משה דפנא
משֶׁה דַּפְנָא (בלאוושטיין) (12 בספטמבר 1884, כ"ב באלול ה'תרמ"ד – 23 באוקטובר 1963, ה' בחשוון ה'תשכ"ד) היה משורר ומחנך ישראלי, שימש בתפקידי הוראה וניהול במערכת החינוך. בין שיריו הידועים: "אמא יקרה לי", "היורה" ו"למה?" ("הודי חמודי").
תולדות חייו
דפנא נולד בשם משה בלאוושטיין בעיר סודילקוב בווהלין שבאימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). בהיותו כבן עשר עברה משפחתו לעיר השכנה קורץ. למד לימודיים תורניים בחדר, בישיבה ובבית מדרש, ורכש גם השכלה כללית אצל מורים פרטיים ובלימוד עצמי. בגיל 13, בהשפעת הקונגרס הציוני בבזל, הצטרף לתנועה הציונית וייסד עם חברים אגודה ללימוד עברית.
הוא כתב לבית המדרש למורים של חברת "עזרה" בירושלים וביקש להתקבל כתלמיד. בטרם מלאו לו עשרים נענה בחיוב, והוא עשה דרכו לארץ ישראל. בעיר ברודי שבגליציה פגש את יוסף אהרונוביץ' וחיים טרטקובר, והם ייסדו את אגודת "חלוצי-ציון". דפנא פעל לצירוף חברים לאגודה ולהפצת הלשון העברית. ב־1906 (תרס"ו) הגיע ליפו, עבד כשומר ופועל ברחובות והיה שותף להקמת מפלגת "הפועל הצעיר".
רק ב-1907 (תרס"ז) התחיל את לימודיו בבית המדרש למורים, ומצא עצמו שותף למאבק על שפת הלימוד במוסד ("מלחמת השפות"). את לימודיו סיים ב-1911 (תרע"א) וחזר למושבות ושימש בהן כמורה. בשמונה השנים הראשונות לימד בגדרה וברחובות, אחר כך כמורה ראשי במקווה ישראל ובמשך שמונה שנים כמורה בבית ספר לבנות ביפו. ב-1928 (תרפ"ח) הוזמן ללמד בבית ספר העברי הגבוה ובסמינר למורים במיניאפוליס שבמינסוטה. באוניברסיטת מינסוטה סיים לימודיו לתואר מוסמך בבוטניקה ובתורת הפיקוח. ב-1930 חזר לארץ ישראל והתמנה למנהל בית ספר בתל אביב. ב-1938 (תרצ"ח) היה למפקח על בתי ספר של הזרם הכללי. עם קום המדינה נתמנה לסגן המפקח הראשי על בתי הספר של הזרם הממלכתי, ולאחר שנה נתמנה למפקח הראשי. ב-1954 (תשי"ד) פרש מעבודתו.
בין התפקידים שמילא:
- חבר מרכז הסתדרות המורים וועד החינוך
- ממייסדי המדרשה הממלכתית למחנכים למוזיקה ומורה ומרצה בה.
- יו"ר ועדת הארכיון של הסתדרות המורים.
היה נשוי לבלה לבית הנקין (בתם של הביל"ויים מרדכי ולאה הנקין מגדרה[1]) ואב לשניים: אביטל דפנא וטובה לוין. נכדו אהוד דפנא (בנו של אביטל) נהרג ברמת הגולן במהלך מלחמת יום כיפור[2]
משה דפנא נפטר בשנת 1963, ונקבר לבקשתו בבית הקברות בגדרה.
ארכיונם האישי שלו ושל בנו שמור בספרייה הלאומית[3].
יצירתו
משה דפנא החל לכתוב שירים עוד בעת לימודיו בסמינר למורים בשנים 1908–1909 (תרס"ח–תרס"ט) בעיתון "הפועל הצעיר" שערך ידידו יוסף אהרונוביץ. כמו כן הלחין שירים של חיים נחמן ביאליק ויעקב כהן . עם תחילת עבודתו כמורה גילה שאין שירי ילדים בעברית והחל לכתוב שירים. שיריו התפרסמו בעיתוני ילדים ונוער וחלקם הועתקו למקראות וספרי לימוד. כמו כן פרסם דפנא מאמרים ורשימות בכתבי עת שונים תחת השמות: אביביה, דף, פדן ועוד. תרגם את "קארי הפיל" של מוקרג'י ואת "חלוצי הפרוגרס" של ג'וזף קונרד ושירים מרוסית, מגרמנית ומאנגלית. ערך את מדור "על מצפה הטבע" בשבועון "הארץ שלנו", ספרי זמרה, שירונים ומקראות לכיתות הנמוכות.
שירו הידוע ביותר הוא "למה?" הידוע יותר בשם "הוּדי חמודי", על פי שורת הפתיחה שלו ("זה הודי חמודי הוא ילד קטן"), שנכתב על נכדו אהוד (1939–1973), בנו של אֲבִיטַל דַּפְנָא (1916-1980),[4] ובוצע במקור על ידי אסתר גמליאלית. שנים רבות לאחר שנכתב השיר, נהרג אהוד במלחמת יום הכיפורים, ועל לחימתו הוענק לו עיטור העוז[5].
