פרשת האיש במזוודה

מרדכי לוק, האיש במזוודה

פרשת האיש במזוודה הייתה פרשת ניסיון כושל של שירותי המודיעין המצריים, בראשית שנות ה-60 של המאה ה-20, להפעיל אזרח ישראלי שחצה את הגבול למצרים כמרגל.

ראשית הפרשה

בשנת 1961 חצה אזרח ישראלי בשם מרדכי לוק, שהיה אז בן 28, את גבול רצועת עזה, שהייתה בשלטון מצרי. האיש עלה לישראל ממרוקו בשנת 1949, שירת בצה"ל, היה נשוי ואב לילדים, נגר במקצועו שסטה לפשע. היו לו חמש הרשעות בעבירות שונות, החל מזיוף וכלה בהסגת גבול. בחצותו את הגבול לרצועת עזה, מסר ידיעות סודיות למצרים. הוא הועבר לקהיר, שם שידר שידורי תעמולה בקול הרע"ם מקהיר - רדיו קהיר בעברית, ולאחר מכן הציע את שירותיו למודיעין המצרי. המצרים קיבלו את ההצעה, אימנו את האיש בקורס לסוכנים בקהיר ושלחו אותו לעיר נאפולי שבאיטליה שאמורה הייתה להיות הבסיס לפעולותיו, כשהיעד הוא מדינת ישראל. כאשר נראה היה למצרים כי האיש אינו עומד בהתחייבויותיו, ואיננו ממציא להם מודיעין בעל ערך, חשדו כי הוא סוכן כפול או כי הוא עומד לחדש את קשריו עם ישראל. הם זימנו אותו לפגישה בבית קפה ברומא ב-17 בנובמבר 1964. תוך כדי הפגישה, ארבעה מצרים חטפו אותו ואילצו אותו להיכנס לרכבם תחת איומי אקדח והביאו אותו לשגרירות המצרית ברומא.

האיש במזוודה

בתחומי השגרירות ניסו המצרים להרדים את לוק באמצעות שתיית תה עם סם הרדמה אך הוא הערים עליהם והצליח להקיא את המשקה. לאחר מכן הכניסו אותו למזוודה בצורת ארגז גדול. ב-18 בנובמבר 1964 הובילו המצרים את המזוודה לנמל התעופה לאונרדו דה וינצ'י ברומא, לשם שליחתה לקהיר בטיסה מס' 784 של חברת התעופה "יונייטד ערב איירליינס", כ"מזוודה דיפלומטית" (Valise Diplomatique - במינוח הבינלאומי), המיועדת למשלוח למשרד החוץ המצרי בקהיר. מחמת חסינותה הדיפלומטית, עברה המזוודה את המכס האיטלקי ללא בדיקה וחיפוש. כאשר הייתה המזוודה בדרכה אל המטוס, שמע לפתע הסבל האיטלקי שהוביל אותה קולות חנוקים הבוקעים מן המזוודה וקוראים באיטלקית: "!Salvatemi! Aiutatemi" ("עזרו לי! הצילו אותי!"). הסבל העיד לאחר מכן: "...לפתע חשבתי, אלוקים, זהו איטלקי והערבים האלה חוטפים אותו - ברנש פוליטי או משהו כזה. מי יודע מה הם יעשו לו שם בקהיר".

כשהחלו הצעקות לבקוע מן הארגז, תפסו אותו שני דיפלומטים מצרים שליוו את הארגז, ודחפו אותו לתוך מכונית מסחרית מסוג פולקסווגן, שבה הובא לנמל התעופה. כשניסו השוטרים ואנשי המכס לעצור את הרכב, הופיע מצרי נוסף וטען כי המזוודה הכילה כלים מוזיקליים והקולות שבקעו מן הארגז היו קולות של אוויר שנפלט ממפוחים של אקורדיונים שהיו במזוודה. המכונית נמלטה מן המקום, אך נעצרה על ידי שוטרים רכובים על אופנועים שדלקו אחריה. השוטרים הובילו את המכונית ושני נוסעיה המצרים לתחנת משטרה.

