מועצת השרים של לבנון
מידע כללי | |
---|---|
מדינה | לבנון |
ראש | ראש ממשלת לבנון |
ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של לבנון |
מועצת השרים הלבנונית (בערבית: مجلس الوزراء اللبناني) היא הרשות המבצעת של הרפובליקה הלבנונית. בראש מועצת השרים עומד ראש ממשלת לבנון, והיא ממונה על ידי נשיא לבנון וראש הממשלה. בנוסף, על הממשלה לעבור הצבעת אמון בפרלמנט הלבנוני.
היסטוריה
הגוף נוצר ב-23 במאי 1926, עם הכרזת חוקת לבנון הגדולה. עד סיום מלחמת האזרחים בלבנון ב-1990 החוקה כמעט לא הזכירה את תפקידיה וחובותיה של ממשלת השרים, מלבד האזכור כי על הנשיא "למנות את אחד השרים לראש ממשלה". לאחר סיום מלחמת האזרחים ואשרור הסכם טאיף חוזקו באופן משמעותי תחומי האחריות של מועצת השרים, והם נרשמו בצורה ברורה בחוקה. ההסכם העביר את הכוח הביצועי מהנשיא למועצה.
הקמת ממשלה
המועצה נוצרת על ידי צו של נשיא הרפובליקה, שעליו חתום ראש הממשלה. בתוך 30 יום, על הפרלמנט הלבנוני לאשר את הממשלה באמצעות הצבעת אמון, הדורשת רוב רגיל. לפי סעיף 64 לחוקת לבנון, ראש הממשלה נוטל על עצמו את המשא ומתן עם הפרלמנט להקמת ממשלה. לפי המנהג הממשלה מחולקת באופן שווה בין מוסלמים ונוצרים, אולם זו אינה דרישה המפורטת בחוקה.[1]
פירוק ממשלה
על פי סעיף 69 לחוקה,[1] הממשלה מתפרקת כאשר:
- ראש הממשלה מתפטר או מת
- היא מאבדת יותר משליש מחבריה, כפי שנקבע בצו היווצרותה המקורי
- כשנשיא חדש נכנס לתפקידו
- בפתח מושב חדש של הפרלמנט
- כאשר הפרלמנט מעביר הצעת אי-אמון
- נשיא הרפובליקה מפטר את ראש הממשלה
ממשלת מעבר
כאשר הממשלה מתפרקת, או טרם קיבלה אמון מהפרלמנט, היא יכולה לפעול רק "במובן הצר של ניהול עסקי המדינה".
בנוסף, מועצת השרים מכהנת כממשלת מעבר כאשר כהונתו של נשיא הרפובליקה מסתיימת והפרלמנט עדיין לא בחר נשיא חדש. זה היה המקרה, לדוגמה, מתום כהונתו של הנשיא מישאל סולימאן ב-2014 עד לבחירתו של מישל עאון ב-31 באוקטובר 2016, כאשר ראש הממשלה תמאם סלאם עמד במשך כשנתיים בראש ממשלת המעבר.
אחריות וסמכויות
על המועצה מוטלת המשימה לפקח על ענייני היומיום ולהכין הצעות חוק להצבעה בפרלמנט. בנוסף, השרים עוסקים בנושאי משרדם, וצריכים רק את חתימת הנשיא וראש הממשלה לצורך החלטות הנוגעות להם. כאשר החלטות נוגעות לממשלה כולה יש צורך ברוב של השרים. על מנת לקבל החלטת ממשלה בנושאים הנקראים "בסיסיים" (תיקוני חוקה, חוקי בחירות, פיזור הפרלמנט, מלחמה ושלום, אמנות בין-לאומיות, מצב חירום, תקציב המדינה, תוכניות פיתוח ארוכות טווח, מינוי עובדי מדינה מהדרג הראשון, סבב תיקים, חוקי אזרחות, חוקי עניינים אישיים ופיטורי שרים) יש צורך ברוב של שני שלישים מהשרים הנוכחים בישיבה.
בנוסף, למועצת השרים הסמכות לאשרר אמנות בין-לאומיות שנחתמו על ידי הנשיא, לפקח על כל המינהלים האזרחיים, הצבאיים והביטחוניים ולהיות הסמכות לה מצייתים הכוחות המזוינים של לבנון (עם כי הנשיא הוא המפקד העליון של הכוחות המזוינים ובאופן רשמי הוא הסמכות העליונה).