ספריו
- הודי חמודי; לשדות המוריקים; אניה קטנה: שירים ומנגינות לילדים; צירה: ל[אה] גרונדיג, תל אביב: מסדה, תש"ד.[6] (הלחנים: עמנואל עמירן)
- בנאות דשא: שירים לילדים; ציורים: תרצה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשי"ד.[7]
לאחר מותו:
- הבֹקר בהיר הוא: שירים לילדים; ציורים: מיכל אפרת; עם תולדות חייו מאת אוריאל אופק, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשכ"ה.
- משה דפנא, אביטל דפנא, הודי חמודי; ההדירה: רנה קלינוב; צירה: מיכל אפרת, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשמ"ב 1981. (לקט שירים; הופיע לזכרם)
בעריכתו
- ש[מואל] בס ומ[שה] דפנא, במולדת: ספר קריאה; מצֻיר בידי נחום גוטמן, 3 כרכים, תל אביב: אמנות, תרצ"ג–תרצ"ה. (ספר א, חלק א–ב: לשנת הלמודים השלישית. תרצ"ג; ספר ב, חלק א–ב: לשנת הלמודים הרביעית. תרצ"ד; ספר ג, חלק א–ב: לשנת הלמודים החמישית. תרצ"ה) (מקראה) (מהדורה ב: תרצ"ז 1936)
- הדסה ביריביס, משה דפנה, עמנואל עמירן ואברהם עומר (עורכים), זמר-חן: שירון לגני הילדים ולכיתות היסוד א'–ב', תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל – מפעלי תרבות וחנוך ('הספרייה למוזיקה ע"ש נסימוב'), בשיתוף איגוד הקומפוזיטורים בישראל, 1960.
תרגום
- ג'וזף קונראד, חלוצי הפרוגרס: ספור; תרגום: מ[שה] דפנא, תל אביב: פ’ גינזבורג ('ספריה קטנה'), תרצ"ב.
- דהאן גופאל מוקרג'י (אנ'), קרי הפיל; עברית: מ[שה] דפנא; ציר: א[ביגדור] לואיזאדא, תל אביב: מ' ניומן, 1946.
- ין גרבובסקי, האדם המֻאלף היטב; ציר: יעקב קמחי; עברית: משה דפנא, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תש"ם 1979.
לקריאה נוספת
- 'דפנא (בלוושטין), משה', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 165. (הספר בקטלוג ULI)
- אוריאל אופק, 'משה דפנא – משורר ומורה', בתוך: משה דפנא, הבֹקר בהיר הוא (תל אביב תשכ"ה), עמ' 89–93.
- לאה חובב, 'בין אב לבנו – כמשוררים לילדים: על שירת משה ואביטל דפנא', ספרות ילדים ונוער יג, ב (1986), 17–23.
- יעקב שרת ונחמן תמיר, אנשי העלייה השנייה - פרקי זכרונות - כרך א', הוצאת המרכז לתרבות וחינוך תל אביב, 1974, עמודים 171–172
קישורים חיצוניים
- רשימת הפרסומים של משה דפנא, בקטלוג הספרייה הלאומית
- דוד תדהר (עורך), "משה דפנא (בלאוושטיין)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יד (1965), עמ' 4458
האזנה לשירי משה דפנא, באתר זמרשת- מילים לשירים של משה דפנא, באתר "שירונט"
- י. זח, שיר שהוא זמר, מעריב, 13 באוגוסט 1954
- גדרה: לסבתא הנקין הרבה נחת, מעריב, 27 ביולי 1962
- משה דפנא, דבר, 24 באוקטובר 1963 (עם מותו)
- מת המחנך משה דפנה, מעריב, 24 באוקטובר 1963
- יהודה בורלא, משה דפנא ז"ל, דבר, 28 בנובמבר 1963
- צבי לביא, "הודי חמודי", מעריב, 15 בינואר 1971, המשך (על נכדו והשיר)
הערות שוליים
- ^ דוד תדהר (עורך), "לאה הנקין; מרדכי הנקין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 656.
- ^ אהוד דפנא באתר "יזכור"
- ^ ארכיון משה ואביטל דפנא (ARC. 4* 2077), באתר הספרייה הלאומית.
- ^ אביטל דפנא באלבום מעוז חיים; מאיר בראלי, הבן בעקבות האב, דבר, 24 באפריל 1972; אוריאל אופק, מה פתאום?, דבר, 28 ביולי 1972.
- ^ סרן אהוד דפנא, באתר הגבורה.
- ^ ח. בר-רחל, ספרים שהופיעו: פרחי צחוק וחמדה, על המשמר, 13 בפברואר 1948.
- ^ י. זח, שולחן הספרים שלי: שיר שהוא זמר, מעריב, טור 3, 13 באוגוסט 1954.
30837466משה דפנא