משה רחמילביץ'

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
משה רחמילביץ'
פרופסור משה רחמילביץ' נפרד מלוי אשכול בתום אשפוזו בהדסה, דצמבר 1965
פרופסור משה רחמילביץ' נפרד מלוי אשכול בתום אשפוזו בהדסה, דצמבר 1965
לידה תרנ"ט
פטירה תשמ"ה (בגיל 86 בערך)
התמחות רפואה פנימית

משה רחמילביץ' (2 בספטמבר 1899, תרנ"ט13 באוקטובר 1985, תשמ"ה) היה רופא פנימי, מאבות מקצוע הרפואה בישראל. חתן פרס ישראל לרפואה לשנת 1964.

ביוגרפיה

רחמילביץ' נולד בקיץ 1899 במסטיסלב שבאימפריה הרוסית (כיום בתחומי בלארוס), וגדל בבוברויסק. אביו, שהיה סוחר עצים, הקפיד על חינוך יהודי-ציוני. לאחר לימודי הגימנסיה למד רפואה בגרמניה. ב-1926 עלה לארץ ישראל והחל לעבוד בבית החולים ביקור חולים בירושלים. ב-1927 נבחר לצאת להשתלמות בארצות הברית, שם עבד והתמחה בבית החולים מאונט סיני בניו יורק. לאחר שובו לארץ עבד בבית החולים הדסה. ב-1948 פונתה המחלקה הפנימית שניהל מהר הצופים ל"בית הדגל", וב-1961 עברה לעין כרם.

בנוסף היה רחמילביץ' רופאם האישי של מנהיגי מדינת ישראל. הוא היה מראשוני בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית (שהוקם ב-1949) וכיהן כדקאן הפקולטה בין השנים 1958 ו-1961. עסק במחקר רפואי ובפרט בחקר מחלות הדם. בשנת 1980 עמד בראשות ועדה שבחנה את מצב רפואת השיניים בישראל[1].

זכה בפרס ישראל לרפואה בשנת 1964, בתואר יקיר ירושלים (1970) ובתוארי דוקטור לשם כבוד מטעם האוניברסיטה העברית (1973), אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (1982) ואוניברסיטת תל אביב (1984).

מתלמידיו: הפרופ' פנחס אפרתי.

היה נשוי לחווה לבית פומרנץ עד מותה, אב לשני בנים, שניהם פרופסורים לרפואה: דניאל (מומחה במחלות דרכי העיכול ורפואה פנימית) ואליעזר (המטולוג); וסב לנכדים.

משה רחמילביץ' נפטר באוקטובר 1985 מסרטן המעי הגס, בגיל 86, כ-10 שנים לאחר שהתאלמן. הותיר את בניו ומשפחותיהם.

רחוב ראשי בשכונת פסגת זאב בירושלים קרוי על שמו.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

27250248משה רחמילביץ'