לפני הסכם טאיף, תפקידה של המועצה היה לתת לנשיא "עצה חיובית" ולא להסכים או לאשר כל יוזמה שלו. עם זאת, מכיוון שהנשיא הוא האדם היחיד שיכול למנות או להדיח את השרים ואת הממשלה כולה, על מועצת השרים פעול עימו בשיתוף פעולה.
ישיבות וקוורום
נשיא מועצת השרים הוא ראש הממשלה, שעומד בראש הישיבות ומזמן אותן. עם זאת, כשנשיא לבנון נוכח בישיבות הוא מנהל אותן (אך לא מצביע על החלטות). בנוסף, הנשיא יכול להעלות על סדר היום כל נושא שנראה לו כ"דחוף" ולהורות על ישיבות שלא מן המניין.
הקוורום לישיבה הוא שני שלישים מהשרים, והחלטותיה מתקבלות על ידי הנוכחים (אין להצביע על ידי מיופה כוח).
מחלוקות ייצוג מגזרי
באופן מסורתי, על מועצת השרים להכיל מספר שווה של שרים מוסלמים ונוצרים. עם זאת, בעבר היו כמה מחלוקות הקשורות לקבוצות העדתיות בניסיון להפיל את הממשלות. לדוגמה, ב-2006 התפטרו שישה שרי חזבאללה ואמל מממשלתו של פואד סניורה. חמישה מהשרים שהתפטרו היו מתואלים (מוסלמים שיעים) ורק אחד נוצרי, וכך נוצר חוסר איזון עדתי בממשלה. עם זאת, בממשלה היו 24 שרים ועל כן ששת המתפטרים לא היוו שליש הדרוש להפלתה.[2] לכן, על אף חוסר הנציגות השיעית בקבינט והרוב הנוצרי הגדול בו, הממשלה המשיכה לכהן עוד כשנתיים עד סיום כהונתו של הנשיא אמיל לחוד.
הממשלה הנוכחית
תפקיד | שר | השתייכות פוליטית | השתייכות דתית |
---|---|---|---|
בלוק ראש הממשלה (5/24) | |||
ראש הממשלה | נג'יב מיקאתי | סוני | |
שר הכלכלה והמסחר | אמין סלאם | סוני | |
שר הפנים והרשויות המקומיות | בסאם מאוולאוי | סוני | |
שר הבריאות הציבורית | פיראס עביאד | סוני | |
שר הסביבה | נאסר יאסין | סוני | |
בלוק לבנון החזקה והנשיא (8/24) | |||
שר החוץ | עבדאללה בו-חביב | מרוני | |
שר המשפטים | הנרי ח'ורי | מרוני | |
שר התיירות | ואליד נסאר | מרוני | |
שר האנרגיה והמים | ואליד פיאד | יווני-אורתודוקסי | |
שר ההגנה | מוריס סלים | יווני-אורתודוקסי | |
שר המדינה לעניינים חברתיים | הקטור חג'אר | יווני-קתולי | |
שר התעשייה | ג'ורג' בושיקיאן | טאשנאג
|
ארמני-אורתודוקסי |
שר העקורים | עיסאם שרף א-דין | דרוזי | |
אמל (3/24) | |||
שר האוצר | יוסף ח'ליל | מתואלי | |
שר החקלאות | עבאס חג' חסן | מתואלי | |
שר התרבות | מוחמד מורטדה | מתואלי | |
בלוק הנאמנות להתנגדות (2/24) | |||
שר העבודה הציבורית והתחבורה | אלי המייה | מתואלי | |
שר העבודה | מוסטפא ביראם | מתואלי | |
הקואליציה הלאומית (2/24) | |||
שר התקשורת | ג'וני כורם | מרוני | |
שר ההסברה | זיאד מכארי | מרוני | |
אחרים (4/24) | |||
סגן ראש הממשלה | סעדה א-שאמי | יווני-אורתודוקסי | |
שר החינוך וההשכלה הגבוהה | עבאס חלבי | דרוזי | |
שר הנוער והספורט | ג'ורג' קלאס | יווני-קתולי | |
שרת המדינה לרפורמות מינהליות | נג'לה ריאשי | מיעוטים נוצריים |
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 חוקת לבנון, באתר constituteproject.org
- ^ רועי נחמיאס, משבר פוליטי בלבנון: חיזבאללה פרש מהממשלה, באתר ynet, 11 בנובמבר 2006
39649884מועצת השרים של לבנון