מקס וינדמילר

מקס וינדמילר' (בגרמנית: Max Windmüller;‏ 7 בפברואר 1920, אמדן (Emden), מזרח פרזיה (אנ') - 21 באפריל 1945 צ'אם, אוברפפאלץ, גרמניה) היה חבר גרמני-יהודי בהתנגדות ההולנדית לכיבוש הנאצי במהלך מלחמת העולם השנייה ועזר להבריח מאות יהודים, בעיקר צעירים, לארץ ישראל. וינדמילר פעל בזהות בדויה תחת השם "קוֹר" או "כור אנדרינגה", ונעזר גם בתעודה אישית גרמנית שניתנה לו מהמחתרת, מ-15 בפברואר 1944 על שם ארט ון נורדן (Aart van Noorden). בעזרת תעודות של משטרת הביטחון הגרמנית יכול היה לנוע בחופשיות בדרכים ולהשיג הקלות לחברים שנסעו בחסותו.

ילדותו והבריחה להולנד

מקס וינדמולר נולד בגרמניה לקצב וסוחר הבקר, מוריץ וינדמולר ולג'ט (לבית זליגמן). היו לו ארבעה אחים. הוא נקרא מקס על שם אחיו של אביו שמת במלחמת העולם הראשונה. בשנים 1926 עד 1933 למד בבית הספר היסודי היהודי באמדן. בשנת הלימודים האחרונה הוא הצטרף לליגת הנוער הסוציאליסטית של גרמניה.

לאחר עליית הנאצים לשלטון ב-1933, משכו השלטונות הגרמניים את רישיון העסק של אביו והמשפחה החליטה להגר להולנד. הם עברו תחילה לביילן שבהולנד אל דודתו של מקס, ומשם אל העיר חרונינגן. שם הצטרפו וינדמילר ואחיו הבכור יצחק אל ארגון המחתרת החלוצית בהולנד,"וסטרוויל" (Westerweel). במחתרת וסטרוויל פעלו יחד יהודים ובני דתות אחרות להצלת היהודים מרדיפות. שיתוף פעולה כזה לא היה מובן מאליו בהולנד. חברי קבוצת וסטרוויל ארגנו תעודות זיהוי, מקומות מסתור והזדמנויות מילוט, במיוחד לילדים וצעירים יהודים-גרמנים שברחו מגרמניה. לימים, הפך יצחק למנהיגה של קבוצה זו בעוד שוינדמילר השלים הכשרה לחקלאות בעיר אסן לקראת העלייה לארץ ישראל. זמן קצר לפני פרוץ המלחמה ב-1939 יצחק הפליג לארץ ישראל על אוניית המעפילים "דורה" ואילו מקס, שכבר היה על הסיפון ותכנן להפליג יחד עם אחיו, שוכנע על ידי הפעיל היהודי, רון כהן, להישאר בהולנד.²

בשנת 1940 פלשה גרמניה הנאצית אל אדמת הולנד. בתקופה זו היו בהולנד גם יהודים שחיו בכפוף למשטר הגרמני. אירוע טראומטי עבור היהודים בהולנד אירע בשנת 1941 כאשר 900 יהודים - כולם צעירים - נתפסו על ידי הגרמנים וגורשו למחנה הריכוז מאוטהאוזן. עד סוף ספטמבר 1941, כמעט כולם נרצחו במאוטהאוזן. שלטונות הכיבוש הגרמניים איימו על כל מי שלא מילא אחר הוראותיהם בגירוש למאוטהאוזן.

לנוכח סכנה זו, רבים מהצעירים שביקשו להגר לארץ ישראל התכוננו לחיים במחתרת ונתמכו על ידי ההולנדים. וינדמולר פגש בהולנד את מטה לנדה, יהודייה שנמלטה מוינה, לה נישא מאוחר יותר. ביולי 1942 החלו הנציונל-סוציאליסטים בגירושים המוניים של יהודי הולנד. עשרות אלפי יהודים הובאו למחנה המעבר וסטרבורק, משם החלו השילוחים השבועיים למחנות ההשמדה אושוויץ וסוביבור. בין המגורשים ממחנה וסטרבורק היו אמו של וינדמילר ואחיו סלומון יחד עם אשתו וילדו, שהיה אז רק ​​בן שבועות ספורים.

חייו של וינדמילר במחתרת ההולנדית

בראשית 1943, שלטונו של הרייך השלישי נעשה נוקשה יותר על אדמת הולנד. זו הייתה התקופה בה הגרמנים התחילו לגייס הולנדים לעבודות כפייה. בנוסף, בתקופה זו כבר גורשו מרבית יהודי הולנד למחנות ההשמדה, כאמור. רק חברי מחתרת בודדים הצליחו להגיע לשווייץ בעזרת תעודות היודנראט שהוענקו להם במחתרת. כמה חברים הועברו על ידי "יופ" (יוהאן חרארד), ו"שושו" (יואכים סימון, היה מנהיג המחתרת ההולנדית), שניהם פעילי מחתרת.

עם זאת, היה הכרח להעלות תוכנית חדשה על מנת להציל כמה שיותר יהודים. התוכנית הייתה לעבוד תחת הוורמאכט כפועלים הולנדים. באוגוסט עבר "ויקטור", קורט ריילינגר - לצרפת. מטרתו הייתה להסתער על מלאכת הארגון. גם "וילי" (ארנסט הירש), ו"כור" (מקס וינדמילר) גויסו לפעולה. העבודה הוקלה במידה רבה משהצליחה העברת "טרנספורטים של פועלים" מהולנד לצרפת, על סמך תעודות מיוחדות.

