מנהרת החידקל
 | |
| היציאה ממנהרת החידקל | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום | טורקיה, מצפון לדיארבקיר |
| אורך | 750–800 מטר |
| רוחב | 100–150 מטר |
| תאריך גילוי | תקופת אשור |
| נחקרה לראשונה | 1862 |
מנהרת החידקל (בטורקית: Dicle Tüneli וגם Bırkleyn Mağaraları) הוא כינויה של מערה הנמצאת כ-90 ק"מ לערך מצפון לדיארבקיר בטורקיה, שדרכה זורם יובלו של החידקל ברקילין (Birkleyn Çay). זהו אתר גאוגרפי וארכאולוגי.
אורכה של המערה הוא 750–800 מטר לערך ורוחבה הוא 100–150 מטר. במשך תקופה ארוכה נחשבה המנהרה כמקור המים העיקרי של החידקל במוצאו, כך האמינו מלכי אשור אשר גילו את המנהרה. בפועל, המקור הראשי הוא המעין הנמצא ליד העיר בינגל (אנ'), לא רחוק ממנהרת החידקל. ליד המנהרה ישנם שלושה תבליטי סלע מתקופת אשור התיכונה והתקופה הנאו-אשורית, וחמש כתובות. המערה היא חלק ממקבץ של חמש מערות.
תבליט הסלע השמור ביותר הוא של המלך האשורי תגלת-פלאסר הראשון (1115–– 1076 לפנה"ס) מתקופת אשור התיכונה וכן שלמנאסר השלישי (858–824 לפנה"ס) מהתקופה הנאו-אשורית. תבליטי הסלע נחרתו אל תוך קיר מנהרת החידקל. הכתובת של שלמנאסר השלישי שנעשתה ב-825 לפנה"ס באה לידי ביטוי ברצועות דלתות הברונזה של שערי בלאוואת, שמוצגים במוזיאון הבריטי. הגילוי של המקום על ידו היה מאד חשוב, כי לפני כן הנהר נחשב לאלוהי. מעל המנהרה נמצאת קשת סלע טבעית המחוברת למנהרה על ידי גרם מדרגות שבנו האוררטים. מעל היציאה של המנהרה נמצאות מערות נוספות, בגדולה שבהן, נמצא תבליט נוסף עם כתובת של שלמנאסר השלישי במצב שימור גרוע.
קיומן של הכתובות האלה ידוע מאז 1862. מחקר על הכתובת נעשה ב-1898/99 על ידי C. Lehmann-Haupt ו-W. Belck. המחקר נעשה על הכתובת עצמן, ללא התייחסות להקשר הארכאולוגי של אתרים בסביבה. במשך הזמן נעשו מספר ביקורים מדעיים באתר, אבל גם הם לא עסקו בסביבה. בשנת 2004 יזמה אוניברסיטת מינכן מחקר של הכתובות בהקשר הסביבתי.[1]
גלריית תמונות
-
מערה מעל מנהרת החידקל -
תבליט של שלמנאסר השלישי
קישורים חיצוניים
- (Forschungen am Tigristunnel/Türkei (2004, מחקר על מנהרת החידקל בטורקיה ב-2004 של אוניברסיטת מינכן (בגרמנית)
- Source of the Tigris'. Event, place and performance in the Assyrian Landscapes of the Early Iron Age מאמר של Ömür Harmans
הערות שוליים
20511980מנהרת החידקל