מנפרד וייס
.jpg) | |
| מנפרד וייס | |
| לידה |
11 באפריל 1857 פשט |
|---|---|
| פטירה |
25 בדצמבר 1922 (בגיל 65) בודפשט |
| מדינה | הונגריה |
| מקצוע | תעשיין |
מנפרד וייס, הברון מִצֶ'פֶּל[1] (בהונגרית: Báró csepeli Weiss Manfréd) (11 באפריל 1857 - 25 בדצמבר 1922) היה איל תעשייה יהודי-הונגרי, מייסד תשלובת הפלדה והמתכת מנפרד וייס. משפחת וייס הייתה אחת מעשרים וחמש משפחות הברונים היהודים-הונגרים ומן המשפחות היהודיות העשירות בהונגריה (למעשה העשירה ביותר).
קורות חייו
סבו, של מנפרד היה ברוך וייס, בעל מלאכה זעיר למקטרות, יהודי מהכפר שהגיע כנראה להונגריה מצ'כיה, אך ילדיו נולדו כבר בממלכה ההונגרית. אביו של מנפרד, אדולף וייס, נולד בשנת 1807 וגידל משפחה של שישה ילדים, עם אשתו אווה קאניץ. מנפרד יצא לאוויר העולם כבן הצעיר במשפחה ב־11 באפריל 1857 בפשט שעדיין לא אוחדה אז עם העיר בודה לבירת הונגריה בודפשט.
לאחר סיום לימודיו באקדמיה למסחר הוא עבר להמבורג, שם בילה ארבע שנות חניכות אצל סיטונאי לסחורות מהמושבות. הוא הפך במהרה למנהל בית-המסחר, וחזר בשנת 1877 להונגריה רק בשל מחלתו המחמירה של אביו. לאחר מות אביו באותה שנה, הצטרף מנפרד לאחיו ברטולד, שכבר הצליח בעסקים, עסק בסחר תבואה והוסיף לעושר המשפחה. ברטולד הפך גם בעל מניות ואחד המייסדים של "תחנות הקיטור המלכותיות" בבודה. שני האחים חברו כעת יחד ופנו לקבלת רישיון לייצור בשר משומר. ב־28 בדצמבר 1882 הקימו ברטולד ומנפרד את "מפעל השימורים ההונגרי הראשון".
האחים הרחיבו בהדרגה את מפעל השימורים והעבירו אותו למקום גדול יותר. הם ייצרו מוצרי בשר תחת שם המותג "גלובוס", בעיקר עבור הצבא. בעונות של הקטנת הביקוש והייצור הם עסקו בפירוק ובטעינה מחדש של מחסניות עבור יחידות החי"ר של הצבא כעבודה עונתית. מאוחר יותר, לאור הביקוש הרב לקופסאות השימורים עברו לייצור קופסאות פח לאריזה, מה שהוביל אותם להיכנס לתעשיית הברזל.
נכסי שני אחיו גדלו גם באמצעות נישואין. ברטולד נשא לאישה את בתו של איש עסקים אוסטרי עם הון משמעותי. מנפרד, הרחיב את קשריהם המסחריים לאחר שהתחתן בשנת 1884 עם בתו של אלברט פון וואהל היהודי, מנכ"ל הרכבת (פון אליס וואהל[2] 1865–1904 ). העושר החדש אפשר הקמת מפעלים נוספים. עם זאת, רוב הרווח הגיע מהזמנות הצבא. ייצור תרמילי הכדורים וקליעים נוספו לייצור מוצרי הבשר, והאחים וייס סיפקו עוד ועוד אספקה לצבא.
צ'פל
עם זאת, אירוע בלתי צפוי חולל מהפכה בעסק. בשנת 1890 אירעה תאונה קשה במפעל לייצור השימורים. בעת ייצור הקליעים התרחש פיצוץ עז במקום. מכאן ואילך הרשויות כבר לא אפשרו במפעל השימורים גם את הייצור של הקליעים והמחסניות. זה אילץ את הבעלים להעביר את המפעל לאזור לא מיושב, אך לא הרחק ממפעל השימורים. כך נבחר האי צ'פל על הדנובה באזור הדרומי של בודפשט. מפעלם הועתק לאי בשנת 1892. כשהאחים וייס העבירו את עסקיהם לאי, הם כבר היו בעלי הון משמעותי והסיכוייהם לעתיד היו מצוינים. הם נכנסו לבעלות בכמה בנקים וחברות, נהנו מתמיכה ממשלתית בצורה הטבות אחדות, ופיתחו קשרים טובים גם בחוץ לארץ, אך במיוחד עם הצבא. באמצעות קשריהם העסקיים הצליחו להיכנס לחוגים הגבוהים ביותר של המדינה והמונרכיה.
