "בריגדת אימאם חוסיין" ו"בריגדת אימאם עלי" העוסקים באיומי פנים.[5][6]
באוקטובר אותה שנה נהרג סגן מפקד הזרוע, יחד עם 20 בכירים נוספים, כשמחבל מתאבד פוצץ עצמו סמוך לרכב בו נסעו במחוז סיסטאן-בלוצ'יסטן בדרום-מזרח איראן.[7]
בשנים 2005-2013 הגביר משמרות המהפכה האסלאמית את ההשפעה שלו במזרח התיכון במדינות כמו לבנון, עיראק וונצואלה.
ב-2015 פעלו כוחות הארגון במלחמת האזרחים בסוריה.[8]
מפקדים
| שם | כהונה |
|---|---|
| מוחמד ראזה זאהידי[9] | |
| מוחמד קאזאמי[10] | ?-2006 |
| מוחמד ג'אפאר אסאדי | 2008-2009 |
| מוחמד פאכפור[11] | 2009 ואילך |
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ The Gulf Military Balance The Conventional and Asymmetric Dimensions, עמוד 131-133, 2014
- ^ "Guardians of the Islamic Revolution Ideology, Politics, and the Develo pment of Military Power in Iran (1979–2009)", עמודים: 48,51–53,54–55,59,60–61,66,68–69,73–74,75,85–86,100,108,130,157,135–136,132,173–174, עדכני לתאריך 19 ביוני 2017
- ^ תחקיר: הטיסות החשאיות של מפקד משמרות המהפכה, מאקו, אוגוסט 2015
- ^ הארץ , שירות "", המהומות באיראן | דיווח: התחדשו העימותים מול הפרלמנט בטהראן, באתר הארץ, 24 ביוני 2009
- ^ Iran Primer: The Basij Resistance Force, אוקטובר 2010
- ^ Captive Society: The Basij Militia and Social Control in Iran. ,Washington D.C.: Columbia University Press. pp. 17–19, 27–28, 31.
- ^ בכירים במשמרות המהפכה של איראן נהרגו בפיגוע, nrg, אוקטובר 2009
- ^ "Iran's Evolving Way of War", מרץ 2016
- ^ מוחמד ראזה זאהידי, אינטלי טיימס, 2014
- ^ "נהרג בכיר במשמרות המהפכה האיראניות", וואלה!, 9 בינואר 2006
- ^ "13 באוגוסט - 27 באוגוסט", "מבט לאיראן", המרכז למורשת המודיעין
25136000זרוע היבשה של משמרות המהפכה האסלאמית