בתחנה, פתחו השוטרים את המזוודה, וגילו בה את לוק כשהוא קשור לכיסא, ראשו נתון בקסדה שחוברה לדופן המזוודה ורגליו נתונות בנעליים שהודבקו לרצפת המזוודה. חורי אוורור קטנים בדופן המזוודה אפשרו לו לנשום.

לוק טען באוזני השוטרים כי הוא מרוקאי בשם יוסף דהן שבא לרומא מנאפולי לפגוש את המצרים בבית קפה, שם הולעט בסמים והוכנס למזוודה. השפעת הסמים פגה בטרם הועמסה המזוודה על המטוס, מאחר שהמטוס איחר להגיע. שני המצרים, שזוהו כנושאי משרת מזכיר ראשון בשגרירות המצרית, שוחררו מאוחר יותר. שניהם הוכרזו על ידי ממשלת איטליה כ"אישיות בלתי רצויה".

בהמשך החקירה, כאשר נתבררה לשוטרים זהותו האמיתית של לוק, סיפר האיש לחוקריו שהוא עבד עבור המודיעין המצרי תמורת שכר של מאה עד מאה וחמישים דולר לחודש. עוד הוסיף כי הוצב בנאפולי, כדי לרגל אחר מתקני נאט"ו. לדבריו, בא לרומא כדי לדרוש העלאה בשכרו. החוקרים לא השתכנעו מדבריו וסברו כי לו היה האיש דג רקק לא היו המצרים טורחים לחטוף אותו. הם חשדו כי האיש פעל כסוכן כפול בשירות ישראל, או לפחות כי המצרים סברו כך, וחטפו אותו כדי לחקור אותו בחופשיות, בדרכים המקובלות אצלם. לוק, שחרד לחייו, ביקש מהמשטרה להמשיך ולהחזיקו במעצר.

גילויו של האיש במזוודה ברומא, זכה לכותרות ראשיות בעיתוני ישראל. כתב "ידיעות אחרונות", שראה את לוק בידי המשטרה, כתב בעיתונו:

ראיתי אמש את דהאן - לוק ב'קווסטוריה' (מטה המשטרה) של רומא - אדם בעל קומה למעלה מממוצעת, תווי פנים בולטים ושיער הנראה כצבוע בידיים בלתי מקצועיות. הוא רכן על כיסא - יחף וללא מעיל וכששמיכה עוטפת את כתפיו ומהודקת בשתי סיכות ביטחון. עדיין נראה, כאילו הוא תחת השפעת הסמים שהוזרקו לו על ידי המודיעין המצרי ואף חוקרי המשטרה מאשרים כי אין הוא במלוא חושיו.

התירוץ הדחוק שהעלתה השגרירות המצרית היה כי המדובר הוא בחילופי מזוודות. נתברר כי המזוודה יוצרה באיטליה כמזוודת-ארגז להובלת מטענים קטנים בטיסות מסחריות. המזוודה והתקני הכבילה והאוורור שהותקנו בה העלו את הסברה כי המצרים כבר השתמשו בה קודם לכן לצורך דומה, לדעת האיטלקים, כדי להחזיר למצרים קולונל מצרי בשם זגלול עבד אל-רחמן, שברח ממצרים ונעלם ברומא בשנת 1962. תושבי רומא נהגו להתבדח ולהתקשר בטלפון לשגרירות המצרית ולשאול מתי יוצאת המזוודה הבאה לקהיר.

המשפט והמאסר

ב-24 בנובמבר 1964 הוסגר מרדכי לוק על ידי שלטונות איטליה לישראל, ולמחרת הובא בפני שופט שלום בתל אביב שפסק לעוצרו. לכתב "מעריב" שנכח בבית המשפט אמר לוק בחיוך: "יש הבדל ברור בין המשטרה המצרית והישראלית. הרבה יותר נוח לשבת כאן".

