מערכת הרנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אנטומיה ריקה. מערכת הרנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון היא מערכת הורמונלית המהווה חלק חשוב בבקרה ארוכת הטווח על לחץ הדם ועל נפח הנוזל החוץ תאי.
הפעלת המערכת
המערכת מופעלת כאשר יש ירידה בנפח הדם או בלחץ הדם. שלבי ההפעלה הם:
- אם יש ירידה בזילוח למערכת שליד הפקעיות בכליות, התאים הג'וקסטה גלומרולרים (Juxtaglomerular Cells) משחררים את האנזים רנין.
- הרנין חותך פפטיד לא-פעיל הנקרא אנגיוטנסינוגן, והופך אותו לאנגיוטנסין I.
- אנגיוטנסין I הופך לאנגיוטנסין II באמצעות חיתוך על ידי אנזים מפעיל אנגיוטנסין (ACE), הנמצא בעיקר בנימי הריאה (האנזים המפעיל אלדוסטרון יכול לחתוך גם פפטידים אחרים, ובתפקידו זה הוא מהווה בקר חשוב של מערכת הקינין-קאליקראין).
- אנגיוטנסין II הוא התוצר הסופי של המערכת. הוא פועל כהורמון בעל תפקידים רבים, וביניהם, הוא פועל על בלוטת יותרת-הכליה (Adrenal Gland), להפריש אלדוסטרון (Aldosterone)- הורמון הגורם להגברת הספיגה החוזרת של יוני נתרן בנפרון (תוך "הקרבת" אשלגן- משאבות Sodium/Potassium ATPase), ובעקבותיהם, הגברת הספיגה החוזרת של מים לדם, מה שמעלה את נפח הפלזמה וגורם לעליית לחץ דם.
בנוסף, אנגיוטנסין II פועל על ההיפופיזה (Hypophysis) להפריש ADH/Vasopressin- הגורם גם הוא להפעלת משאבות נתרן-אשלגן ולספיגה מחדש של מים.
השפעות
אנגיוטנסין II משפיע על גוף האדם במגוון דרכים (אם כי גם לאנגיוטנסין I יכולה להיות השפעה מסוימת על הגוף):
- הוא מהווה גורם מצר כלי דם.
- בכליות הוא גורם להצרה של העורקיקים האָפרנטיים (afferent, כלומר עורקיקים המביאים דם אל הרקמה). בדומה למצעי נימים אחרים בגוף, ההצרה של עורקיקים אלה מגדילה את התנגדותם, וכתוצאה מכך עולה לחץ הדם העורקי הסיסטמי וזרימת הדם קטנה. אולם, הכליות חייבות להמשיך ולסנן מספיק דם למרות הירידה בזרימה, ולכן הן זקוקות למנגנונים שישמרו על לחץ דם תקין בפקעיות. על מנת לבצע זאת אנגיוטנסין II גורם להצרה גם של עורקיקים אֶפרנטיים (efferent, כלומר עורקיקים המסיעים דם אל מחוץ לרקמה), וכתוצאה מכך מצטבר דם בפקעיות הכליה, מה שגורם לעלייה בלחץ הדם בפקעיות. קצב הסינון הפקעיתי (GFR) נשמר קבוע, וסינון הדם יכול להימשך למרות הירידה בזרימת הדם הכוללת לכליה.
- בבלוטת יותרת הכליה האנגיוטנסין II גורם לשחרור אלדוסטרון. אלדוסטרון פועל על הצינוריות בנפרון (כלומר על האבובית המרוחקת ועל הצינור המאסף בליבה הפנימית) שבכליה, וגורם להן להגביר את הספיגה החוזרת של נתרן ומים מהתסנין, כאשר אשלגן מופרש לחלל הצינורית כנגד הנתרן. האלדוסטרון משפיע גם על מערכת העצבים המרכזית, והתופעות העיקריות הנובעות מכך הן רצון לאכול מלח והגברת תחושת הצמא.
- שחרור של הורמון נוגד השתנה (ADH), הנקרא גם וזופרסין, ומיוצר בהיפותלמוס ומאוחסן בבלוטת יותרת המוח.
השפעות אלה מגדילות באופן ישיר את כמות הנוזלים בדם ומפצות על איבוד הנפח, וכתוצאה מכך גורמות לעלייה בלחץ הדם.
טיפולים רפואיים
על מנת לשלוט בלחץ הדם ובעיקר לצורך טיפול ביתר לחץ דם, משתמשים לעיתים בתרופות שונות המשפיעות על מערכת הרנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון:
- לעיתים קרובות משתמשים במעכבי ACE - האנזים היוצר אנגיוטנסין II, על מנת להפחית את היצירה של מולקולות אנגיוטנסין II. לדוגמה, קאפטופריל הוא מעכב של האנזים ACE.
- צורה אחרת היא שימוש בתרופות החוסמות ישירות את הקולטן לאנגיוטנסין II על מנת למנוע ממנו לבצע את פעולתו.
- ב-2007 החלה הפצתה של תרופה חדשה בשם אליסקירן המעכבת בצורה ישירה את הרנין.
המערכת בעובר
בעובר, המערכת גורמת בעיקר לאיבוד נתרן, כיוון שלאנגיוטנסין II יש השפעה מעטה בשלב זה על רמות האלדוסטרון. רמות הרנין בעובר הן גבוהות, בעוד שרמות האנגיוטנסין II נמוכות יותר – ודבר זה נובע מזרימת הדם המוגבלת, המונעת מהאנזים המפעיל (הנמצא בכמות גדולה במערכת הדם ההיקפית) לפעול בצורה המיטבית.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מידע נוסף על המערכת
- מערכת הרנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
33051059מערכת הרנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון