קבוצת המליליט
 | |
| אורתיט ומליליט (בכחול) עם קוורץ, משקף מנוסר דק תחת אורות מקוטבים ניצבים. | |
| תכונות המינרל | |
|---|---|
| הרכב כימי | [Ca,Na)2(Mg,Al)[4][Si2O7) |
| מערך קריסטלוגרפי | טטרגונלי |
| צורת הגביש | מסיבי (גוש חסר צורה), גרגרי. |
| צבע | לבן, צהבהב, חום ירקרק, אפור, אפור ירקרק |
| ברק | זגוגי עד שמנוני |
| שקיפות | שקוף למחצה |
| פצילות | מובחנת על {001}, חלשה על {110} |
| שבירה | בלתי שווה |
| קשיות | 5.5-5 בסולם מוס |
| משקל סגולי | 3.0-2.9 |
| שרטוט | לבן |
| מינרלים נלווים | דולומיט, קלציט, מרוויניט, דיופסיד, וילימיט, וזוביאניט, רודוניט, אפטיט |
קבוצת המליליט היא קבוצת מינרלים סורוסיליקטיים (סורו ביוונית ערימה - סיליקטים במבנה טטרהדרונים כפולים) של סידן, נתרן, אלומיניום, מגנזיום ולעיתים ברזל.
המינרלים בקבוצת המליליט
המינרלים בקבוצת המליליט הם תמיסות מוצקות של כמה מיני מינרלים שהחשובים בהם הם הגהלניט והאקרמניט. בחלק מהמינרלים משתתפים גם היסודות בריליום, בריום ואבץ.
אוקיימליט [Ca2B[BSiO7 אנדרמאיירליט [BaFe2+2[Si2O7 אקרמניט (Ca2Mg(Si2O7 בריליט [BaBe2[Si2O7 גהלניט [Ca2Al[AlSiO7 גוגיאיט [Ca2Be[Si2O7 ג'פריאיט [(Ca,Na)2(Be,Al)[Si2O6(O,OH) הרדיסטוניט [Ca2Zn[Si2O7 לאוקופניט [(Ca,Na, Ce)2(Be,Al)[Si2O6(F,OH) מליפניט [(Ca,Na)2(Be,Al)[Si2O6(OH,F)
תכונות
הרכב וקריסטלוגרפיה
נוסחת המבנה הכימי הכללית של קבוצת המליליט היא Ca,Na)2(Mg,Al)[4]Si2O7)
המינרלים בקבוצת המליליט מתגבשים במערכת הטטרגונלית, חבורת סימטריות נקודתית "חבורה טטרגונולית סקלנוהדרלית" , וחבורת סימטריות מרחבית P 421m . הפרמטרים של תא היחידה הם: Åa=7.715, ו-c=5.099Å.[1]
למינרלים בקבוצת המליליט יש מבנה בסיסי זהה על פי הנוסחה הכללית הבאה: (A2B(T2O7. מבנה המליליט מורכבת מזוגות משולבים של TO4, כש-T יכול להיות צורן, אלומיניום או בור, בצורת עניבת פרפר. כשהם משתפים אחת הפינות הופכת נוסחת הזוג ל-T2O7. "עניבות פרפר" אלו מקושרות ביניהן ללוחיות באמצעות קטיוני B. הלוחיות מקושרות האחת לשנייה באמצעות קטיוני A, כשהנפוצים ביותר הם סידן ונתרן. אלומיניום משתתף גם כ-T וגם כ-B.
תכונות פיזיקליות
הגבישים של המינרלים בקבוצת המליליט זעירים (עד כמילימטר) והמינרלים מופיעים בטבע בדרך כלל כמסה חסרת צורה או גרגירית. יש להם פצילות מובחנת על {001} וחלשה על {110}, והם נשברים באופן בלתי שווה. הקשיות של המינרלים בינונית, 5.5-5 בסולם מוס, והמשקל הסגולי הוא בממוצע 2.95.
תכונות אופטיות
אופטית המינרלים הם חד-ציריים שליליים. מקדמי השבירה של מינרלי המליליט הם: nε=1.626-1.658 ו-nω=1.632-1.669.[2] גבישי המליליט שקופים למחצה, מינרלים טהורים של מליליט הם חסרי צבע, אבל בגלל זיהומים צבעם הוא בדרך כלל לבן, צהבהב, חום ירקרק, אפור או אפור ירקרק.