בצרפת אורגנו כמה קבוצות מקרב יהודי הולנד שצוידו בנשק על ידי הצרפתים ונכללו לכלל הפעולות של המאק"י (הם נקמו בגרמנים ובמשתפי פעולה) קבוצה יהודית נמצאה תקופה גם בתוך היער. על אנשי החלוץ הוטלו גם תפקידי ריגול, שבו היו מעוניינים מאוד האנגלים. האנגלים הבטיחו מצידם היתר-כניסה לארץ ישראל. שירות המודיעין בשביל האנגלים רוכז בידי מקס וינדמילר. האנגלים לא עמדו בהבטחתם ולא התירו ליהודים להיכנס לארץ ישראל.

ב-27 באפריל 1944, הגיעו מהגסטאפו בצרפת לחדרה של לולי אקהרט במלון בפריס, בין היתר, כדי לחפש את מקס, שהיה אז במשימת הצלה בהולנד. כפי שידעו הגסטאפו מראש על פי עדות של בעלת המלון בו שהו, התקיימה פגישת פעילי הקבוצה בצרפת ואסרו חלק מהחברים: קורט ריילינגר, ציפי (אלפרד פרנקל), וילי (ארנסט הירש), לולי אקהרט, וסוזי הרמן.

לאחר שנודע לו על מאסרם, רצה מקס לשחרר את החברים העצורים. ביוני 1944 וינדמילר ופאולה קאופמן הכירו שני אנשים, בשם שארל ריבן ו"לידיה", אולגה צ'רבינסקי. שארל ואולגה טענו כי הם משירות המודיעין האנגלי, והם מוכנים לעזור בהברחת חברי המחתרת מבית הכלא. בתמורה לכך הם דרשו תוכניות גרמניות. קאופמן ווינדמילר כתבו מכתב לקורט קיילינגר "נאנו", אשר כאמור לעיל, נאסר. תשובתו במכתב הייתה מוזרה - הכתוב היה בהולנדית, אבל באותיות גרמניות. משהו נראה בעיניהם של וינדמילר וקאופמן לא תקין אך לא ידעו מה. מוסר המכתב נמצא בגד בו והעביר את המכתב לידי הגסטאפו שעינה את ריילינגר עד שכתב מכתב תשובה. הוא ניסה להזהיר במכתב את מקס, אך הלה לא הרגיש בדבר, והיה סבור שהכל כשורה.

מאוחר יותר, התברר כי אותם "סוכני מודיעין בריטים" היו סוכני הגסטאפו. הם התקינו מיקרופון מתחת לשולחן בית הקפה בו הם נפגשו. הגרמנים חיפשו את וינדמילר, את מטה ואת אד לינוייל (שני פעילי מחרת נוספים). כבר בזמן החקירה של אותם חברי מחתרת שנאסרו, נתפסו ונעצרו גם מקס וינדמילר ("כור"), פאולה קאופמן וכמו כן גם אנשי מחתרת צרפתים ואנגלים אחרים.

חברי המחתרת הוחזקו בבית הכלא בפרן, בקרבת פריז, עד אוגוסט 1944, ואז הועברו למחנה הריכוז דראנסי בצרפת. כעבור שישה ימים הוצאו חמישים אנשים ברכבת האחרונה מדראנסי לכיוון גרמניה. ביניהם היו חברי המחתרת שנעצרו. בדרך, אחד הפעילים ממחתרת המאק"י, פוצץ את הפסים על מנת לעכב את הרכבת. בתגובה רצו החיילים הגרמנים להרוג את חברי המחתרת ואף כרו את קברם אך למזלם התערב קצין גרמני מחיל האוויר, והם נמלכו בדעתם.

בספטמבר 1944, הגיעה קבוצת האסירים למחנה הריכוז בוכנוואלד בגרמניה, שם הפרידו ביניהם. את קאופמן שלחו הלאה, קורט ריילינגר ניצל והגיע לשוודיה שבוע לפני תום המלחמה. "וילי" מת בברגן בלזן באביב 1945, אחרי מחלה. וינדמילר הועבר למחנה בסביבת האנובר, והחזירו אותו במרץ 1945 לבוכנוואלד.

מותו

כאשר שחרור המחנה על ידי כוחות בעלות הברית היה כבר בפתח, גורש ווינדמולר בטרנספורט האחרון למחנה בוכנוולד וינדמילר יצא ב-14/4/1945 מהמחנה ב"צעדת מוות" לכיוון דרום, ונורה למוות ב-21/4/1945 על ידי איש SS, בדרך ממחנה פלוסנבורג (Flossenbuerg) למחנה דכאו (Dachau), יום אחד לפני השחרור.

אמנם לא הצליח לעלות לארץ ישראל בעצמו, אך בעזרתו ובזכותו הצליחו צעירים רבים אחרים לעלות ארצה ולהקים משפחות שלמות. לשם השוואה, וינדמילר הציל באופן אישי כ־100 צעירים יהודים, כשקבוצת וסטרוויל כולה הצילה 393 יהודים.

לקריאה נוספת

1. ספר הפרטיזנים היהודים. רחביה, הקיבוץ הארצי השומר הצעיר. כרך ב', 1958.
2. המחתרת החלוצית בהולנד 'קבוצת ווסטרוויל': "פאולה ולט-קאופמן".
3. ארכיון בית לוחמי הגטאות: "מקס וינדמילר: פעילות במחתרת החלוצית בהולנד".

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33546359מקס וינדמילר