מרדכי לוק הועמד לדין בבית המשפט המחוזי בעבירות הבאות:

• יציאה מישראל שלא כדין
• מסירת ידיעות סודיות לאויב
• מסירת ידיעות העלולות להיות לתועלת לאויב, תוך פגיעה בביטחון המדינה
• קשירת קשר במצרים למסירת ידיעות ביטחוניות סודיות, ובמימוש מטרת קשר זה באירופה

להגנתו טען לוק כי אין ראיות לכך שידע על התועלת בידיעות שמסר וכי לא הייתה לו כוונה לפגוע בביטחון המדינה. כן טען כי הידיעות שמסר למצרים היו בגדר "העמדת פנים", "אחיזת עיניים" ו"הטעיה".

ב-10 בספטמבר 1965 הרשיע בית המשפט המחוזי את לוק בעבירות עליהן הועמד לדין. בפסק הדין נאמר כי לוק ידע על התועלת בידיעות שמסר וכי בין היתר מסר למודיעין המצרי בעזה ידיעה על דרכי הגישה למרכז צבאי חשוב, ואין להעלות על הדעת כי לא ידע שהאויב עלול להפיק תועלת מידיעה זו.

לגבי מימוש הקשר באירופה, הרשיע בית המשפט את לוק מכיוון שמצא כי מיום טיסתו לאירופה ועד ליום שחרורו מן המזוודה בנמל התעופה של רומא, הוא עמד בקשר עם הסוכנים המצרים ולא נתן לכך הסבר סביר.

בהרשיעו את לוק גזר עליו בית המשפט המחוזי שלוש עשרה שנות מאסר.

מרדכי לוק ערער בפני בית המשפט העליון על ההרשעה ועל חומרת העונש. היועץ המשפטי לממשלה, מצדו, ערער על קלות העונש.

ב-26 באפריל 1966 דחה בית המשפט העליון את הערעור על ההרשעה ואת ערעורו של היועץ המשפטי לממשלה על קולת העונש. לעומת זאת, פסק בית המשפט, מפי השופט משה זילברג, כי הוא מקבל חלקית את ערעורו של לוק על חומרת העונש, וסיכם:

"...בהעלותנו על לב את העונש שהמערער כבר ספג באותם הרגעים הזוועתיים שבילה במזוודה, נראה לנו כי העונש ההולם את מעשיו הבלתי-ידועים באיטליה בצירוף מעשיו הידועים בעזה ובקהיר, יהיה עונש של עשר שנות מאסר מיום מעצרו"

— משה זילברג, 26 באפריל 1966

.

לאחר ששוחרר מן הכלא, בתום תקופת מאסרו, פתח מרדכי לוק מסעדה בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב. נפטר ב-2006.

הפרשה בקולנוע

בטרם נדמו הדי הפרשה חשו מפיקים זריזים להפיק סרט ריגול, בו הוצגה חטיפת אדם במזוודת-ארגז, בדומה לחטיפתו של לוק.

הסרט "מבצע קהיר", שהופץ מחוץ לישראל בשמות "Trunk to Cairo" ו-"Cairo Campaign", נוצר בשנת 1966 כהפקה משותפת ישראלית-גרמנית. הסרט, הדובר אנגלית, בוים על ידי מנחם גולן ורפאל נוסבאום, והשתתפו בו שחקנים ישראלים רבים ובהם יוסף ידין, גילה אלמגור, בומבה צור ושלמה וישינסקי. לצדם שחקו השחקנים הזרים ג'ורג' סנדרס ואודי מרפי, כשמרפי גילם את תפקיד הסוכן החשאי, גיבור הסרט. לעלילת הסרט הוכנס המאבק הישראלי נגד המדענים הגרמנים במצרים שהתחולל באותה עת.

