מרטיאליס

מרקוס ואלריוס מרטיאליס (בלטינית: Marcus Valerius Martialis;‏ סביבות 40 – סביבות 104) היה משורר רומי מהיספניה (ספרד). הוא ידוע בעיקר בשל האפיגרמות בשנים־עשר ספרים (פרקים) שכתב, אשר ראו אור ברומא בין 86 ל-103 לספירה, בתקופת שלטונם של הקיסרים דומיטיאנוס, נרווה וטריאנוס. במכתמים אלה מתאר מרטיאליס בלשון מושחזת ושנונה את הצדדים הכעורים של אנשי רומא, אנשי שם ופשוטי העם כאחד, אליהם התוודע בשלושים וחמש השנים שעשה בעיר. הוא חיבר 1,561 מכתמים בסך הכל, ש-1,235 מתוכם בדיסטיך אלגי. מרטיאליס נחשב לגדול מחברי האפיגרמות.

ביוגרפיה

מַרְקוּס ואלֶרִיוּס מַרְטְיאלִיס נולד באוגוסטה בילביליס בפרובינקיה הרומאית של היספניה טארקוננסיס (כיום העיר קאלאטיוד שבספרד). אף על פי שנולד כאזרח רומאי הוא כותב כי מוצאו מן הקלטים או מן האיברים שישבו לחופיו של הנהר טחו.

בהיותו בן 24 שנה הגיע לרומא והתיידד עם מרקוס אנאוס לוקאנוס, סנקה הצעיר וקווינטיליאנוס, שגם הם היו ילידי ספרד. ידידיו לוקאנוס וסנקה נלקחו ממנו עד מהרה כאשר הצטוו להתאבד בעקבות קשר פיסו נגד נירון. ידידו הרטוריקן קווינטיליאנוס הציע לו להרוויח את לחמו כפרקליט, אך הוא העדיף לגווע ברעב ולא לוותר על שירתו. הוא נאלץ להתפרנס מכתיבת שירה בעבור פטרונים עשירים שהתחזו למשוררים, ובתמורה נתנו לו מזון ומקום מקלט. הוא לא אהב את חיי העיר וניסה למצוא מפלט באזורים הכפריים של איטליה, אולם כמשורר היה עליו להתגורר ברומא כדי לעמוד בקשרים עם אנשי החברה הגבוהה.

פטרון עשיר העמיד לרשותו חווילה קטנה בנומנטום, ובאופן כלשהו הצליח לגייס כספים כדי לקנות בית על גבעת הקווירינאליס. בשנת 80, עם פתיחת הקולוסיאום הקדיש לטיטוס אחד משיריו הראשונים. הוא כתב שיר הלל לקיסר דומיטיאנוס שהעדיף את המשורר סטאטיוס, אך צירף את מרטיאליס למעמד הפרשים - מה שאפשר לו לקבל קצבה קטנה. בין השנים 86 ו-103, פרסם 12 ספרי אפיגרמה (שירים קצרים וחריפים ברוח הסאטירה). בשנת 98 כתב פואמה בעבור פליניוס הצעיר, שבתמורה מימן את נסיעתו של מרטיאליס בחזרה לעיר מולדתו בספרד. שם קיבל מאישה שהעריצה את שירתו, חווילה שבה בילה את שנותיו האחרונות.

אחרי מותו, פליניוס הצעיר כתב: "זה עתה נודע לי על מות מרטיאליס - מה שגרם לי צער רב. הוא היה משורר שנון אשר מיזג בחרוזיו מלח ודבש, ועשה זאת בגילוי לב, בכנות וללא משוא פנים."

יצירתו

מרטיאליס נודע בעיקר בשל 12 ספרי אפיגרמות שהופיעו ברומא במשך תקופת שלטונם של דומיטיאנוס, נרווה וטריאנוס. בספר הראשון הוא מגלה את סוד הצלחתן: "ספרים אלה, בדומה לבעלים בעיני נשותיהם, בלי זין אינם יכולים למצוא חן".

בפואמות אלה הוא מתאר את חיי העיר רומא ואת אורח חייהם של נשים וגברים בני תקופתו, ובהם: מיליונרים, פרוצות, סופרים, סנדלרים, רופאים, להטוטנים ואסירים, על רקע מרחצאות, תיאטראות ורחובות רומא. הוא מפקפק באופיין של הנשים ויחד עם זאת מכבד ומעריץ אותן. הוא מביע את חיבתו לילדים ובאופן מיוחד לקרוביו, ואת געגועיו לעיר מולדתו בספרד, שבה היו לו ידידים רבים, ולסביבתה הכפרית שאפשרה לו ליהנות מצייד ומדייג בימי נעוריו.

