מנהרת החידקל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מנהרת החידקל
Dicle Tüneli
היציאה ממנהרת החידקל
היציאה ממנהרת החידקל
היציאה ממנהרת החידקל
מידע כללי
מיקום טורקיה, מצפון לדיארבקיר
אורך 750–800 מטר
רוחב 100–150 מטר
תאריך גילוי תקופת אשור
נחקרה לראשונה 1862

מנהרת החידקלטורקית: Dicle Tüneli וגם Bırkleyn Mağaraları) הוא כינויה של מערה הנמצאת כ-90 ק"מ לערך מצפון לדיארבקיר בטורקיה, שדרכה זורם יובלו של החידקל ברקילין (Birkleyn Çay). זהו אתר גאוגרפי וארכאולוגי.

אורכה של המערה הוא 750–800 מטר לערך ורוחבה הוא 100–150 מטר. במשך תקופה ארוכה נחשבה המנהרה כמקור המים העיקרי של החידקל במוצאו, כך האמינו מלכי אשור אשר גילו את המנהרה. בפועל, המקור הראשי הוא המעין הנמצא ליד העיר בינגל (אנ'), לא רחוק ממנהרת החידקל. ליד המנהרה ישנם שלושה תבליטי סלע מתקופת אשור התיכונה והתקופה הנאו-אשורית, וחמש כתובות. המערה היא חלק ממקבץ של חמש מערות.

תבליט הסלע השמור ביותר הוא של המלך האשורי תגלת-פלאסר הראשון (1115–– 1076 לפנה"ס) מתקופת אשור התיכונה וכן שלמנאסר השלישי (858–824 לפנה"ס) מהתקופה הנאו-אשורית. תבליטי הסלע נחרתו אל תוך קיר מנהרת החידקל. הכתובת של שלמנאסר השלישי שנעשתה ב-825 לפנה"ס באה לידי ביטוי ברצועות דלתות הברונזה של שערי בלאוואת, שמוצגים במוזיאון הבריטי. הגילוי של המקום על ידו היה מאד חשוב, כי לפני כן הנהר נחשב לאלוהי. מעל המנהרה נמצאת קשת סלע טבעית המחוברת למנהרה על ידי גרם מדרגות שבנו האוררטים. מעל היציאה של המנהרה נמצאות מערות נוספות, בגדולה שבהן, נמצא תבליט נוסף עם כתובת של שלמנאסר השלישי במצב שימור גרוע.

קיומן של הכתובות האלה ידוע מאז 1862. מחקר על הכתובת נעשה ב-1898/99 על ידי C. Lehmann-Haupt ו-W. Belck. המחקר נעשה על הכתובת עצמן, ללא התייחסות להקשר הארכאולוגי של אתרים בסביבה. במשך הזמן נעשו מספר ביקורים מדעיים באתר, אבל גם הם לא עסקו בסביבה. בשנת 2004 יזמה אוניברסיטת מינכן מחקר של הכתובות בהקשר הסביבתי.[1]

גלריית תמונות

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מנהרת החידקל בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

מנהרת החידקל20511980