פנחס אפרתי
פנחס אפרתי (9 באפריל 1907 - 10 בינואר 1988)[1] היה רופא פנימי, מנהל בית החולים ע"ש שוויצר בטבריה (1939–1949), מנהל המחלקה הפנימית בבית החולים בפרדס כ"ץ (1949-1952), פרופסור מן המניין לרפואה פנימית בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית[2], מנהל מחלקה פנימית ב' במרכז רפואי קפלן, וחוקר בעל שם בינלאומי[3].
ביוגרפיה
נולד בעיר הומנה שבסלובקיה. בנעוריו הצטרף לתנועת "החלוץ", ואת קבוצתו צירף לתנועת "השומר הצעיר" שהיה חבר בהנהגתה. אפרתי למד רפואה באוניברסיטת קארל בפראג. בתום לימודיו שירת בצבא הצ'כוסלובקי כרופא צבאי.
בשנת 1933 עלה אפרתי לארץ-ישראל. אפרתי הצטרף, על פי המלצתו של ד"ר חיים יסקי שניהל את בית החולים הדסה הר הצופים, לסגל המחלקה הפנימית בניהולו של ד"ר משה רחמילביץ'. בנוסף הצטרף לארגון "ההגנה". חבריו לתנועה עלו ארצה כגרעין, התיישבו בעין הקורא שליד ראשון לציון והמתינו למשבצת קרקע להתיישבות. בשנת 1936 עלו חברי הגרעין על הקרקע והקימו את שער הגולן. אפרתי עזב את ירושלים, שירת כרופא נודד בעמק יזרעאל.
בשנת 1939 פנו לאפרתי אנשי הוועד הלאומי והציעו לו לקבל את ניהול בית החולים על שם שוויצר[4] בטבריה. הוא קיבל את המינוי שהפך אותו למנהל בית החולים הצעיר ביותר בארץ ישראל.
אפרתי שהה בטבריה, שם חקר והפך לבר סמכא בנושא הכשת נחשים והטיפול בה. בסוף 1949 עבר אפרתי לנהל את המחלקה הפנימית בבית החולים בפרדס כ"ץ.
בשנת 1952 הצטרף אפרתי לצוות המייסד של בית החולים ע"ש קפלן ברחובות. לאחר הקמת בית החולים ניהל את המחלקה הפנימית במשך שנים רבות.
בנוסף, אפרתי הקים וניהל מעבדה למחלות דם בבית החולים קפלן: "המעבדה למורפולוגיה של הדם ולציטולוגיה"[5], הקרויה על שמו, בה עבד כמעט עד יומו האחרון.
אפרתי שלט ב-13 שפות, כולל: הונגרית, סלובקית, רוסית, גרמנית, אנגלית, איטלקית וערבית. שר הבריאות ישראל ברזילי הזמין אותו לכהן כמנהלו הכללי של משרד הבריאות, אך לא נענה.
מתלמידיו: פרופ' ראובן ויסקופר.
אפרתי נפטר ב-1988.
הניח רעייה, שני בנים ובת.
אקדמיה
בשנת 1954 קיבל אפרתי מינוי אקדמי כמרצה קליני מטעם הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית. היה זה המינוי האקדמי הראשון שניתן על ידי האוניברסיטה העברית לאקדמאי מחוץ לירושלים. בשנת 1966 הועלה אפרתי לדרגת פרופסור חבר,[6] ובשנת 1972 לפרופסור מן המנין.[7] כל אותן שנים היה חבר בסגל ההוראה של בית הספר לרפואה בירושלים.
בשנת 1967, לאחר שהפרופ' אנדרה דה-פריס הקים את בית הספר לרפואה בתל אביב, לעומת הגישה השלילית של הרופאים הפנימיים בהדסה לרעיון רפואת המשפחה, ראה פרופ' דה פריס, שעל מנת להקים בית ספר מודרני לרפואה יש צורך במחלקה לרפואת המשפחה. עם הכרת המקצוע כנושא אקדמאי התעורר הצורך להכיר בו כמומחיות. רוב הפרופסורים הפנימאים התנגדו, ופרופ' מקס פולק נאלץ לגייס את אפרתי, רופא כפרי בגליל, בעברו, שתמך במהלך.[8]
לקריאה נוספת
- ההסתדרות הרפואית בישראל, אתר הר"י, אתר ההנצחה, פרופ' פנחס אפרתי
- "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", נסים לוי, יעל לוי, הוצאת איתי בחור, מרץ 2012, מהדורה שנייה, עמודים 102–103.
הערות שוליים
- ^ אתר "Billiongraves"
- ^ הרפואה, 118, 15 בינואר 1990 עמוד 121
- ^ "אתיקה רפואית בישראל" עורכים: איתמר תאודור, עמנואל תאודור (תמונת העטיפה: פרופ' אפרתי)
- ^ בית החולים שוויצר "מן המצפור יורדים בכביש הראשי עד לרמזור הראשון, שם פונים שמאלה לרחוב גולומב, בסופו פונים ימינה ובצומת הקרוב שמאלה. כאן, בתוך החצר, נמצא בית חולים ע"ש פטר שוויצר, נדבן אמריקני שמימן את בנייתו של בית חולים זה. בשנת 1921 הונחה אבן הפינה במעמד הנציב העליון הבריטי, אך המקום נחנך רק בשנת 1930, בגלל קשיים כספיים. בשל המצב הכלכלי הקשה בו היה שרוי היישוב נאלצו לסגור את בית החולים שנה אחת בלבד לאחר שנפתח, אך הוא נפתח שנית בשנת 1935, לאחר שאת טבריה פקד שטפון עז שבעטיו נפגעו רבים. בית חולים זה נבנה בקריית שמואל, שהייתה אז שכונה חדשה במעלה ההר, רחוקה מהעיר העתיקה בה גרו רוב תושבי טבריה. סגנון הבנייה של בית החולים היה שונה לחלוטין מסגנון הבנייה שרווח בטבריה באותה תקופה. היום נשתמר במקום רק המבנה הראשי של בית החולים, ועל שטחו בנו בתים רבי קומות".] תיירות טבריה- על ישראל, טבריה והסביבה, חני זיו
- ^ "חקר מנגנוי הגרנולוציטופויאזה בעכבר" עמנואל ניר - חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, הדרכה" פרופ' דוד דנין, פרופ' פנחס אפרתי, מועצה מדעית של מכון ויצמן
- ^ מינויים בביה"ס לרפואה של האוניברסיטה בירושלים, הצופה, 17 באוגוסט 1966
- ^ מינויים באונ' בבירה, מעריב, 24 בינואר 1972
- ^ "היסטוריה של רפואת המשפחה", רפואת המשפחה בתל אביב פרופ' פיליפ זיו, מדיקל מדיה