כשהאחים וייס הקימו את המפעל, צ'פל היה עדיין כפר מנומנם, ואופיו החקלאי החל להשתנות רק כאשר נבנה המפעל הראשון של מנפרד וייס בחלקו הצפוני של האי. האיכרים באי שמחו לעבוד בענף תוך תנאי עבודה נוחים. ב־12 בדצמבר 1892, חכרו ברטולד ואחיו מנפרד שדה מרעה של כשלושים דונם. ב־12 בינואר 1893 קיבלו אישור להקים אתר תעשייתי. המפעל שלהם התפתח במהירות, ולכן בשנת 1896 הם קנו את השטח החכור. בשלב זה כבר היו 20 מבנים באזור וכ־400 עובדים. בשנת 1896 עזב ברטולד את החברה, נבחר לפרלמנט והפך לנשיא האיגוד הלאומי של מפעלי טקסטיל בהונגריה. מסוף אותה השנה המפעל נוהל על ידי מנפרד בלבד.
בין 1896 ל -1914 התפתח המפעל לבית החרושת הצבאי הגדול ביותר בהונגריה. יחסי משפחה-צבא עזרו למפעל לצמוח במהירות. ייצור תחמושת לחי"ר גדל בקפיצות, והתברר כי המפעל של וייס הוא העסק הפרטי הגדול ביותר של הצבא המשותף (האוסטרי-הונגרי) וגם המפעל הגדול ביותר בהונגריה בבעלות פרטית. האולמות החדשים נבנו בזה אחר זה. בשנת 1896 הוא כבר ייצר את הנחושת לייצור תחמושת בכורי ההתכה של המפעל שלו, ובשנים 99–1898 הוקמה נפחיה, מעבדה לבחינת החומרים, מגדל מים, חדר דודים ומחסנים רבים. בשנת 1913 מנפרד קנה את טירת קרולי(הו') בדראדיהאזה(הו').
מלחמת העולם הראשונה
מלחמת העולם הראשונה פרצה בשנת 1914. מנפרד וייס ידע שההזדמנות הגדולה הגיעה אליו בדיוק[3]. בקיץ אותה שנה המפעל גדל מאוד והפך לחברה בע"מ בבעלות משפחתית. הצבא לא רק הציף אותו בהזמנות, אלא גם הפעיל עליו לחץ להגדיל את התפוקה. מנפרד הנהיג אז שלוש משמרות והתארגן לייצור מכונות כלי עבודה. הוא הוסיף כור היתוך נוסף למפעל הפלדה ובשנת 1916 הקים את תנור ההיתוך החשמלי הראשון שלו לייצור נירוסטה. באמצע המלחמה הגיע הייצור במפעלי צ'פל לשיא. נכסי מנפרד וייס היו עצומים. בשנת 1917 העריכה חברת הביטוח הכללית את שווי מפעלי ציפל בכמעט 100 מיליון כתרים (כעשרים מיליון דולר אמריקאי באותה התקופה).
המפעל הולאם בשנת 1919 בתקופת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית. מנפרד וייס ניסה להתאבד. הוא בלע רעל ושרד רק בזכות התערבות רפואית מהירה. הוא נלקח לווינה להתרפאות על ידי משפחתו, וחזר רק בשנת 1920 לאחר שהמצב התייצב. לאחר מותו של מנפרד בשנת 1922 נחלקה רכושו ומפעליו לשמונה חלקים, אך נותר בניהול משותף[4].
הצלחה והוקרה
בשנים שלפני המלחמה ובמהלכה, מנפרד וייס ומפעלו, זכו לשבחים ופרסים רבים. משנת 1905 מנפרד היה חבר מועצת המנהלים של הבנק המסחרי ההונגרי של פשט, חבר הנהלת התאחדות התעשיינים ההונגרי (GYOSZ). הוא גם היה חבר מועצת המנהלים של איגוד הרכבות האוסטרו-הונגרי. ב־8 באוגוסט 1896 הקיסר-המלך למנפרד וייס תואר אצולה הונגרי. בשנת 1901 הוענק לו עיטור "מסדר כתר הברזל" על הצלחתו בתערוכה העולמית בפריז. בשנת 1918 הוא התמנה לחבר בבית העליון של הפרלמנט ההונגרי[5]. בנובמבר 1918 העניק לו מלך הונגריה קרל הרביעי התואר "ברון" כאחד הספקים הגדולים ביותר של צבא המונרכיה האוסטרו-הונגרית.
מקורות
- האריסטוקרטיה ההונגרית-ברונים. Magyar Arisztokrácia
- מכירים אותם? הונגרים בעלי שם ממוצא יהודי. Reményi Gyenes István: Ismerjük őket? Zsidó származású nevezetes magyarok (Ex Libris Kiadó, Budapest, 2000) מסת"ב 963-85530-3-0
- לקסיקון יהודי הונגרי Magyar zsidó lexikon. Szerk. Ujvári Péter. Budapest: Magyar zsidó lexikon, 1929
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
29602824מנפרד וייס