עלילת הסרט מספרת על סוכן חשאי (אודי מרפי) שקבע פגישה בקהיר עם מדען גרמני (ג'ורג' סנדרס), המפתח טיל המיועד להגיע לירח, אך יכול לשמש ככלי נשק. הגיבור בורח עם ידידתו בתו של המדען, שם הוא נלכד בידי סוכנים מצרים, המכניסים אותו למזוודה, אותה הם עומדים לשלוח במטוס לקהיר. האיטלקים תופסים את הסוכנים המצרים, פותחים את המזוודה ומגלים בה את גופתו של סוכן מצרי ולא את גיבור הסרט, שהצליח להיחלץ ממנה, וטס לקהיר להמשיך במשימותיו. הקשר של הסרט עם הפרשה של מרדכי לוק מודגש בזה שלאחר תפיסת המזוודה ולפני פתיחתה מישהו אומר "Look, look inside".

הסרט לא זכה להצלחה אמנותית או קופתית, אך כל הצופים קישרו אותו עם פרשת "האיש במזוודה".

אלי לוק

ב-24 בנובמבר 2002 נעצר אלי לוק, בנו של מרדכי לוק, בחשד לריגול ולסיוע לפלסטינים בביצוע פיגועים נגד ישראל. הפרשה פורסמה באמצעי התקשורת, תוך אזכור בולט של פרשת המזוודה של אביו ואמירות כמו "ההיסטוריה חוזרת". אולם ב-27 בנובמבר 2002 שוחרר לוק ממעצר וטען שיריב עסקי ניסה להפלילו. כעבור מספר חודשים סגרה הפרקליטות את התיק מחוסר ראיות.

בשנת 2004 הגיש אלי לוק תביעת דיבה נגד חברת החדשות של הערוץ השני, שסירבה לפרסם את דבר סגירת התיק באותה הבלטה שבה פורסם דבר מעצרו. בית המשפט פסק ב-28 ביוני 2006 כי חברת החדשות אכן לא עמדה בעניין זה בדרישת חוק איסור לשון הרע, וחייב את חברת החדשות לפצות את לוק ב-30,000 ש"ח. תביעה בעילה דומה הגיש אלי לוק בשנת 2006 נגד "חדשות 10" ובית המשפט פסק לו ב-31 בדצמבר 2007 פיצוי בסך 50,000 ש"ח. בתביעה שלישית נגד העיתון "ידיעות אחרונות" נפסק לאלי לוק פיצוי בסך 50,000 ש"ח. לעומת זאת, תביעה דומה שהגיש לוק נגד הערוץ הראשון, נדחתה ב-4 במרץ 2008, לאחר שבית המשפט פסק כי התנצלות ששידר הערוץ הראשון הייתה בגדר "צעד הולם, מספיק ומידתי" וחייב את לוק בתשלום הוצאות המשפט בסך 6,500 ש"ח.

ספיחי הפרשה

מרדכי לוק נפטר מסרטן ב-2006. כלתו סיפרה בתוכנית "פנים אמיתיות" של אמנון לוי ששודרה ב-24 באוגוסט 2015 כי זמן קצר לפני פטירתו, בשכבו על ערש דווי, הוא ביקש ממנה להתקרב למיטתו והתוודה בפניה כי היה סוכן של המוסד.

ראו גם

• חטיפת אומרו דיקו

לקריאה נוספת

• זאב שיף ואיתן הבר, לקסיקון לביטחון ישראל, הוצאת זמורה, ביתן, מודן, 1976, עמ' 290
• מרדכי נאור, לקסיקון ישראל - 60 שנה למדינה, הוצאת משרד הביטחון, 2008, עמ' 24

קישורים חיצוניים

• "דהאן" הוא מרדכי לוק בעל עבר פלילי, דבר, 19 בנובמבר 1964, המשך
• כתבה ב"לייף", 27 בנובמבר 1964
• יאיר אשכנזי, הלוק המסתורי: הסבא היה גיבור פרשת "המרגל במזוודה", האבא ישב בכלא, הנכד עושה מזה עכשיו הצגה, באתר הארץ, 18 ביוני 2015
• מערכת, הפנים האמיתיות של האיש במזוודה, באתר של "רשת 13", 24 באוגוסט 2015 (במקור, מאתר "nana10")
• מרדכי לוק מובא לבית המשפט, בארכיון הסרטונים של Associated Press‏, 9 בספטמבר 1965