גילוי ומקור שם
המינרל הראשון בקבוצה נתגלה לראשונה ב-1796 בקפו די בובה (Capo di Bove) בהרי אלבן (Alban), בנפת רומא שבמחוז לאציו באיטליה. מקור השם מיוונית מלי (μέλι) – "דבש" על שם הגוון הצהוב הנפוץ של המליליט וליתוס (λίθους) – "אבן". הגאולוג והמינרלוג הצרפתי ז'אן-קלוד דלמטרי (Jean-Claude Delamétherie; 1817-1743) היה ראשון שתיאר את המינרל.
שימושים
למינרלים של קבוצת המליליט יש חשיבות כלכלית מועטה, מעבר לשימוש המקובל כמינרל במכירה לאספנים. כמה מהמינרלים משמשים כמקור משני מאד להפקת מתכות. הלאוקופניט הוא מקור משני לצריום, וההרדיסטוניט הוא מקור משני לאבץ.
מקור ותפוצה
מששת ימי בראשית תפוצתם של מינרלים מקבוצת המליליט, שבהם בולטים המינרלים האקרמניט והגהלניט שביניהם יש תמיסה מוצקה, נרחבת למדי, אך הם אינם נפוצים. הם מופיעים בסלעים מותמרים סלעי יסוד ומטאוריטים.
המופע בסלעים מותמרים מתרחש בסלעי גיר שאינם טהורים שעברו התמרה בטמפרטורה גבוהה. לדוגמה, מליליט מופיע בכמה מסלעי הסקארן שנבראו בטמפרטורה גבוהה.
מינרלים של מליליט מופיעים גם בסלעי יסוד דלים בסיליקה. נראה כי חלק מסלעים אלו נבראו ששת ימי בראשית בתגובה בין מאגמה לאבן גיר. סלעי יסוד אחרים המכילים מליליט מתגבשים ממאגמה שמקורה במעטפת כדור הארץ שכנראה לא הזדהמה על ידי קרום כדור הארץ. קיומם של מינרלים של מליליט הוא מרכיב חיוני בכמה מסלעי היסוד הנדירים, כדוגמת אוליבין מליליט. סלעי יסוד נדירים במיוחד מכילים עד 70% מליליט, יחד עם מינרלים כדוגמת פירוקסן ופרוביסקיט.
מינרלים של מליליט הם מרכיבים של חלק מהתכלילים העשירים בסידן ובאלומיניום (Cal) במטאוריטים של כונדריט.[3] ליחסים בין האיזוטופים של המגנזיום ויסודות אחרים בתכלילים אלו יש חשיבות גדולים בהסקת מסקנות לגבי תהליכים בריאת מערכת השמש.
כאמור תפוצת המליליט רחבה למדי. נכון לשנת 2010 ישנם 130 אתרים ברחבי העולם בהם מוצאים מליליט והם כוללים את: אלג'יריה, אנטארקטיקה, בוליביה, ברזיל, סין, גרמניה, צרפת, גרינלנד, ישראל (תצורת חתרורים), איטליה, תימן, קנדה, קזחסטן, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, מדגסקר, מקסיקו, מרוקו, נמיביה, נורווגיה, אוסטריה, רומניה, רוסיה, שוודיה, שווייץ, טנזניה, צ'כיה, ארצות הברית ובריטניה.[4]
לקריאה נוספת
- Deer, W.A., Howie, R.A., and Zussman, J. (1986) Disilicates and Ring Silicates, Rock-forming minerals 1B, 2nd Ed., New York : John Wiley & Sons, pages 285-334, ISBN 0-582-46521-4
.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מליליט |
הערות שוליים
- ^ אתר Webmineral
- ^ אתר Mindat
- ^ Rubin, Alan E. (במרץ 1997). "Mineralogy of meteorite groups". Meteoritics & Planetary Science. 32: 231–247. doi:10.1111/j.1945-5100.1997.tb01262.x.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ לרשימה המלאה ניתן להיעזר בקישור לאתר Mindat.