שירתו של מרטיאליס מאפשרת לנו לקבל מושג על תנאי החיים ברומא העתיקה. לשם דוגמה: "אני מתגורר בחדר קטן שיש בו חלון שאיננו נפתח." הוא מתאר גם מקרים של אנשים שהבעירו את בתיהם כדי לקבל את כספי הביטוח: "טיגליאנוס, שילמת מאתיים בעבור ביתך שעלה בלהבות, וקיבלת פי עשרה. האם אין זה משום שהבערת אותו בכוונה תחילה?"

הפואמות שלו נקראו בכל רחבי האימפריה הרומית, ואפילו על ידי אנשי השבטים הגותים. אחת הפואמות שלו הוקדשה לידידו המשורר יובנאליס. בין ידידיו נמנה גם פליניוס הצעיר, אך היו לו גם מתחרים בחברה הגבוהה של רומא ובהם המשורר סטאטיוס.

יצירתו של מרטיאליס התגלתה בתקופת הרנסאנס והעניקה השראה למחברים שראו בה תיאור של בעיות תקופתם. הייתה לו השפעה ניכרת בצרפת ובאיטליה, ושירתו השפיעה גם על השירה האנגלית והשירה הגרמנית. היא יצאה מן האופנה רק עם התפתחות הרומנטיקה.

היהודים אצל מרטיאליס

השקפותיו של מרטיאליס לגבי חשיבותם היחסית של היהודים מבין היסודות הזרים ברומא, מתוארות על ידי מספר התייחסויותיו אליהם באפיגרמות שלו. ההתייחסויות הללו נופלות במספרן רק מאלה הנוגעות לפולחנים הפריגיים של קיבלה (Cybele) ואטיס, שהיו קשורים למוסד הגאלי (Galii) המסורסים.

באפיגרמה 2.2 של מרטיאליס שכתב לקיסר דומיטיאנוס, בין אזכורים של ניצחונות וכיבושים שלדומיטיאנוס יש בהם נגיעה, מזכיר מרטיאליס גם את "ניצחונו האדומי" של אחיו, טיטוס, כאשר המילה "אידומאוס" מציינת כאן את השם "יודאוס" (יהודי). זהו אזכור לניצחונו של טיטוס על היהודים במרד הגדול. באפיגרמה 50 בספר העשירי מזכיר מרטיאליס את "הדקלים האדומיים" (הנזכרים גם אצל ורגיליוס) כסמל ניצחון.

באפיגרמה 7.55 מתייחס מרטיאליס למס היהודי שהוטל על ידי אספסיאנוס לאחר חורבן ירושלים ונגבה באכזריות על ידי דומיטיאנוס, כאשר הוא מזכיר את "זה שלאחרונה קולל במיסים, שבא מהעיר שלם (Solyma) שנשרפה כליל".

באפיגרמה 12.57.1-14 מרטיאליס מסביר מדוע הוא עוזב את רומא לעיתים קרובות כל כך לטובת נומנטום הכפרית. הוא מונה את המטרדים המאפיינים של רומא הגדולה והרועשת, ובהם גם "היהודי שלמד מאמו לקבץ נדבות".

תרגומים לעברית

• מרטיאליס, מבחר שירים, תרגם מרומית והוסיף דברי-פתיחה וביאורים בנציון בנשלום, ירושלים, מוסד ביאליק, תשל"ז.

לקריאה נוספת

• מנחם שטרן - Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism. Jerusalem, Israel Academy of Sciences, 1976, Vol I: LXXXIV. Martial, pp. 521-529

קישורים חיצוניים

• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים

• Martial, Epigrams. Translated by Walter C.A. Kerr. Loeb Classical Library. London, William Heinemann, and New York, G.P. Putnam's Sons, 1919. 2 Vols. Digitized copy in The Internet Archive: Vol 1, Vol. 2. (מקור מול תרגום)
• Martial, Epigrams. Anonymous translation published in the Bohn's Classical Library (1897) and reprinted by George Bell and sons. Digitized copy in: The Tertullian Project.

• מרטיאליס, "זה הר וסביוס", דבר, 31 בדצמבר 1965 באתר עיתונות יהודית היסטורית. ספר 4, מכתם 44 בתרגום בנציון בנשלום.
• מרטיאליס, ספר 3, מכתם 52 בתרגום רחל צלניק. העתק דיגיטלי בתוך: רחל צלניק, רומא - אימפריאליזם ואימפריה, כרך ג'. תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה, 2003.
• מרטיאליס, "פרקליט בבית משפט זר", באתר הארץ, 25/09/09. ההקדמה לספר 12, תרגם מלטינית יונתן סטבסקי.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29488938מרטיאליס